כמה רשמים אישיים
זה מהומהם בתחילה אבל מתבהר בהמשך...: אנחנו מיטיבים להכיר מצבים שונים ומוגדרים בתחום הרפואה ויודעים לזהות אותם בעת שהם כבר ישנם. אך צריך לזכור שמצבי החולי הם דינמיים ולוקח להם לעיתים זמן רב מאוד להיתפתח, אפילו שנים. העניין של נשימות ללא דופק הוא דוגמה אחת מיני רבות למצב שיכול להיתקיים לתקופה קצרה ואכן מתקיים בהרבה מקרים אם כי לרוב אנו לא נתקלים בו (או שלא מחכים שהוא יתקיים בשביל לפעול ומצליחים למנוע אותו). דוגמה נוספת זה חולה עם VF שעדיין נמצא בהכרה (עם דגש על ה"עדיין"). ועוד דוגמה שיצא לי להיתקל בה לא מזמן זה היווצרות של חסם בצרור ההולכה השמאלי - אני יודע איך זה נראה בלי, ואני יודע איך זה נראה עם, אבל כנראה בדרך בין הבלי, לעם, יש יותר שלבים משחשבתי... פעמים רבות אותם מצבי חולי מהם אנו חוששים הכי הרבה מתפתחים בצורה סמויה ואיטית (אני בטוח שאין צורך בדוגמאות כאן) וכשכבר מתבטאים הסימנים אז, אז כבר יכול להיות מאוחר מדי. החוכמה הרבה פעמים זה לתפוס את הבעיה בדיוק באותו הזמן, הזמן שבו עוד ניתן לעשות משהו. לתפוס את הבצקת כשהיא עוד גודש קטנטן, ההלם כשהוא עודו מפוצה וכד'. זאת אני כמובן מייחל לכולנו שנשכיל ונצליח לעשות... אתם מבינים למה אני מתכוון?! שבת שלום, דני