yellow cheese
New member
בודדה בעולם השחור...
מסתכלת לשמים, עננים אפורים ממלאים אותם, אין טיפת אור, הכל מלא בשחור,שחור ועוד שחור. מסתכלת לצדדים, בתקווה למצוא תקווה, אהבה בחיים אך גם הקירות, הן מפנות את גבם. מסתכלת לריצפה, בתקווה למצוא שבריר תקווה, אך גם בריצפה אני לא מוצאת טיפה של הקשבה. מדברת עם אמא אך היא מפנה לי את הגב, לא מדברת, לא מסתכלת. מנסה לדבר עם אבא, רק הוא מבין אותי בדרך כלל, אך הפעם? גם הוא לא מקשיב. מנסה למצוא שבריר של אהבה, שבריר של הקשבה, אך כולם את גבם מפנים לי. ולמה? רק בגלל שאני טיפה שונה? רק בגלל שאני רוצה דברים שהם לא בנורמה? בנאדם שונה נחשב בדרך כלל למיוחד, אך הפעם? השוני שלי מתגלה כמחלה, כמחלה שאין לה תרופה. ואני כאילו חולה, איש לא מתקרב, איש לא מביט ולא מנסה לדבר. ואיך אני אעמוד מול העולם השחור ואגיד לכולם, ואצעק לכל העולם שלהיות שונה זוהי לא מחלה?! ואיך אבהיר את השחור שסובב אותי? ואיך אחזיר את האהדה שהייתה לי? בשמיים העננים לא התבהרו, הם עדיין אפורים, השמיים לא בהירים, רק השחור והרוע ממלאים אותם, שוב בני האדם, אני בודדה בעולם.
מסתכלת לשמים, עננים אפורים ממלאים אותם, אין טיפת אור, הכל מלא בשחור,שחור ועוד שחור. מסתכלת לצדדים, בתקווה למצוא תקווה, אהבה בחיים אך גם הקירות, הן מפנות את גבם. מסתכלת לריצפה, בתקווה למצוא שבריר תקווה, אך גם בריצפה אני לא מוצאת טיפה של הקשבה. מדברת עם אמא אך היא מפנה לי את הגב, לא מדברת, לא מסתכלת. מנסה לדבר עם אבא, רק הוא מבין אותי בדרך כלל, אך הפעם? גם הוא לא מקשיב. מנסה למצוא שבריר של אהבה, שבריר של הקשבה, אך כולם את גבם מפנים לי. ולמה? רק בגלל שאני טיפה שונה? רק בגלל שאני רוצה דברים שהם לא בנורמה? בנאדם שונה נחשב בדרך כלל למיוחד, אך הפעם? השוני שלי מתגלה כמחלה, כמחלה שאין לה תרופה. ואני כאילו חולה, איש לא מתקרב, איש לא מביט ולא מנסה לדבר. ואיך אני אעמוד מול העולם השחור ואגיד לכולם, ואצעק לכל העולם שלהיות שונה זוהי לא מחלה?! ואיך אבהיר את השחור שסובב אותי? ואיך אחזיר את האהדה שהייתה לי? בשמיים העננים לא התבהרו, הם עדיין אפורים, השמיים לא בהירים, רק השחור והרוע ממלאים אותם, שוב בני האדם, אני בודדה בעולם.
