בוז לרומנטיקה!!

[tali_le]

בוז לרומנטיקה!!

איך מישהו מצפה ממני לחיות חיים תקינים? לנהל מערכות יחסים, לאהוב, להיפרד וכך הלאה - לשמוח ולחיות עם הבחורה המתאימה גם אם נתעלם לחלוטין מהעובדה שלא גידלו אותי במטאפורות על בחורות ונסביר הכול בטעויות בשפה העברית עדיין נשארת בעיה קשה של בני אדם - שאני אישית לוקה בה באופן קשה - הרומנטיזציה. מליארדי דברים כבר נכתבו בנושא הנה אחד שנתקלתי בו שוב רק השבוע "...בין הכיסאות בשדה הקרב הופיעה מתוך חלומותיו היא החזירה לו את הכנפיים והוא שר לה שיר רק בשבילה..." וזה עוד מהשירים הרגועים (שבעצם הם הכי גרועים כי הם מסתננים מבין הגנות הרומנטיזציה שכבר פיתחתי לי בראש), אני לא אכנס כאן לשירים כמו "לכל אחד יש את האחת שלו", "ואלך, בשבילך, עד קצה העולם" אז שמישהו יגיד לי - איך אחרי שגדלתי על דברים כאלה אני אמורה להיות מסוגלת לנהל חיים תקינים? איך מטאפורות כאלה שמטופטפות לי לראש יום יום - שעה שעה - מישהו מצפה ממני לא להיות בגיל 20 ולהרגיש שזהו - אין עתיד ואין אהבה - הכול אבוד? האם אפשר אחרי חינוך שכזה - לקבל סוף של אהבה אחת בלי להפחית אותה לחסרת ערך כי היא לא האחת והיחידה?, האם אפשר לאהוב שוב בלי להמעיט מהאהבה שהייתה ויש לאנשים אחרים? - האם אפשר לא לחפש את הישועה בזוגיות כי אם בעצמך? אני רומטיקנית כשאני מתאהבת, ברעיון, במטרה או בעיקר במישהי - אני זורקת את כולי לתוך ההתאהבות סיכוי של אחד למליון אומרים, למצוא אהבה - ומי אני שאוותר על סיכוי כזה בשביל דברים קטנים כמו אנשים אחרים, מטרות אחרות ושאר העולם אז כן, חצי מהטירוף הזה הוא בעצם הפחד להיות לבד, שהוא בעיה שאני צריכה ללמוד להתמודד איתה אבל אני מעודדת ע"י 98% מהשירים ברדיו, מהתוכניות בטלוויזיה ומהסיפורים שכתובים איפושהוא.... אז זה לא לעניין!!!!! ומצד שני - כן, אני באמת רומנטיקנית, כשאני מביטה בבחורה שאני רוצה - העולם כולו נעלם ואת כל התשובות אני יכולה למצוא בה. כשאני מתאהבת אני מוכנה ורוצה לעשות הכול בשביל זה. ואז אני מתרסקת, כי המציאות לא תואמת את העולם שאני מפתחת בתוך הראש שלי....... טלי מתוסכלת

 

[גנגי]

אז יש לי חדשות בשבילך -

מה שאת מתארת לא קורה בגלל שחינכו אותך על "המין הלא נכון", אלא כי את עושה שגיאה קשה, לפחות בעיניי. אבל לאור גילך הצעיר, זה יותר ממובן. מפני שלצערנו הרב לא נולדים עם ניסיון-חיים, אלא רוכשים אותו בעמל ובכאב. אני חושבת שההגדרה שלך "אני רומנטיקנית" מקפלת מאחוריה איזה ניסיון להאשים בכל הצרות שלך את הרומנטיקה, כביכול. את אומרת שבגלל הרומנטיקניות שלך את זורקת את עצמך באופן טוטאלי ליחסים שאין לך מושג קלוש אם יש להם סיכוי להצליח ואם הם מתאימים לך. בגלל הרומנטיקניות שלך את מתמודדת עם טירוף ופחדים ומה לא. ואני חושבת שזה לא בגלל "הרומנטיקניות" שלך, אלא בגלל הגיל שלך, בגלל חוסר הניסיון שלך, ושכשתפלי קשה פעם או פעמיים כבר תדעי להתנהג אחרת ולשקול אם משהו מתאים לך ומה הסיכויים שלך לאבד את עצמך אם תיכנסי לתוכו בכזאת אינטנסיביות - ואולי גם תלמדי להגיד לעצמך "עד כאן". אדם שמאבד את עצמו בתוך מערכת יחסים, וזה לא משנה בכלל אם זה גבר או אישה ועם מי היחסים, הופך את עצמו לאבק, לכלום. אני מאמינה שאסור להיכנס לשום מערכת יחסים מעמדה של אפס, ואסור לך להגיע למצב שההערכה העצמית שלך תהיה אפסית. את חייבת לשמור מקום גם לעצמך בתוך מערכות היחסים שאת מפתחת, ולשמור שיהיה שם מקום גם לכבוד העצמי שלך ולהערכה העצמית שלך. בשביל זה צריך לא לצלול לתוך מערכות כאלה עד הסוף, לא לתת את כל כולך בלי להשאיר לעצמך מרחב נשימה (או מרחב ביטחון, אם את רוצה). אהבה, עד כמה שזה יישמע לך שכלתני ולא רומנטי, זה עסק שצריך לדעת לנהל, וכמו שאת לא תעריכי אפס, גם לא יעריכו אותך בתור אפס. ואם את לא רוצה להיפגע כל פעם מחדש ולמצוא את עצמך לבד, תתחילי לקחת את העניינים הרבה יותר לאט, עם שיקול דעת, עם מרחב אישי לך ולבת-זוגך, עם חופש ועם כבוד הדדי, ובעיקר, אני שבה ואומרת - לאט. בזהירות, בסבלנות. לכולנו מגיעה אהבה בחיים ובעיניי אין כל חשיבות אם אדם אוהב אישה או גבר. לא הבנתי למה השירים שעליהם התחנכת מתנגשים בהשקפה הזאת ולמה הרומנטיקה של גבר ואישה לא תופסת לגבייך כשיש זוג נשים. אני מכירה זוגות הומו-לסביים אחדים שחיים ביחד כבר הרבה שנים ויש להם יחסים שמזכירים בכל דבר ועניין יחסים של בני זוג הטרוסקסואליים, אולי למעט הקמת משפחה במובן של ילדים, אבל כרגע זה לא צריך להטריד אותך, כמובן. הרומנטיקה היא אותה רומנטיקה בין אם אוהבים גבר או אישה. אה, ולעולם אל תפחדי להיות לבד. אין דבר חשוב מללמוד להיות לבד וליהנות מזה. יש הרבה אושר בלהיות לבד (לא בודדה, לבד) וזה בהחלט קשור גם בהערכה העצמית שעליה דיברתי קודם. אדם שלא מפחד להיות לבד לא נואש באהבתו ולכן גם שומר על כבודו העצמי ועל מקומו השוויוני במערכות יחסים. מאחלת לך כל טוב ואהבה שתביא איתה אושר.

 

[tali_le]

חוששת שלא הבנת אותי טוב

אולי לא הבהרתי את עצמי עניין הזוג נשים לעומת הסטרייטים, סתם בדיחה כי שלחו לי אתמול משהו עם מין תיקון כזה שגרם לי לחשוב על כל השירים שמדברים על גבר ואישה וכמה שזה מוזר לי שאין שירי אהבה בין נשים כמעט - להפך - אני מושפעת משירי האהבה הסטרייטיים האלה המון יותר מדי........ בנוגע ללזרוק את עצמי לתוך ההתאהבות - אני לא הופכת את עצמי לאפס ולאבק ההערכה העצמית שלי היא לא אפס וגם לא בועטים בי וזורקים אותי לעזאזל הדברים מסתיימים, כי המציאות לא מאפשרת אותם, כי יש בעיות בין שני אנשים, כי יש דברים שלא יכולים להתקיים - מסיבות שונות כלל לא לדברים אלה התכוונתי התכוונתי לזה, בנוגע לשירים, שתמיד מדברים על האהבה האחת והיחידה, הזוגיות שתיקח ותגאל אותך, התשובה לכל השאלות והשאלה לכל התשובות, הדבר הנצחי, החצי החסר - ועוד מיני תארים שאני יכולה למצוא לך אז אני אדגים אני אחרי קשר מטורף של שנה וחצי, שהיה הדבר הכי משמעותי שקרה לי בחיים, ללא שום ספק עכשיו - אני לא מרגישה שאהבה אחרת שתהיה לי, לא תגמד את הקשר הזה - כי אם תהיה אהבה אחרת - אז היא האהבה האחת והחשובה - וכל השאר היה סתם ולא הדבר האמיתי באמת ובצורה דומה - כך כשאני מתאהבת - אני הופכת את זה למשהו חשוב ומשמעותי - כי אני בתוך חיפוש כלשהו על האהבה היחידה והנצחית עכשיו - שוב, ברור לי שזה לא העניין היחידי, ברור לי ששי לי המון פאקים עם עצמי לפתור אבל רציתי לכתוב מחאה - נגד כל השירים הרומנטיים האלה - שמחנכים אותנו לחפש דברים לא מציאותיים - לחיות חיים לא מציאותיים - לרצות דברים לא מציאותיים ומצד שני, כשאני כותבת את זה זועק בי הכל הרומנטיקני - ואומר- לא, פשוט בואו נעשה שהאהבה תהיה נצחית ויחידה ושכל רגע בחיים יהיה קסום בקיצור - בוז לרומנטיקה טלי

 

[מכסי פיכלשטיינר]

המיתוסים של העולם הקפיטליסטי ../images/Emo20.gif

הרומנטיקה היא אחד המיתוסים של העולם הקפיטליסטי. כמו המיתוס של ההצלחה, המיתוס של הנעורים, המיתוס של היופי, ועוד כהנה וכהנה. הקפיטליזם לא המציא אותם: הוא רק שכלל והתאים לצרכיו מיתוסים קדמוניים. במקרה של הרומנטיקה, מיתוסים תנכיים (יעקב ורחל, רות ובועז), יוניים (אפרודיטה, אורפיאוס) ופגאניים (ולנטיינז דיי) ממוחזרים שוב ושוב בשיח התרבותי של המערב, ומתורגמים למונחים של צריכה. בעולם התוכן היהודי, אנחנו יכולים לראות איך המיתוס של ט"ו באב (שבמקור דווקא לא היה כל כך רומנטי) הופך בימינו לפסטיבלים ממוסחרים, למבצעים מיוחדים בסופר פארם וללוח שידורים מיוחד בערוצי הטלביזיה. כל ההקדמה הזו באה לומר שכן, מופעלת על כולנו תעמולה בלתי פוסקת, שהמוטיב המוביל שלה הוא שאין טעם לחיים בלי אהבה וזוגיות, וגם כשיש אהבה וזוגיות, צריך כל הזמן לחשוב איך לשפר אותן, כי מה שיש אף פעם לא מספיק. ואני לא טוען שזו קונספירציה, שיש איזה ועדה מרושעת שמנהלת את התעמולה הזו. היא מתנהלת מעצמה, משום שהיא מועילה לעסקים, וכל מי שיש לו משהו למכור, משתלם לו להפיץ אותה. את, טלי, נמצאת במצב טוב יותר מרוב האנשים: את הבחנת בתופעה הזו ולא נח לך איתה. אל תוותרי. יגיע הרגע, שגם תדעי מה הדבר הנכון לעשות.

 

[אפי היקרה]

את דעתי על רומנטיקה

ושאר דביקויות, אני חושבת שהבהר הבהרתי בתחילת דרכו של הפורום הזה, יחד עם איסורי הדביקונים ומחיקת הודעות שהיו נגועות בעודף מתיקות. וברצינות (אני מנסה לעכל את המניפסט שמעליי, אז בינתיים תגובה מהבטן): השירים, לדעתי, לא מנסים להפיל אותך בפח, אלא מנסים לרמוז לך שזה אפשרי, גם אחרי אהבה אחת מאוד גדולה, יגיעו עוד אחרות, שיהיו שונות, אינטנסיביות או רדודות, משמעותיות יותר או פחות. תודה לאל, יש לך עוד כמה שנים טובות לחפש את הדבר הנכון והאמיתי והמתאים ביותר בשבילך - וזאת תהיה המציאות בשבילך. כמו שרובנו מודעים לעובדה שמה שקורה בסרטים - סיכוייו קלושים להתרחש אצלנו (חוץ מאצלי, כמובן), גם השירים מגזימים אפעס. זה לא מונע מאיתנו להמשיך להאמין בחלום ולחפש אותו ולהאמין שאולי הפעם מצאנו אותו. והוא: סגן משנה אחד שיודע לקבל הוראות מלמעלה, שלושה ילדים - שכל שניה נתונה יכולים ליטול האחד את חיי השני, כלב שלא מפסיק להשיר שערות בסלון ולנבוח על זבובים, בית מבולגן, צעצועים רועשים שמתחילים לפעול באמצע הלילה, וריצה אינסופית לסופר כי שוב שכחתי לקנות חלב. יש למה לשאוף.