בוז לערוץ 1

hypatia

New member
בוז לערוץ 1

לעומתו, ערוץ 2, הצליח היום לארגן מחדש את סדרי העדיפויות החדשותיים שלו. אתמול בשעות הערב, הותקפה ילדה בת 9 על ידי פדופיל, שהשתחרר לא מכבר מבית הכלא אליו הוכנס בגין פשעים דומים. כדי לעצור את התנגדותה של הילדה, חנק אותה הפדופיל עד שאיבדה את הכרתה. לאחר מכן, גלגל אותה בתוך שטיח והשליך אותה לשדה מחוץ לביתו. (פרטים נוספים ניתן למצוא ב-ynet וב-וואלה. בתגובה לכתבה בוואלה שואלת רונית: "למה ילדה צריכה בשעה כזאת לשוטט ברחוב?") הדיווח על מעשה הטרור הזה פתח את מהדורת החדשות של ערוץ 2, והקדים את הדיווחים על ענייני צבא, מדינה ומפלגות. ערוץ 1 דחק כמנהגו ידיעה זו לשולי החדשות, והוסיף שהיום הותקפה אישה בת 31, אשר מאושפזת כרגע בביה"ח במצב אנוש. ידיעה זו לא אוזכרה בערוץ 2, ולכן אני מניחה שהשינוי הערכי הראשוני שלו, חל רק על ילדות בנות 9. אם את אישה בת 19, 29 או רחמנא לצלן 39, דמך מותר, במיוחד אם את מעזה לצאת מהבית בגפך בשעה 9 בערב.
 
שרית - לא בהכרח יש להלל ולשבח

את ערוץ 2 על המובן מאליו, גם אם ערוץ אחד פעל בהתאמה מופלאה לסדר היום הלאומי המעוות והצניע את החשוב (אני בטוחה שעל מרכז הליכוד ו/או ענייני פוליטיקה אחרים הם דברו בהרחבה). יש לזכור גם שבעיתות מצוקה לאומית - בטחונית, הפן החברתי נדחק מהעניין הציבורי ולצערנו ערוץ 1 שיקף את מה שלדעתם (והם צודקים כנראה) מעניין את הציבור. או במילים אחרות הממוקדות יותר בענייני הפורום הזה - זכויות נשים - מגיל אפס ועד זקנה - לא מעניינות את הציבור כשהתותחים רועמים (ומעניינות חלק קטן מהציבור כשהם לא - אבל אז קשה יותר לדחוק את הידיעה לקרן זוית). סדר העניינים הנכון של ערוץ 2, אגב, הוא מקרי בעיני למרות שבעוניינו הרב אני מברכת גם על המקריות הזו. והעניין האמיתי הוא - איך בכלל משחררים עברייני מין ? דעתי ידועה כאן מקדמת דנא - עליהם להיות מורחקים מהחברה לחלוטין לשארית חייהם.
 

hypatia

New member
התקשורת אינה ראויה לכל שבח

עלי להודות שבכתיבת הודעתי שלעיל, נזהרתי מאד משימוש בכל מילת שבח או הלל לערוץ 2. עשיתי זאת הן משום שאינני רוצה לקשור כל ערך חיובי לפשע המבעית שסוקר, והן משום שברורה לי היטב החריגות שבהצבתו בראש החדשות, חריגות שנובעת מגילה הצעיר של הנתקפת ופרטיו האלימים "יוצאי-הדופן" של הפשע. בנוסף, ערוץ 2 עשה בעיני את הדבר המתבקש, ולא פעולה הראויה להערכה מיוחדת. הוא אף השמיט מהפתיחה את העובדה הכה-חשובה, והיא שהתוקף הוא פדופיל סדרתי, שכבר נעצר בעבר בגין עברות דומות. לגבי פרט אחד בהודעתך אינני שותפה באופן מלא והוא – שבמצבנו, מרבית הציבור איננו מעוניינ/ת בסיקור פשעים מסוג זה. לפני מספר ימים אמרה לי אישה בת 30 (שאף היא, כנשים רבות, איננה מזדהה עם הדימוי הפומבי של הפמיניזם בארץ), שבמהלך חייה היא גילתה שיש דבר אחד בסיסי שגברים לא מבינים, והוא השכיחות והמשמעות של תקיפות מיניות. לדבריה, הנכונים כמובן, אין אישה שלא חוותה בדרך זו או אחרת תוקפנות מינית. לפיכך, אני תוהה, האם באמת מחצית הציבור בארץ איננה מעוניינת בדיווחים כאלו? ובמידה והתשובה היא חיובית, האם לתקשורת אין חלק בכך, שדיווחים על תקיפות מיניות נחשבות בעיני נשים כפחותות ערך בהשוואה לדיווחים צבאיים, מדיניים ומפלגתיים? וכיצד הדבר משפיע על התפיסה העצמית של נשים?
 
רוב הציבור אכן מעוניין

בדיווחים צהובים על אותם מקרים רבים מספור. לא במקרים עצמם. מעט מאוד מאזרחי ואזרחיות מדינת ישראל עושים קישור במוחם בין הפיקנטריה (שבעיני, לשם הבהרה, אינה פיקנטריה אולם בראי התקשורת והגדרת ההודעה החדשותית - הצהוב מנצח) לבין מיצובם (ובעיקר מיצובן) החברתי. יתרה מזו - שטף רב מדי של דיווחים יוצר דה-מורליזציה ונראה לי שהפיקוח החברתי (זה מבפנים, מהעם, וזה שבשיטה החברתית) לא יעודד את זה. אין לי סימוכין אולם יש תקופות בהן יש התרסה ברורה על העיתונים והחדות למשל, שמתייחסת בעיקר לחדשות רעות ובעיקר העיקרים לדיווחי אלימות לסוגיה.
 
למעלה