וואו, אני חייבת לציין ש..
יש לי פלשבקים ממה שהיה לפני כמה חודשים, עוד בלימודים, כמה התבכיינו שרצינו חופש חחחחח זה כל כך-מה שאין לך אתה רוצה להשיג. זה עובד בכל דבר בחיים, זה לא יעזור! גם אני לפעמים קצת התבכיינתי שאני רוצה להפסיק לעבוד ולהיות כבר בחופש, והנה עכשיו אני מתגעגעת. כנ"ל בי"ס (למרות שאני כבר לא מתגעגעת לבי"ס. רק בתקופה שקצת אחרי הבי"ס מעט התגעגעתי). יש לנו נטייה לפעמים להסתכל על הצד השלילי בכל דבר. בכל מקום שלא נהיה, נראה את ההיבטים השליליים בו, ואיך הדשא של השכן ירוק יותר. די. תחשבו על זה שאולי לא יהיה לנו עוד חופש כזה בחיים! אני לא מדברת על ילדים עם קשיים כלכליים בבית או כאלה שצריכים לממן נהיגה, אני מדברת עכשיו על כאלה שרוצים סתם לעשות כסף. תחשבו על זה, זה לא שזה מה שמחזיק אתכם. אפשר להסתדר גם בלי הכסף ממש. כלומר, זה סתם כדי שיהיה יותר נחמד בדר"כ שיש יותר כסף (חוץ ממה שאמרתי לפני כן, שיש משהו חשוב לממן). בעתיד תצטרכו לממן את עצמכם, לממן דירה, מכונית, חשבונות, ילדים, לימודים גבוהים. בינתיים זה סתם כדי שיהיה יותר לבילויים וכל מיני דברים שצריכים, חופשה. אז גם אם לא יוצא, לא נורא, צריך להסתכל על ההיבט החיובי שבעניין, אז אפשר לקום בכל זמן שרוצים, לצאת לאן שרוצים ללא מחויבויות, להנות מהחופש עד הסוף, לפני שיהיה מאוחר מדי ויגיע הצבא הכובל. ומי כמו החיילים פה שיגידו שהצבא אכן גוזל את רוב זמנם, שאין להם חיים כמעט חוץ מהצבא. באמת שאל תהיו שליליים. תאמינו לי, ברגע שתמצאו עבודה, ורוב העבודות לגיל שלנו הן קריעת תחת :חנויות בגדים, מלצרות, דוכני אוכל., אתם תרצו לחזור לימים בהם ישבתם בבית רגל על רגל. רוב העבודות זה כל היום על הרגליים בלי הרבה זמן לנשום. אני זוכרת את הימים בפוקס קידס כשעבדתי כמה סבלתי. לא יודעת אם הייתי מחזיקה מעמד יותר משבועיים רצוף. זה נורא. התפללתי ליום חופש. זה בכלל לא פשוט. בכל סיטואציה יש מינוס ופלוס. וכל דבר הוא בסוף לטובה. המלצה שלי-תנסו לאמץ את הגישה הזו
