../images/Emo7.gifשכול../images/Emo7.gif
בוכה בבדידותי, בוכה בכאבי, יושבת אבודה ושבורה בליבי, איני יכולה לשאת המועקה וקולי מבקש לבקוע בצעקה. לא מוצאת דרך פנימה, לא מצליחה לפרוץ קדימה, לשבור את מעגל העצב, לשוב ולחיות במלא הקצב. לא מוצאת עוד נחמה, אנשים מסביבי יושבים בדממה, עטרת ראשי נפל במלחמה וכעת העתיד נראה שממה! גידלתי אותו שמונה עשרה שנה, אדם וחייל לתפארת המדינה, ברגע אחד של ירייה, נחרב עולמי, השתנתה ההוייה!