המשחק הכי טוב בסדרה. מה זה בסדרה? אולי בפלייאוף, ובודאי מכל מה שאנחנו זוכרים בשבועות האחרונים.
סופסוף המשחק הגיע לקלאץ' (שוויון עם 5 דקות לסיום) ובאותה נקודת זמן הייתה אפשרות לזכור את המשחק כאחד משני דברים- או שזה יהיה אחד הגדולים בקריירה של באטלר, או שזה יהיה הדרק וויט גיים. בפועל זה היה שניהם אבל את וויט יהיה קל יותר לשכוח. יאללה, נדבר בנקודות-
* התעלות ענקית של באטלר. המשחק הזה הזכיר את הטריפל דאבל 40 נקודות שעשה בפיינלס מול הלייקרס. מיאמי עלתה ליתרון מוקדם במשחק ונאלצה להדוף הרבה ניסיונות קאמבק של בוסטון. באטלר היה שם ברוב המקרים עם סלים שוברי מומנטום, סלים בסוף שעון, ובסופו של דבר יצא ענק בקלאץ'. השורה הסטטיסטית- 46 דקות, 47 נקודות באחוזים מעולים, 9 ריבאונדים, 8 אסיסטים, 4 חטיפות. מה שמיוחד בחטיפות של באטלר שכמעט ואין לו ניסיונות חטיפה לא מוצלחים שמוציאים אותו מפוזיציה הגנתית.
נרחיב כאן את הנקודה לדו קרב הסופרסטארים. טייטום קלע 30 נקודות ב12 זריקות מהשדה, באמת יעילות לא נורמלית. במחצית השנייה ספולסטרה הביא עליו שמירות כפולות במטרה להוציא לו את הכדור מהיד. אפשר להסתכל על הרבה גורמים שהביאו להפסד של בוסטון אבל אחד העיקריים שבהם הוא 4 אסיסטים מול 7 איבודים של טייטום. לשני הסופרסטארים יש חסרונות יחסיים במשחק שלהם, תענוג לעקוב אחרי הדו קרב הישיר לאורך הסדרה.
* במשחק הקודם דיברנו על הקושי של מיאמי לייצר נקודות בהתקפה עומדת, ושאין יוצר משני מספיק איכותי. אז נדבר על שני הפכים- לאורי ואדבאיו.
לאורי קלע מתחילת הפלייאוף ועד המשחק הנוכחי 6 נקודות בממוצע למשחק. הוא כבר לא מסוגל לייצר seperation והאחוזים ברצפה בהתאם. למשחק הזה הוא הגיע עם לב של אלוף, תקף את הסל מהפוזשנים הראשונים במשחק וניפץ את שיא הפלייאוף שלו עם 18 נקודות בזריקות קשות לאללה, 5 מהן בשיא הקלאץ', להם הוסיף 10 אסיסטים כולל מסירות אאוטלט שהלייאפים רשומים על שמו.
מנגד באם אדבאיו באחת הסדרות הכי buffling שזכורות לי מאיזשהו שחקן. היה על המגרש 41 דקות, קלע 6 נקודות (2 בפוטבאק, 2 דאנק מול סל ריק בטרנזישן) ולפי הספירה שלי ניסה באמת לייצר סל 3 פעמים במשחק (אחד נכנס). הוא קיבל כדורים עם שתי רגליים בתוך הצבע והאינסטינקט שלו היה דבר ראשון להסתובב נגד כיוון הסל, לתת כדרור ולהתרחק עוד קצת ואז לחפש למי לתת את הכדור בפרימטר. הוא גורם לנו לשכוח אבל לאדבאיו יש סקילסט התקפי! בעונה הרגילה קלע 19 למשחק, במשחק הזה יש לו משחק של 30 ועוד חמישה שהוא פשוט לא קיים (אלא אם סופרים גארבג' טיים עמוק בגיים 5). חשבתי שheat culture אמור לחסן אותך ממופעי היחנקות מסוג זה.
* כמעט הדרק וויט גיים. אני מאוד מתחבר לטענה של סימונס שאפשר לדעת בדקות הראשונות איזה וויט יגיע למשחק. אז לא רק שהגיע וויט הטוב, הוא רשם את אחד המשחקים הכי טובים שלו בקריירה והוביל את הריצה של בוסטון ברבע האחרון שהפכה פיגור 8 לפלוס 3. סיים עם שיא עונתי של 22 נקודות, קלע מבחוץ מה שלא קרה בכל הפלייאוף, היה היחיד בבוסטון עם משחק פליימייקינג טוב (5 אסיסטים על 0 איבודים כשכולם מאבדים המון) וביצע כמה מהלכי מפתח בהגנה- חטיפות שבנו מומנטום, סחט צ'ארג', באמת משחק אדיר שלו.
* דיברתי במשחק הקודם שבוסטון לא הוכיחה את עצמה בקלאץ' והנה הייתה לה הזדמנות להיבחן והיא שוב הפסידה. חלק מהדברים לא באשמתה, למשל העובדה שמיאמי קלעה זריקות קשות באחוזים חריגים כולל בדקות הסיום, אבל הם עשו מספיק שטויות בעצמם. שתי עבירות מיותרות לחלוטין על טאקר כשמיאמי בבונוס, עלו להם ב3 נקודות. ג'יילן בראון שם 0/2 מהעונשין- זה עוד שתיים. בוסטון לא מספיק קרת רוח במצבים האלה, היא מנסה חזק מדי ועושה לעצמה נזק.
* נגעתי בשוט מייקינג של מיאמי אז נרחיב- לכאורה משחק של 15 שלשות ב42% זה יפה אבל לא מדהים. אלא שהזריקות של מיאמי היו בדרגת קושי נורא קשה, שלשות נכנסו להם מטווח 4, ג'אמפרים נכנסו מזריקות תחת שמירה בסוף שעון. באטלר, לאורי ושטרוס היו אחראים על מספר נקודות דו ספרתי לטעמי שבאופן נורמלי לא היו משיגים, זה מלכתחילה מה שגרם למשחק להיכנס לקלאץ' וגם במידה מסוימת מה שהכריע אותו.
* בעיית עבירות במקביל לקיצור הרוטציות. נשרקו 55 עבירות במשחק שיצרו איזון מאוד עדין בתוך רוטציות מתקצרות. מיאמי עם 8 שחקנים (רובינסון קיבל דקות בודדות במחצית הראשונה בלבד), בוסטון עם 7 (פריצ'רד עלה לדקות בודדות ולא חזר). לפחות חצי מהשחקנים היו בבעיית עבירות אם כי לטעמי זה לא ממש גרם למשחק להפוך לפחות פיזי.
* הכי בקטנה- אל הורפורד לא פגע הפעם מבחוץ ואולי זה רק אני אבל נדמה לי שהוא ניסה לשחר זריקות מהר יותר מהרגיל שלו. בדרך כלל הוא מרים את שתי הידיים, נתקע לשבריר שנייה ואז משחרר את הזריקה. לדעתי הוא ניסה להרים בתנועה אחת וזה פחות נכנס, יש מצב שאני לגמרי מחרטט כאן.
* גיים 7 בדרך. אני שמח מכמה סיבות. ראשית- גיים 7 זה כיף. שנית- זה מקצר את ההפסקה הארוכה שיש עד הפיינלס. שלישית- מנקודת מבט של אוהד ווריורס בשלב הזה, הקבוצות ימשיכו להתיש זו את זו. רביעית- מי יודע, אולי מיאמי תצליח לעלות לפיינלס, זו היריבה המועדפת על גולדן. אפילו שגיים 7 במיאמי אני חושב שבוסטון טובה יותר, לא מעט דברים היו צריכים ללכת נגדה כדי שהסדרה תגיע ל3-3. אז נחזיק אצבעות למיאמי בזמן שנצפה לבוסטון מוכה וחבולה בדרך לפיינלס.
סופסוף המשחק הגיע לקלאץ' (שוויון עם 5 דקות לסיום) ובאותה נקודת זמן הייתה אפשרות לזכור את המשחק כאחד משני דברים- או שזה יהיה אחד הגדולים בקריירה של באטלר, או שזה יהיה הדרק וויט גיים. בפועל זה היה שניהם אבל את וויט יהיה קל יותר לשכוח. יאללה, נדבר בנקודות-
* התעלות ענקית של באטלר. המשחק הזה הזכיר את הטריפל דאבל 40 נקודות שעשה בפיינלס מול הלייקרס. מיאמי עלתה ליתרון מוקדם במשחק ונאלצה להדוף הרבה ניסיונות קאמבק של בוסטון. באטלר היה שם ברוב המקרים עם סלים שוברי מומנטום, סלים בסוף שעון, ובסופו של דבר יצא ענק בקלאץ'. השורה הסטטיסטית- 46 דקות, 47 נקודות באחוזים מעולים, 9 ריבאונדים, 8 אסיסטים, 4 חטיפות. מה שמיוחד בחטיפות של באטלר שכמעט ואין לו ניסיונות חטיפה לא מוצלחים שמוציאים אותו מפוזיציה הגנתית.
נרחיב כאן את הנקודה לדו קרב הסופרסטארים. טייטום קלע 30 נקודות ב12 זריקות מהשדה, באמת יעילות לא נורמלית. במחצית השנייה ספולסטרה הביא עליו שמירות כפולות במטרה להוציא לו את הכדור מהיד. אפשר להסתכל על הרבה גורמים שהביאו להפסד של בוסטון אבל אחד העיקריים שבהם הוא 4 אסיסטים מול 7 איבודים של טייטום. לשני הסופרסטארים יש חסרונות יחסיים במשחק שלהם, תענוג לעקוב אחרי הדו קרב הישיר לאורך הסדרה.
* במשחק הקודם דיברנו על הקושי של מיאמי לייצר נקודות בהתקפה עומדת, ושאין יוצר משני מספיק איכותי. אז נדבר על שני הפכים- לאורי ואדבאיו.
לאורי קלע מתחילת הפלייאוף ועד המשחק הנוכחי 6 נקודות בממוצע למשחק. הוא כבר לא מסוגל לייצר seperation והאחוזים ברצפה בהתאם. למשחק הזה הוא הגיע עם לב של אלוף, תקף את הסל מהפוזשנים הראשונים במשחק וניפץ את שיא הפלייאוף שלו עם 18 נקודות בזריקות קשות לאללה, 5 מהן בשיא הקלאץ', להם הוסיף 10 אסיסטים כולל מסירות אאוטלט שהלייאפים רשומים על שמו.
מנגד באם אדבאיו באחת הסדרות הכי buffling שזכורות לי מאיזשהו שחקן. היה על המגרש 41 דקות, קלע 6 נקודות (2 בפוטבאק, 2 דאנק מול סל ריק בטרנזישן) ולפי הספירה שלי ניסה באמת לייצר סל 3 פעמים במשחק (אחד נכנס). הוא קיבל כדורים עם שתי רגליים בתוך הצבע והאינסטינקט שלו היה דבר ראשון להסתובב נגד כיוון הסל, לתת כדרור ולהתרחק עוד קצת ואז לחפש למי לתת את הכדור בפרימטר. הוא גורם לנו לשכוח אבל לאדבאיו יש סקילסט התקפי! בעונה הרגילה קלע 19 למשחק, במשחק הזה יש לו משחק של 30 ועוד חמישה שהוא פשוט לא קיים (אלא אם סופרים גארבג' טיים עמוק בגיים 5). חשבתי שheat culture אמור לחסן אותך ממופעי היחנקות מסוג זה.
* כמעט הדרק וויט גיים. אני מאוד מתחבר לטענה של סימונס שאפשר לדעת בדקות הראשונות איזה וויט יגיע למשחק. אז לא רק שהגיע וויט הטוב, הוא רשם את אחד המשחקים הכי טובים שלו בקריירה והוביל את הריצה של בוסטון ברבע האחרון שהפכה פיגור 8 לפלוס 3. סיים עם שיא עונתי של 22 נקודות, קלע מבחוץ מה שלא קרה בכל הפלייאוף, היה היחיד בבוסטון עם משחק פליימייקינג טוב (5 אסיסטים על 0 איבודים כשכולם מאבדים המון) וביצע כמה מהלכי מפתח בהגנה- חטיפות שבנו מומנטום, סחט צ'ארג', באמת משחק אדיר שלו.
* דיברתי במשחק הקודם שבוסטון לא הוכיחה את עצמה בקלאץ' והנה הייתה לה הזדמנות להיבחן והיא שוב הפסידה. חלק מהדברים לא באשמתה, למשל העובדה שמיאמי קלעה זריקות קשות באחוזים חריגים כולל בדקות הסיום, אבל הם עשו מספיק שטויות בעצמם. שתי עבירות מיותרות לחלוטין על טאקר כשמיאמי בבונוס, עלו להם ב3 נקודות. ג'יילן בראון שם 0/2 מהעונשין- זה עוד שתיים. בוסטון לא מספיק קרת רוח במצבים האלה, היא מנסה חזק מדי ועושה לעצמה נזק.
* נגעתי בשוט מייקינג של מיאמי אז נרחיב- לכאורה משחק של 15 שלשות ב42% זה יפה אבל לא מדהים. אלא שהזריקות של מיאמי היו בדרגת קושי נורא קשה, שלשות נכנסו להם מטווח 4, ג'אמפרים נכנסו מזריקות תחת שמירה בסוף שעון. באטלר, לאורי ושטרוס היו אחראים על מספר נקודות דו ספרתי לטעמי שבאופן נורמלי לא היו משיגים, זה מלכתחילה מה שגרם למשחק להיכנס לקלאץ' וגם במידה מסוימת מה שהכריע אותו.
* בעיית עבירות במקביל לקיצור הרוטציות. נשרקו 55 עבירות במשחק שיצרו איזון מאוד עדין בתוך רוטציות מתקצרות. מיאמי עם 8 שחקנים (רובינסון קיבל דקות בודדות במחצית הראשונה בלבד), בוסטון עם 7 (פריצ'רד עלה לדקות בודדות ולא חזר). לפחות חצי מהשחקנים היו בבעיית עבירות אם כי לטעמי זה לא ממש גרם למשחק להפוך לפחות פיזי.
* הכי בקטנה- אל הורפורד לא פגע הפעם מבחוץ ואולי זה רק אני אבל נדמה לי שהוא ניסה לשחר זריקות מהר יותר מהרגיל שלו. בדרך כלל הוא מרים את שתי הידיים, נתקע לשבריר שנייה ואז משחרר את הזריקה. לדעתי הוא ניסה להרים בתנועה אחת וזה פחות נכנס, יש מצב שאני לגמרי מחרטט כאן.
* גיים 7 בדרך. אני שמח מכמה סיבות. ראשית- גיים 7 זה כיף. שנית- זה מקצר את ההפסקה הארוכה שיש עד הפיינלס. שלישית- מנקודת מבט של אוהד ווריורס בשלב הזה, הקבוצות ימשיכו להתיש זו את זו. רביעית- מי יודע, אולי מיאמי תצליח לעלות לפיינלס, זו היריבה המועדפת על גולדן. אפילו שגיים 7 במיאמי אני חושב שבוסטון טובה יותר, לא מעט דברים היו צריכים ללכת נגדה כדי שהסדרה תגיע ל3-3. אז נחזיק אצבעות למיאמי בזמן שנצפה לבוסטון מוכה וחבולה בדרך לפיינלס.
נערך לאחרונה ב:
