בודדה ומדוכאת

[נעמי155]

כל כך יפה כתבת

עם המון רגש וחום.
לו אני אתה, הייתי כותבת לה את הדברים הללו גם במסר, למקרה שהיא לא נכנסת לפורום
כך לפחות היא תוכל לקרוא ולהגיב לך.

 

[VDTD]

בודדה ומדוכאת

שלום לכולם,

מצד אחד אני מתה לספר למישהו את כל מה שעבר עליי ומצד שני, מדובר בסיפור כ״כ ארוך שרק המחשבה על לשטוח את כולו בפניכם מייגעת אותי, מה גם שאני חוששת לייגע אתכם. משום כך, אנסה להמעיט במילים ככל האפשר ועדיין להעביר לכם חלק מהסיפור לפחות, בכללותו. אתמקד רק במה שמטריד אותי ברגע זה ממש ולא בסיפור כולו. אז ככה: יש לי אח אחד, שצעיר ממני בכמה שנים. מאז שהוא נולד, ההורים שלי הפלו בינינו בצורה קיצונית. התפיסה הרווחת בבית היתה שהוא קדוש ומושלם ושאני השטן בהתגלמותו וכישלון חרוץ. תפיסה זו נגדה לחלוטין את המציאות, כיוון שמאז ומעולם הייתי ילדה מאד טובה, חכמה, מוצלחת, יפה וכו׳ (אני לא מתכוונת להישמע יהירה, אבל כזו הייתי). עשיתי הכל כדי לרצות את ההורים שלי ומעולם לא עוררתי בעיות וכל הורה היה שמח לבת כמותי. היו לי ציונים טובים, התקבלתי לתיכון נחשב בעירי, התקבלתי לתפקיד איכותי בצבא, הוצאתי ציון מאד טוב בפסיכומטרי למרות שניגשתי לבחינה פעם אחת בלבד ואחרי קורס מקוצר, התקבלתי ללימודי פסיכולוגיה באוניברסיטה וגם שם הוצאתי ציונים טובים, היו לי הרבה חברות והרבה מחזרים והייתי בעלת מידות טובות באופיי. האפליה שעליה אני מדברת באה לידי ביטוי בהתעללות נפשית ופיזית שכוונה כלפיי באופן בלעדי. הייתי חוטפת מכות רצח על בסיס קבוע ונאמר לי לעיתים תכופות שאני שמנה, טיפשה, רעה, זונה (סלחו לי על הביטוי) וכו׳. מאחר וזה כל מה ששמעתי כל הזמן, התחלתי להאמין בזה. לדוגמא, בהיותי בת 14 בערך כמעט והפכתי לאנורקסית והמחזור שלי נעלם למשך תקופה ארוכה בגלל שלא אכלתי. בעוד שזה היחס שלו אני זכיתי, את אחי היללו ושיבחו כל הזמן וגם כשביצע מעשים פסולים כאלה ואחרים לעולם לא העזו להעיר לו על כך. כשבגר, החל גם אחי להרביץ לי וקרה לא אחת שאבי הצטרף אליו במקום לכעוס עליו. פעם גם חטפתי מאבי מכות רצח כי הערתי בטעות את אחי הקדוש משנתו. את כל מה שאני מספרת לכם מכחישים בני משפחתי בדיעבד בצורה גורפת. הם טוענים שהכל הוא פרי דמיוני או שאני פשוט משקרת וזה כואב לי אפילו יותר מן ההתעללות המדוברת עצמה. עד גיל 24 הייתי אדם מאד חזק והישרדותי ולא נתתי להורים שלי לעמוד בדרכי ולמנוע ממני להגיע להישגים (לדוגמא, אבי היה יכול להכות אותי נמרצות ומיד לאחר מכן הייתי מעמידה פנים כאילו זה כלל לא קרה ולומדת למבחן שהתקיים ביום שלמחרת, שבו השגתי ציון גבוה ככלות הכל). בגיל 24 משהו קרה לי: בבת אחת כוחותיי אזלו והפסקתי להילחם. נכנסתי לדכאון, התחלתי לסבול מחרדות ו-ocd, פרשתי מלימודי התואר הראשון ממש לקראת סיומם (כל שנותר לי כדי לסיים את התואר הוא שלוש עבודות) והחל מרגע זה, אמונתם של הוריי החלה להגשים את עצמה: בעוד שאחי היה קצין בצבא, חסך לא מעט כסף, התחתן ועשה שלושה תארים, אני, בגיל 36, לא יוצאת אפילו לדייטים, לא מסיימת אפילו את התואר הראשון ולא מסוגלת לחשוב אפילו על לימודים מתקדמים יותר. כמו כן, לא צברתי ניסיון מקצועי ממשי ואין לי קריירה או אפילו סתם עבודה ואני במינוס עצום, שגורם לי להיות תלויה לחלוטין בהוריי ולא להיות מסוגלת לעשות שום דבר ללא רשותם. לא זאת בלבד שלא הגעתי להישגים בחיי על אף גילי המתקדם, גם לא נהניתי מספיק מחיי ולא צברתי חוויות מהנות רבות. אחי נוסע לחו״ל כל הזמן בעוד שאני לא הייתי בחו״ל מאז גיל 21. אני חשה שחיי הולכים ומתבזבזים ושאמות ערירית ובחוסר כל וללא שום זכרונות טובים להתנחם בהם, בגלל שלא נהניתי מספיק מהחיים ולא צברתי חוויות חיוביות. אתמול אחי ואשתו בשרו לנו שהיא בהריון ועל אף ששמחתי על כל שיצטרף תינוק למשפחתנו, זה הצית בי את כל המרמור הקיים בי מחדש. העובדה שאמי התייחסה אליי בצורה מבישה ליד הוריה של גיסתי (היא מביישת אותי בפני אנשים פעמים רבות) ונתנה לאחי צ'ק שמן במתנה לא ממש שיפרה את הרגשתי. עכשיו הוא יוכל לנסוע שוב לחו״ל בזמן שאני נרקבת לאטי לבד בבית. אני לא רוצה להישמע כפוית טובה, כי אני יודעת להעריך את העובדה שההורים שלי מקיימים אותי מבחינה כלכלית למרות גילי המופלג. הם קנו לי דירה (שאותה עיצבו לפי טעמם, כי דעתי לעולם לא נחשבת, ולכן אין לי את הזכות לעצב את דירתי לפי טעמי) והם עושים לי קניות ומשלימים לי חשבונות. עם זאת, הם לא מוכנים לשלם בשבילי לפסיכולוג או לפסיכיאטר ולעולם לא יעלה על דעתם לשלוח אותי לשבוע בחו״ל כדי להחזיר לי את שמחת החיים שהיתה לי, אשר הלכה לאיבוד, ולרפא אותי ממחשבותיי האובדניות. כן, יש לי מחשבות אובדניות ואני מנסה להילחם בהן בכל כוחי. אני מטופלת אצל פסיכולוגית ופסיכיאטר מטעם הכללית, אך הטיפול שלי אצל הפסיכולוגית עומד להסתיים בגלל שמדובר בשירות ציבורי ובינתיים הוא גם אינו עוזר לי. גם התרופות הפסיכיאטריות הרבות שניסיתי לא עזרו לי. כרגע אני סובלת מחרדה מתמשכת מדי יום במשך כל היום ולכן קשה לי לבצע אפילו פעולות פשוטות. פעולות פחות פשוטות כמו לסיים את התואר או להתחיל לעבוד קשה לי לבצע אפילו יותר. אני כ״כ רוצה לסיים את התואר הראשון (תמיד חשבתי שבגיל הזה יהיה לי דוקטורט), לפתח קריירה ענפה, להתחתן וללדת ילדים ולנסוע לחו״ל ולהנות מהחיים. מה שאני רוצה אף יותר, הוא להשתחרר מן התלות הכלכלית בהוריי ומאחיזתם השתלטנית ופשוט... לעשות מה שבא לי, כיאה לגילי. אני פשוט לא יודעת איך לעשות זאת. הבטחון העצמי שלי מרוסק וכוחות הנפש שלי דלים. רק רציתי לשתף אתכם בזה ואשמח לשמוע את תגובתכם. בסוף בכל זאת יצא שחפרתי לכם...

 

[VDTD]

ולמי שנשאר לו עוד כוח לקרוא...

עוד כמה דברים בתמונה המצורפת (צירפתי תמונה במקום טקסט בגלל בעיות טכניות שהיו לי קודם).

 

[הקרנף הבודד]

אם זה משפר את הרגשתך

עיצות אני בטח שלא יכול לתת לך, אבל את כל הבוקר העברתי בלבכות ולדפוק את הראש בקיר, ואני עכשיו הולך לחתוך את עצמי קצת, בתקווה שזה ייגרם בלחתוך את עצמי הרבה ובע"ה למות
צרת רבים חצי נחמה?
ובי אף אחד לא התעלל, היו לי את כל התנאים לגדול להיות בן אדם נורמלי אבל הפגימות שלי נותנת את הטון בלי שום סיפור רקע על התעללות ודברים כאלה

 

[לי בא]

מה קורה כלום?!

התגובה הזו קצת מוגזמת.
אין צורך לחתוך שום ברק
מצטערת לקרוא על החיים הלא פשוטים של שניכם והקשיים בפניהם אתם עומדים,
אך זה לא סוף העולם.
תמיד אפשר לסדר את הכל.
&nbsp

 

[לי בא]

האייפד קצת שיבש את התגובה

התכוונתי להגיד שבעזרה הנכונה אפשר לסדר את הכל

 

[לי בא]

קראתי אותך ונעצבתי

אני באמת לא יודעת איך לעזור לך ולא חושבת שזה המקום הנכון לעזרה.
אף אחד פה הוא לא איש מקצוע, את כמובן יכולה לשתף ולקבל חיבוק חם, אך מה שאת מציגה כאן הוא באמת מצב לא פשוט עם הרבה דברים להתמודד איתם.
אני מאחלת לך שתמצאי את הדרך לאהוב את עצמך ועל אף היחס של המשפחה שלך תתחזקי, תרימי את הראש ותצליחי.
אני פה להקשיב ולחבק.

 

[פריאל 12]

לגמרי מסכימה איתך בעניין

עצוב מאוד לקרוא את הדברים, אך זה לא פורום מקצועי.
עצתי היא לפנות לפורומים המקצועיים, שם ניתן יהיה לקרוא תגובות מקצועיות
או לפחות לקרוא את תגובותיהם של אנשים הנמצאים במצב דומה ולהיעזר בהן.

 

[Eran Kuzi]

VDTD

הייי
יש גברים שאוהבים נשים מלאות .את לא צריכה להיתבייש לצאת מהבית שלך.
את צריכה להכיר ידידים ידידות . לצאת לבלות להנות כמו שאת יודעת כמו שאת אוהבת.
לא צריכה להיות בדיכאון. תשמעי שירים שאת אוהבת . תיחפשי לך אתרים באינטרנט שיעשה לך טוב .
לא אתרי פורנו .ישראל היום - ווינט ועוד .

arieshor

 

[Eran Kuzi]

VDTD

היייי
את יכולה לעשות כל מה שאת רוצה.
את רוצה לטוס לחוץ לארץ את יכולה . אף אחד לא יכול לא יכולה להיתנגד לך.
למה שלא תעשי קניות? למ שלא תישלמי חשבונות ? נשים זה עם חזק .אני מאמין שאת אישה חזקה.
תסיימי תואר ראשון אני סומך אלייך . כשתמצאי גבר הנכון היה לך ילדים .
את צריכה לעשות דירה לפי טעם שלך. תפתחי לך פייסבוק . בפייסבוק יש אתר למצוא גברים לקשר רציני .
עם היה גברים לא טובים או לא מתאים לך תיזרקי אותם תעשי מיון טוב . יש כאלה גברים שלא מתאים לך.
שהוא שוכב עם גברים והוא מתכתב עם נשים. תפתחי דף חדש . בדף הזה את תעשי מה שאת רוצה
את רוצה לצאת לדייט את תצאי . את לא ילדה קטנה .

אריה שור
arieshor

 

[tzachy]

- וזו דעתי הלא מקצועית

ראשית הקדמה: את למדת פסיכולוגיה, אז נראה לי שאת אמורה להבין בנושא יותר מהאדם (או המגיב במקרה זה) הממוצע. אני לא פסיכולוג ולא מבין מספיק בנושא כדי להגיב/לייעץ עם תובנות מקצועיות. בכל מקרה, אני חושב שגם איש מקצוע רציני לא יכול לתת עצות רציוניות במדיום שכזה ללא הכרות מספקת עם העובדות, קל וחומר מגיב/ה כאן.

לאחר ההקדמה וההסתייגויות הללו, אני יכול לתת את התרשמותי הסובייקטיבית וההדיוטית ואת התובנות שיש לי מנקודת מבט סובייקטיבית. תחילה לגבי המכות שלכאורה קיבלת. אם אכן זה קרה (ולפי דבריך לפחות זה קרה), זה נושא עגום חמור ועצוב. זה גם כמובן אסור על-פי חוק. צר לי מאוד לקרוא על כך.

בהמשך, אני מזהה כאן לדעתי כמה בעיות: ראשית אני חושב שזה לא היתה לך זוגיות זו בעיה שמשליכה על המשך חייך (מוכר לי אישית) ושנית ואין כאן כוונה חלילה לבקר, אלא זו התרשמותי ממה שכתבת אני מזהה כאן איזו תקיעות בגיל צעיר יותר (חוסר התבגרות מסויים).

לגבי הזוגיות - אני מאמין שזוגיות היא צורך מאוד בסיסי (את בטח מכירה למשל את פירמידת הצרכים של מאסלו). הגיל שבו "נשברת" (24) אולי הוא גיל שבו אישה כבר צריכה למצוא בן-זוג משלה (גיל הנישואין החיציוני לנשים כמדומני לא רחוק מזה) . זוגיות חשובה לאושר כנראה יותר מכל דבר אחר כמו קריירה וכסף (הזכרת תארים, זה חשוב, אבל הרבה פחות מזוגיות. זה שאין לך דוקטורט כיום, זה לדעתי לא פיספוס גדול. אם אני זוכר נכון, קראתי פעם סטטיסטיקה שדווקא בעלות דוקטורט נישאות פחות(?)). זוגיות (ומשפחה) היא "מנוע אנרגיה לחיים". את זה אני כותב כרווק 'זקן' (53) שעדיין לא חווה זוגיות רצינית ומשמעותית (למרות אינספור מאמצים). אני מעריך שאם היית מקימה משפחה, כמובן עם בן-זוג מתאים עבורך (ואת עבורו), ייתכן שהיית היום במצב טוב יותר. יש המון סיבות מדוע אנשים לא מוצאים זוגיות. חלק מזה קשור לדעתי למתירנות מינית (שיוצרת למעשה יותר רווקים/ות. אפשר לראות סטטיסטיקות של אחוזי רווקים/ות בחברות שמרניות מול מתירניות).

לגבי עניין הבגרות: סיפרת שההורים שלך קנו לך דירה ושהם עושים לך קניות ומשלמים חשבונות - דבר שהם לא חייבים לעשות, משמע כן איכפת להם ממך. עניין עיצוב הדירה אולי נבע מתוך מחשבה שהם יכולים לעשות זאת טוב יותר, לחילופין אולי הם חשבו למשל (זאת אפשרות תיאורטית) שאת לא מסוגלת לעשות זאת בגלל דכאון וכד', כלומר לא בהכרח היה כאן זלזול, אלא אולי כוונה טובה. זה שהם לא ממנים לך נסיעה לחו"ל יכול גם לנבוע מכל מיני דברים. אם הם ממנים את כל השאר, זה כבר די הרבה (אני לא יודע למשל מה מצבם הכלכלי ומה האפשרויות שלהם). כלומר במצב כפי שתיארת הדרישה/אפשרות שהם ישלמו גם על נסיעה לחו"ל, נראה לי רק בונוס ולא משהו שהם באמת חייבים. הכוונה היא שאת צריכה באמת להתבגר ולהפוך לעצמאית יותר (וזה קשה כשאת/ה לבד וללא תמיכה (בפרט כשאת/ה ללא זוגיות)). גם ההשוואה לאחיך, די מיותרת לדעתי (גם אם היא צודקת), כי את אדם בוגר עכשיו.

אני טוען (כאמור אינני רשאי לתת עצות, כי אני לא איש מקצוע) ש-"נפש בריאה בגוף בריא". פעילות גופנית, בהדרגה כמובן למי שלא היה פעיל (ובאישור/הכוונת רופא), יכולה לשפר לדעתי (וגם מניסיוני) את מצב הרוח. בנוסף, רצוי גם שתמצאי הקשרים חברתיים (חברות קיימות או חדשות) שיהוו לך מקור לתמיכה, בהיעדר תמיכה מבית.

אני מאחל לך שמצב הרוח שלך ישתפר בהדרגה וזה (ועוד) ייתן לך כוחות להביא שינוי הדרגתי לטובה בחייך.
בהצלחה

 

[נוסעת בזמן אחר]

תשאפי לצאת החוצה...

להעזר במרכז לבריאות הנפש, לפנות למקומות מתאמים שיעזרו לך להשיג דיור בהוסטל מוגן.
ואולי תוכנית לשיקום כלכלי תעזור לך מספיק?
אין כל ספק שהורים פגעו בך מאוד, אבל עכשיו תורך להחליט על עצמך!
אוסיף פסיכולוגיה בגרוש ואגיד שלדעתי מה שהם עשו גורם לך לנסות לשחזר את מצבי ילדות
שהיית תלויה בהוריך ואת מנסה לחזור לעבר(בכך שהפכת לתלויה בהוריך) ולתקן את המצב שוב ושוב.
אולי למדת בלימודי פסיכולוגיה על התופעה..
עשי מאמץ למצוא עזרה.