בולמיה

[רין20]

בולמיה

היי אני בת 20 חיילת.. יש לי כבר כמה שנים הפרעות אכילה בעיקר אכילה כפייתית ימים שלמים שאני פשוט לא יכולה להפסיק לאכול. בחצי שנה האחרונה זה הפך לבולמיה בהתחלה זה היה רק בסופי שבוע כשהייתי חוזרת הבייתה אחרי שבוע בבסיס ואוכלת פשוט כל מה שהיה במקרר ואז מקיאה אבל עם הזמן זה רק הלך ונהיה גרוע יותר אני עושה את זה גם במהלך השבוע בבסיס ובשלוש שבועות האחרונים הקאתי פשוט כל יום. אני מודעת להשלכות של זה ולכל הבעיות שזה גורם ולמרות זאת אני לא מצליחה להפסיק להקיא אני כל פעם מבטיחה לעצמי שזאת תהיה הפעם האחרונה אבל זה רק הולך ומחמיר. רציתי לשאול מה אני יכולה לעשות בקשר לזה התור חיילת ללכת לרופאת יחידה? אני יודעת שלא מגייסים בולמיות אז אני מפחדת שזה יפגע בשירות שלי או שיפנו אותי לקב"ן או דברים אחרים שיכולים לפגוע בי בפאן הצבאי. יש אולי גוף כלשהו שאני יכולה לפנות אליו כמו יוהלן? או שרק ללכת לרופאה? ומה יהיו ההשלכות של כך ? אני ממש אשמח אם תעזרו לי תודה

 

[ג ר נ י ו ם]

ברוכה הבאה

אני לא מכירה את ההבטים הטכניים של קבלת טיפול בצבא, אבל בטח תהיה כאן מי שתוכל לענות לך. בינתיים, אני יכולה לחזק אותך בהחלטה ללכת לטיפול. זה כל כך חשוב. את כמובן מוזמנת תמיד לשתף כאן יותר...

 

[אלומת האור]

את יכולה לבוא אלינו, ל-OA

יש בקבוצות שלנו בנות רבות עם הסימפטומים שתיארת. אני ממליצה לך להיכנס לקישור ולהתרשם אם זה מתאים לך. זה ללא תשלום ואין שום דמי הרשמה או שקילה. נשמח לראות אותך אתנו

http://www.oa-israel.org/

 

[רין20]

עיינתי באתר

האגודה הזאת נראת ממש יעילה ובאמת התרשמתי לטובה אך לצערי שעות הפגישות לא מתאימות לי עם שעות העבודה שלי בצבא לכן אני לא בטוחה שאוכל להגיע לפגישות בלי לדבר על זה עם המפקד שלי וזה דבר שאני רוצה להמנע ממנו.

 

[אלומת האור]

גם שישי בצהריים/אחה"צ ושבת בבוקר לא?

 

[קולדון]

ברוכה הבאה!

אישית לא טופלתי במסגרת צבאית, אבל אני פעילה בפורום כבר הרבה זמן, והרבה מאוד בנות מטופלות דרך הצבא, כך שזה לא אמור לפגוע בשירות שלך. (אני חושבת שאת בסוף אמורה לפנות לקב"ן אבל אני לא בטוחה...) תעדכני!

 

[לאחשובבכללבכלל]

אני יכולה להגיב לגביי עניין הצבא

אני לא באמת בולימית אבל הייתה לי תקופה של קצת הקאות במהלך השירות...והיסטוריה מסוימת של הפרעות אכילה בחטיבה-תיכון הייתי בטוחה שיעיפו אותי/ יורידו פרופיל/ יוציאו אותי מהתפקיד אם אפנה לעזרה, זה ממש ממש לא נכון. הלכתי לקב"ן (לגביי דכאון אבל עלה גם עניין ההקאות) והוא לא הוריד לי פרופיל או הפעיל שום הליך. גם אם היה מפעיל- היה שואל ומברר מולי שאני אכן תומכת בזה קודם... לא כזה אכפת לצבא, תאמיני לי... אנשים גם מנסים להתאבד ולא מוציאים אותם כל כך מהר, אז לגביי זה אין מה לדאוג אם יוציאו אותך על נפשי מהצבא/ מהתפקיד- זה יקרה רק במידה ואת תתמכי ותרצי בזה! שזה לא ימנע ממך לקבל טיפול! תלכי לקב"ן והוא יפנה אותך לאן שצריך. בהצלחה

 

[y8y8]

אני אישית הלכתי לטיפול פרטי

כי הצבא לא ממש יודע להתעסק בתחום הזה יותר מידי לצערי.

 

[clastic]

טיפול במסגרת צבאית

אין אפשרות לנבא מראש מה יגיד, ויותר חשוב - כיצד יפעל, הקב"ן. זה דבר שחשוב לשים על השולחן. שני דברים עיקריים מורגשים אצלי מהכתיבה שלך: 1. את סובלת מבעיה אמיתית. 2. את יחסית ב"תחילת הדרך". באשר לסעיף השני: דאגי לעצמך לטיפול הולם - ובהקדם האפשרי. העובדה שההפרעה עוד (אני מקווה) יחסית בחיתוליה פועלת רק לטובתך (עד כמה שאפשר להגיד את זה בנסיבות כאלה) - לכן אל תתעכבי וטפלי בזה כל עוד הנזק קטן יחסית. הצבא לא ממש מתעסק בטיפול שלא לומר בריפוי של הפרעות אכילה. אם הקב"ן מעריך שמעקב אצלו זה טיפול מספק, תהיי תחת מעקב קב"ן ופגישות אחת ל... כמה שהוא יחליט. בד"כ לא מדובר בתדירות מאוד גבוהה בגלל עומסים, אבל זה כמובן תלוי בחיל ובבסיס בו את משרתת. טיפול כזה, להערכתי הלא מקצועית (אבל הכן למודת ניסיון) הוא פשוט לא מספיק ולא מספק - ועלייך להתעקש על יותר מכך. למה אני מתכוון כשאני כותב "יותר מכך"? בגלל שהצבא בעצם לא ערוך לטיפול, הוא מפנה (כמו שמקובל בהרבה מקרים רפואיים אחרים) לטיפול חיצוני. למשל - תל השומר. למשל - רמב"ם. לא חסר. אלה מקומות שיודעים לתת את הטיפול המקצועי והמקיף ביותר, שמשלב טיפול פסיכיאטרי, פסיכולוגי, דיאטני וגם מעקב קבוע אחר מדדים חיוניים. כמובן שהפניית הקב"ן תהווה אישור גורף והוראה למפקדים שלך לשחרר אותך לכל הפגישות הטיפולים והפעילויות הרלוונטיות. ובכל זאת, השפעות אפשריות: אפשרות לירידת פרופיל. אפשרות לפגיעה בסיווג בטחוני (נדיר אבל אפשרי). אפשרות לפגיעה בתפקיד (אם יש מבצעיות/משמרות מאוד ספציפיות/משך הסמכה) ויכול להביא לפסילת מקצוע. קיימת גם האפשרות המאוד לא סבירה של שחרור מהצבא על פרופיל נפשי 21. הסיכויים לכך קלושים יחסית. ראשית, בגלל שזו בעיה שלא הכירו לפני גיוסך ועכשיו כשאת חלק מהמערכת היחס הוא כבר יחס שונה (לטובה). ושנית, וזה עצוב אבל נכון, הצבא מקפיד להגן על עצמו מפני תביעות מול משרד הביטחון. זאת אומרת שאם ישחררו אותך (וגם אם לא בתכלס) תוכלי לטעון שהיחס אותו קיבלת בצבא / אופי התפקיד / עומסים וכו' הם שגרמו לבולימיה ותוכלי לתבוע פיצויים. זאת גם אחת הסיבות שלא מגייסים מראש הרבה מופרעי אכילה: הצבא מגן על עצמו. אם יש לך עוד שאלות... את יותר ממוזמנת.

 

[No longer]

התשובה הכי מדויקת שיכולת לקבל.

 

[clastic]

 

[רין20]

דבר ראשון ממש תודה דבר שני

אחרי שבדקתי את האפשריות שיש לי בעיניין הטיפול ועיינתי באתר של האגודה או איי שהציעו לי למעלה (שדרך אגב נראת ממש יעילה) הבנתי שאין לי שום אפשרות אחרת חוץ מטיפול דרך הצבא בגלל שאני נמצאת בבסיס סגור שבוא אני עובדת משמונה בבוקר עד שמונה בערב אין לי פנאי לעשות את זה באופן פרטי. למרות שלפי מה שהסברתן אין מה לחשוש לפנות לטיפול בצבא בכל זאת אין לי אומץ לעשות את זה דבר ראשון זה אומר שהמפקד שלי יהיה חייב לדעת על הנושא וכך גם כל חבריי מהצבא כי מין הסתם הם יראו שאני כל הזמן נעדר לטיפולים שונים בנוסף אני נמצאת בתפקיד מבצעי ואני מפחדת שההעדרות שלי תביא לפסילת מקצוע לפי מה ש clastic רשמה שיכול לקרות. שוב ממש ממש תודה לכן!!!

 

[No longer]

הממ.

אם תכתבי לי [אפשר במסר

] מה התפקיד והפרופיל שלך, יכול להיות שאדע קצת יותר לעזור לך לדעת אם מדובר בפסילת מקצוע או לא. החברים- את יכולה להגיד שאת הולכת לטיפולים בבי"ח הקרוב לאיזור בו את משרתת, טיפולים פיסיים. אני ניצלתי בזמנו בעיות רפואיות שבאמת קיימות אצלי, כתירוץ להיעדרויות המרובות. אבל מעבר לזה, תופתעי לגלות כמה אנשים הולכים לקב"ן, [ועל פחות ממה שאת מתארת]. חצי מהבסיס שלך בוודאות יגיע לקב"ן בשלב זה או אחר של השירות שלו, ואת לא תדעי. מי כמו מי שהיה במערכת הזו יודע כמה קל להשיג הפניות לכל דבר בעולם בערך. פשוט תמצאי תירוץ טוב. והמפקד אמנם ידע שאת הולכת לקב"ן, אבל הוא לא חייב להיות מעורב בכל הפרטים. זה -כן- מספיק חשוב כדי למצוא דרך להוציא את זה לפועל. (ואופציה אחרת, אם יש לך כסף, היא טיפול מחוץ לצבא, באופן פרטי. בימי שישי, לדוגמא. או מוצ"ש. ואת זה אסור לך לספר בצבא, אם את עושה.)

 

[סינקדוכה]

גרייט מיינדס ת'ינק אלייק?

 

[No longer]

חחחחחחחח לגמרי!

שועשעתי לגמרי כאן. (ונשמע שהתפקיד שלך מעניין אולי כמעט כמו ששלי היה.

)

 

[סינקדוכה]

מהמובן הענייני ,

המפקד לא צריך לדעת למה את הולכת לקב"ן ובשום פנים ואופן הקב"ן לא יגלה לו. את יכולה להסתיר ולומר לחברים שאת הולכת לטיפול כלשהו בלי להרחיב ולתת להם לדמיין הליכים רפואים שונים שאפשר לעשות אחת לפרק זמן כלשהו. אפילו פיזיותרפיה, אני יודעת. נקודה עניינית נוספת - יש מטפלים שעובדים בימי שישי. אני רוצה לשאול אותך שאלה כנה - את חושבת שהתפקיד ואופיו משפיעים על ההפרעה שלך? התנאים הסגורים, האופי המבצעי והלחץ שמלווה, שעות העבודה המרובות... אם כן, אני לא רוצה להלחיץ אותך, אבל אולי כדאי לשנות משהו בשירות שלך. לכל הפחות באופן זמני, אם יש אפשרות כזו. אם את רוצה להרחיב לי בפרטי מה בדיוק את עושה ובאיזה בסיס, אני יכולה לנסות לעזור לך לחשוב על פתרונות פרקטיים שאולי תוכלי להעלות בפני הקב"ן והמפקדים (מתוקף תפקידי בצבא יש לי הכרות עם פתרונות שונים כאלה ועם בסיסים שונים בכללי. ואם את בח"א זה גם משנה קצת דברים.). אני מרגישה צבועה לכתוב את זה, כי אני במקום מאוד דומה, אבל הבריאות והבריאות הנפשית שלך יותר חשובות מהשנתיים האלו ומהשירות הצבאי שלך. אם את מרגישה שהתפקיד עצמו לא משפיע על מצבך (אני למשל, מרגישה לפעמים שהעשייה הזו מחזיקה אותי) תעבירי את זה בשיחה עם הקב"ן. כמו שקלסטיק כתב, יש משקל לרצונך ודעתך. יש כאן סיכון, ברור שיש. אבל את צריכה עזרה ואת צריכה אותה עכשיו, לפני שתהיי במצב בו זו כבר לא תהיה שאלה אם את יוצאת מהצבא או לא.

 

[2b mind]

בנוסף לשאר הדברים שכתבו לך מעלי..

אם יש לך מפקד כלשהו בבסיס שאת בקשר טוב איתו וסומכת עליו כדאי לשתף אותו, הוא יכול לגרום לכך שדברים יקרו מהר יותר, או יקרו בכלל. מפקד כזה גם יכול לדאוג לך ליציאות במיוחד לטיפול פסיכולוגי במידה ותבחרי בטיפול פרטי. בהצלחה