למרות שלא קוראים לי תמיר...
ראשית כל לא ניתן להעריך אוסף בולים מבלי לראות את הבולים. במקרה שלך הדבר אפילו יותר מסובך, משום ששווי בולי ישראל במצבם האידיאלי (ובהמשך אני ארחיב על המושג "מצבם האידיאלי") משתנה בצורה דראסטית בשנות החמישים. ככלל אצבע, עד שנת 1951 מרבית בולי ישראל במצב אידיאלי שווים כמה עשרות דולרים לסדרה. בולי ישראל משנת 1952 ואילך כבר שווים דולרים בודדים לסדרה ואף פחות מכך. כעת למושג "מצב אידיאלי": המדובר הוא בבולים עם שובל שלם (הכוונה היא לשובל שמסתיים ללא ניקוב. לשובלים שמסתיימים עם ניקוב, יש ספח נוסף והוא חייב להיות מחובר לשובל על מנת שהתייחסו אליו כאל בול עם שובל), לא חתומים וכמובן שללא כתמי חלודה. הפער בין מחיר קטלוגי של בולים במצב זה לבולים חתומים ללא שובל מגיעה לעיתים קרובות למאות אחוזים. כעת למספר דוגמאות: בול הנגב משנת 1950 שווה במצבו האידיאלי 230$. שוויו צונח ל- 6$ כאשר השובל חסר והוא חתום. סדרת בולי שירות מ- 1951 שווה 22 דולר במצב אידיאלי ו15 סנט (זו לא טעות, 15 סנט בלבד!!!) במצב הנחות ביותר. אגב, בול הרצל שהזכרת שווה 4 דולר במצב האידיאלי 15 סנט במצב נחות. חשוב לציין שיש גרסה לא מנוקבת שלו שערכה הקטלוגי עומד על 1500 דולר במצב האידיאלי ו400 דולר במצב נחות. דבר נוסף שחשוב להבין שהמחירים שציטטתי הם מחירי קטלוג (ע"פ קטלוג Bale). מחירים אלה אינם מציאותיים. מרבית הסוחרים מוכרים את הבולים מתחת לערכם הקטלוגי, ולכן גם יקנו אותם בערך נמוך משמעותית מערכם הקטלוגי. מרבית הבולים משנות החמישים המאוחרות ואילך שווים פרוטות (אך חשוב לציין שיש יוצאים מן הכלל). כפי שהבנת עד כה, פשוט לא ניתן להעריך אוסף בולים מבלי לראות אותו בעיניים.
