אנחנו אומרים 4-5 פעמים בשנה שזה היה משחק השנה. אז זו אחת הפעמים האלה.
משחק פלייאוף לכל דבר, שתי הקבוצות בהרכב מלא ומוטיבציה מלאה. היה ברור מהרגע הראשון שיוקיץ' ומורי סימנו את המשחק הזה ביומן, הג'וקר הגיע במוד אגרסיבי מההתחלה. בצד השני הוא לא הצליח להתמודד עם הפיק אנד פופ של הזינגר ומשם מאלון יצא לסדרת חיפושים. המצ'אפ במחצית השנייה שיצר את העליונות של הנאגטס היה יוקיץ' על הולידיי בהגנה (משחק חלש בעונה התקפית חלשה של ג'רו), כשזה למעשה גרסה של הגנה איזורית. MPJ היה השומר העיקרי על הזינגר.
בוסטון גם הגיעה עם כמה קלפים בשרוול. ניסו בהתחלה את הזינגר באחד על אחד על הג'וקר וכשזה לא עבד הלכו להרכב שני גבוהים עם הורפורד והזינגר מחפה מאחור. יוקיץ' מכיר את הכיסויים האלה מצמדים נוספים שגרמו לו לעבוד (טאונס-גובר, לברון/הצ'ימורה-דיוויס). הטאץ' שלו סביב הסל כל כך אנדרייטד, זה היה פשוט משחק התקפה מופתי שלו.
מה שהכיסוי הזה כן הצליח זה לחסל כמעט לחלוטין את משחק החיתוכים לסל של דנבר. יש לבוסטון המון סייז בהגנה והם תקשרו היטב זה עם זה. גורדון שמטביע כמה פעמים בכל משחק עם 0 סלי שדה, גם היתר לא הגיעו ללייאפים הקלים שיוקיץ' מסדר להם בד"כ.
אנחנו יודעים שזה משחק פלייאוף כשמורי נכנס לgod mode שלו וזה מה שקרה הפעם, דנבר טחנה שוב ושוב את משחק הבין שניים הזה שהוא עדיין הטוב ביותר בליגה. מה שפחות יציב אצלם השנה בהשוואה לעונה הקודמת זה הצוות המסייע. פיג'יי ווטסון לא אמין כמו ברוס בראון, הוא זרק איירבולים משלוש. במשחק שגורדון מנוטרל ובראון הלבן מרגיש לא שייך, הנאגטס קצרים מדי ומתגעגעים לספסל של עונה שעברה.
נרחיב קצת על בוסטון- זה הפסד די מדאיג מבחינתם לדעתי. הם קלעו שלשות באחוזים טובים מהיריבה, השיגו נקודות קלות במעבר, איבדו רק פעמיים כל המשחק(!) ועדיין ההתקפה שלהם לא התקרבה ליעילות הרגילה. הם לקחו יותר מדי ג'אמפרים, ג'יילן וטייטום בקושי תקפו את הסל (השופטים כן אפשרו מגע במשחק הזה, מה שהוסיף לאוירת הפלייאוף). למעט הזינגר שהגיע לעונשין בעיקר בעבירות על ג'אמפרים, 6 זריקות עונשין היו לכל יתר השחקנים במצטבר. דרק וויט היה אדיר בשני צדי המגרש, השחקן המצטיין בצד של בוסטון. מקווה שזה מחסל כל דיון חצי אמיתי שהיה לגבי הסביבה שהוא שייך אליה (KCP וכאלה). הם יכולים לבנות על כך שהולידיי וג'יילן לא יהיו תמיד כל כך חלשים אבל אלה שני שחקנים שלא תמיד מקבלים את ההחלטות הכי טובות בהתקפה, אפרופו בחירת הזריקות שדיברנו עליה.
הערה אחרונה- דנבר יותר מדי שיחקה את השעון לקראת הסיום. היו להם כמה פוזשנים מבוזבזים כי התחילו את האקשן מאוחר מדי, למזלם גם בוסטון לא הצליחה להשיג שום דבר (2 נק' ב4 דקות האחרונות של המשחק- זו הפעם האחרונה שאגיד שזה סימן שהיה כאן משחק פלייאוף).
משחק פלייאוף לכל דבר, שתי הקבוצות בהרכב מלא ומוטיבציה מלאה. היה ברור מהרגע הראשון שיוקיץ' ומורי סימנו את המשחק הזה ביומן, הג'וקר הגיע במוד אגרסיבי מההתחלה. בצד השני הוא לא הצליח להתמודד עם הפיק אנד פופ של הזינגר ומשם מאלון יצא לסדרת חיפושים. המצ'אפ במחצית השנייה שיצר את העליונות של הנאגטס היה יוקיץ' על הולידיי בהגנה (משחק חלש בעונה התקפית חלשה של ג'רו), כשזה למעשה גרסה של הגנה איזורית. MPJ היה השומר העיקרי על הזינגר.
בוסטון גם הגיעה עם כמה קלפים בשרוול. ניסו בהתחלה את הזינגר באחד על אחד על הג'וקר וכשזה לא עבד הלכו להרכב שני גבוהים עם הורפורד והזינגר מחפה מאחור. יוקיץ' מכיר את הכיסויים האלה מצמדים נוספים שגרמו לו לעבוד (טאונס-גובר, לברון/הצ'ימורה-דיוויס). הטאץ' שלו סביב הסל כל כך אנדרייטד, זה היה פשוט משחק התקפה מופתי שלו.
מה שהכיסוי הזה כן הצליח זה לחסל כמעט לחלוטין את משחק החיתוכים לסל של דנבר. יש לבוסטון המון סייז בהגנה והם תקשרו היטב זה עם זה. גורדון שמטביע כמה פעמים בכל משחק עם 0 סלי שדה, גם היתר לא הגיעו ללייאפים הקלים שיוקיץ' מסדר להם בד"כ.
אנחנו יודעים שזה משחק פלייאוף כשמורי נכנס לgod mode שלו וזה מה שקרה הפעם, דנבר טחנה שוב ושוב את משחק הבין שניים הזה שהוא עדיין הטוב ביותר בליגה. מה שפחות יציב אצלם השנה בהשוואה לעונה הקודמת זה הצוות המסייע. פיג'יי ווטסון לא אמין כמו ברוס בראון, הוא זרק איירבולים משלוש. במשחק שגורדון מנוטרל ובראון הלבן מרגיש לא שייך, הנאגטס קצרים מדי ומתגעגעים לספסל של עונה שעברה.
נרחיב קצת על בוסטון- זה הפסד די מדאיג מבחינתם לדעתי. הם קלעו שלשות באחוזים טובים מהיריבה, השיגו נקודות קלות במעבר, איבדו רק פעמיים כל המשחק(!) ועדיין ההתקפה שלהם לא התקרבה ליעילות הרגילה. הם לקחו יותר מדי ג'אמפרים, ג'יילן וטייטום בקושי תקפו את הסל (השופטים כן אפשרו מגע במשחק הזה, מה שהוסיף לאוירת הפלייאוף). למעט הזינגר שהגיע לעונשין בעיקר בעבירות על ג'אמפרים, 6 זריקות עונשין היו לכל יתר השחקנים במצטבר. דרק וויט היה אדיר בשני צדי המגרש, השחקן המצטיין בצד של בוסטון. מקווה שזה מחסל כל דיון חצי אמיתי שהיה לגבי הסביבה שהוא שייך אליה (KCP וכאלה). הם יכולים לבנות על כך שהולידיי וג'יילן לא יהיו תמיד כל כך חלשים אבל אלה שני שחקנים שלא תמיד מקבלים את ההחלטות הכי טובות בהתקפה, אפרופו בחירת הזריקות שדיברנו עליה.
הערה אחרונה- דנבר יותר מדי שיחקה את השעון לקראת הסיום. היו להם כמה פוזשנים מבוזבזים כי התחילו את האקשן מאוחר מדי, למזלם גם בוסטון לא הצליחה להשיג שום דבר (2 נק' ב4 דקות האחרונות של המשחק- זו הפעם האחרונה שאגיד שזה סימן שהיה כאן משחק פלייאוף).