תזכורת קטנטנה...
סקסו ידידי, זוכר את זה? אי שם לפני שנה וחצי, פחות או יותר... זה הלך ככה: מוזר, אבל בסופו של דבר גם הסוף היה אותו סוף כמעט. ואולי לא ממש מוזר. גם הפעם הופיעה על השולחן, לצד הקפה, עוגה בודדת, בוודאי לא יותר מ35,000 קלוריות, וגם הפעם סיכויי לטעום ממנה לא היו גדולים בהרבה מסיכוייו של עזמי בשארה לחצות בשלום את שוק מחנה יהודה בבוקר שישי… נו טוב, לא שממש ציפיתי, אבל העוגה באמת נעלמה מהר. מעניין מה יהיו התירוצים הפעם, כי לטעון שוב שהיו חמישה אנשים שהסתערו על העוגה אי אפשר… אה כן, היו עוד כמה דברים לפני כן... היה האיחור הרגיל שלי, רק כדי לגלות ששוב בחרתם את השולחן הנפלא, זה שנשקף ממנו נוף נהדר בכל הכיוונים, ובעיקר דרומה. מאוחר יותר גיליתי שה``נוף`` מסתפק בשירותיו של מצית תמים, ומוותר על כל השירותים האחרים שהוצעו להן על ידי כלי הנשיפה המיומן, ובעיון מעמיק קצת יותר, הסתבר שהנוף רווי הברביות מתאפיין בעיקר במבטים זגוגיים וסתמיים, שהיו גורמים לפרה, לו הייתה שם, להיראות כתאומתו של סטיבן הוקינג… העיקר שהן עשו לך את זה הברביות, סקסו ידידי. אני כבר אמרתי לך שאני מעדיף את הניצוץ הממזרי של בת 32 שמבינה, על שני זוגות עיניים עמומי מבע ילידי אמצע שנות השמונים. והיה גם אוכל. מנות ראשונות, ועיקריות, ממילא אינני מתחיל אפילו להתחרות עם ה``דניאל רוגוביות`` שלך ידידי, וממילא נערת החלל (מה למה? החללים בין האותיות? החללים שנופלים סביבה שבורי לב? ההתעופפות הרגילה מעל כולנו? לא מספיק?) לא הכניסה דבר לפיה, ורק לא הפסיקה ללהג על מציצה… אם רק תרשה לי להכניס מילה על האוכל ידידי, אומר, כך אחרי שבדקתי בזהירות שאיש לא מציץ, שהאוכל היה, איך לומר, די סתמי, לא? והפטוש, בכלל לא דמה לפטיש, אפילו לא מקרוב… אה כן, והיתה האינטימיות המוכרת, בטח שהיתה, זו שמרשה לנו לפעמים לא רק לדבר, לשתף וללהג, אלא גם להקשיב זה לזה בשתיקות הקצרות שנוצרות מידי פעם. (ותודה לעוזי וייל על המשפט הנפלא הזה). היתה סליחה אחת חשובה, וגם כמה לקחים שלא בקלות נלמדו, ולא במהרה ישכחו. היה הקשר המיוחד הזה שנכחו בו, גם מבלי להיות שם, גם עוד נפש אחת, שתיים או שלוש. בעיקר נהנתה זו שישבה על ברכי חלק מהזמן, ושנהנתה מארוחת דלת קלוריות במיוחד… והיה גם מו``מ קצר ותכליתי שנועד כמובן לסמן עוד גולגולת צעירה על חגורתך, שממילא כבר אין מקום לסמן בה את כל המעריצות שנפלו חלל לקסמיך. אז אתה עומד לרשום עוד אחת בעקבות מו``מ קצרצר ומוצלח עם הגרציה לבושת השחורים… ואתה יודע מה? היה קצר מידי. באמת. כמובן שגם אני אשם על האיחור והבריחה המוקדמת, אבל עוד שעה, שעה וחצי, לא היו מיותרות כלל, נכון? סופר סתם