אז ככה,
כעיקרון, אחרי שתיגמר לי שקית הקינואה (הבלולה בחול מהאנדים) שיש לי בבית, אני לא מתכוונת לבשל יותר את הגרעינים האלה, שאגב נראים אחרי הבישול כמו קונדום לפני השימוש. הסיבה: נראה לי דבילי לבשל משהו שהוטס לכאן מבוליביה בזמן שאפשר להשיג בקלות דגנים מלאים אחרים, לא פחות טובים. אני לא צריכה שהאוכל שלי ידבר קיצ'ואה. קינואה זאת מילה בקיצ'ואה. או באיימרה. לא חשוב. אם בכל זאת אתה מתכוון לבשל את זה אז ככה: להרתיח מים בנפח כפול מזה של הקינואה ואז להוסיף אותה, להביא שוב להרתחה, לסגור את הסיר ולהסיר מהאש אחרי עשר דקות-רבע שעה. רק בסוף להוסיף מלח או רוטב סויה. אחרי זה אפשר להתייחס אל זה כמו אל בורגול ולהכין מין סלט טאבולה, רק עם קינואה במקום הדבר האמיתי. אפשר להתייחס אל זה כמו אל קוסקוס, כנ"ל. אפשר להכין משהו מוקפץ ולהוסיף את הקינואה במקום אורז או אטריות אורז: להקפיץ את כל או חלק מהירקות הבאים: גזר, כרובית, ברוקולי, סלק, קישוא, פטריות, תירס (תירס גם בא מהאינדיאנים, תגידו יפה תודה). את התבלינים, כולל עשבים, שום, בצל ג'ינג'ר ושאר הריחניים לטגן קצת לפני הירקות ואז לצרף את הירקות (למדתי את זה מההודים). (כוסברה להוסיף בסוף). להוסיף אגוזים קלויים או סומסום קלוי, את שניהם או אף אחד מהם. להמליח עם רוטב סויה. רצוי להוסיף טוויסט מתקתק עם רוטס הויסאן, סילאן, צ'ילי מתוק, דבש, או רכז רימונים. כשזה מוכן, להוסיף את הקינואה ולערבב. יום יבוא ועוד ימכרו בסופר בקבוקי מים מאגם טיטיקקה.