בוב דילן

[Caraya]

בוב דילן

אז... עם מה להתחיל?

 

[AeroTom]

עם הקלאסים הראשונים הכי טוב להתחיל

The Freewheelin' Bob Dylan The Times They Are A-Changin Bringing It All Back Home Highway 61 Revisited אלו ה-4 הכי מומלצים שלי להתחלה מתוך האלבומים המוקדמים. אלבומים מופלאים ומקסימים שגם יש בהם שירים מאוד מוכרים לקהל הרחב, ככה שתהיה התחלה ידידותית יותר אולי

 

[Danny Bottleneck]

ואם אתה רוצה מיקוד

אני הייתי מציע לך להתחיל עם highway 61 revisited, כי מעבר לזה שמדובר בחתיכת קלאסיקה שצריך להכיר האלבום הזה הוא מסוג האלבומים שיגרמו לך להתאהב בו מהר מאוד ואח"כ באמת תלך על אחד מהשלושה האחרים שאירו הציע.

 

[holo]

נמאס לי

אני לא יכול יותר. איך זה שאחד מהאמנים המוערכים והטובים ביותר בהיסטורית המוזיקה, כשכל מבין עניין במוזיקה מתרפק עליו ועל היצירה המדהימה שלו, כשהאלבום הזה תמיד נמצא בראש רשימת ההמלצות שלו, ורק אני לא הצלחתי להתחבר אליו (קניתי את האלבום הנ"ל לפני שנה בערך והוא פשוט לא עניין אותי). לעזאזל, זה משהו שלא שמתי לב אליו? אני מצטער, אבל המוזיקה שלו פשוט צורמת לי יותר מדי לאוזן, בעיקר הקול המעצבן שלו. ואם החלק המוזיקלי לא תופס אותי, אז קשה לי להתעניין במילים. ככה זה עובד אצלי. מצטער על התגובה הקצת סתומה והמעט בכיינית, אבל זה פשוט משגע אותי. אני מרגיש שאני מחמיץ משהו כל כך טוב שכולם מצליחים ליהנות ממנו חוץ ממני.

 

[melancholy man]

אכן, מיקי, תמונות קשות..

קודם כל, אם אתה לא אוהב, זה בסדר מקובל ואחלה ועוד יותר, מי אומר שאתה צריך לאהוב את מה שכולם אוהבים? מעבר לזה, דילן זה לא אהבה קלה, תן לו זמן, תנסה להתחבר למילים, אולי זה יבוא לבד ואם לא, גם בסדר.

 

[holo]

תודה על האוזן הקשבת

או יותר נכון העין הקוראת. אני אתן עוד הזדמנות לאלבום הזה (מה שכנראה לא עשיתי מספיק).

 

[Mr Mustard]

אני חולק על ההצעה הזאת

לדעתי, ואני מניח שהמגיב מתחתי יחזק אותי, להתחיל עם Highway 61 Revisited זו טעות קריטית, שגם אני עשיתי. האלבום הזה, ממש מכל הבחינות, הוא אלבום מאוד קשה. הוא מאוד גס ומחוספס, המילים בו הן מואד מעורפלות ומאוד קשה להבינן (אם בכלל) ואפילו המעט פולק שאכן יש בו הוא בעל אותן מילים מעופלות ובלתי מובנות והוא מתאפיין במונוטוניות ובאורך קצת מופרז (בשביל הדילנאי המתחיל לפחות). אני אישית הייתי מתחיל בעיניים עצומות בThe Freewheeling Bob Dylan מ63. האלבום הוא אלבום פולק אמריקאי פשוט להפליא עם לחנים קליטים ומילים מקסימות וכתובות בצורה מבריקה שבכל זאת אפשר להבינן ולמצוא איזה מסר מאחוריהן. יש שם אוסף בלתי ניתן להסבר של שירים שהם אחד אחד מעולים: Blowin' in the Wind, Masters of War, North Country Girl, A Hard Rain is Gonna Fall, Corrina Corrina, Don't think Twice it's all Right וכו' וכו' וכו'... עכשיו שלא יהיה ברור, Highway 61 הוא אלבום מדהים, וחוץ מההופעה החייה בAlbert Hall ב66 הוא גם האלבום האהוב עליי שלו, אבל לא משנה כמה אתם מומחים במוזיקה, וכמה נסיון יש לכם עם כל סגנון וסגנון, עם האלבום הזה, לדעתי, אל תתחילו בשום אופן- כן, יש בו את Like A Rolling Stone ואת Ballad of a Thin Man שאפשר, כמעט בנקל, להתחבר אליהם- אבל, האלבום, כמו שנאמר קודם הוא אלבום מאוד מורכב, עמוק וקשה של דילן. ורק לסיום, במובן מסויים המלנכולי אכן צודק (למרות שאני טוען שאי אפשר להתחיל עם כל אלבום של דילן), אבל בגדול, אם תשב ותקרא את המילים הכל יהיה הרבה הרבה יותר יפה, וכן, גם יש הרבה אלבומים משנות השבעים (שאני דווקא לא מכיר כל כך) שאפשר ממה שאומרים להתחיל איתם, כנ"ל עם הרבה מהאלבומים מתחילת שנות השישים ועם מגוון אלבומי הקאונטרי- ממש הכל כל עוד לא מתחילים עם Highway 61 Revisited או עם Blond on Blond (ולמען האמת גם את Bringing it all back home הייתי שומר להמשך הדרך).

 

[Mr Mustard]

סליחה, הכוונה הייתה למגיב מעליי- holo.

 

[melancholy man]

הכל תלוי במה שהאוזן רגילה לשמוע

לא יותר, נדמה לי שרוב הממליצים על Highway 61 עושים זאת בגלל שהסאונד שלו יותר "רוקי" ויותר מושפע מבלוז ורוק בריטי (ומאוד השפיע על כל מה שהיה אחר כך בעולם הרוק) ולכן נשמע "מוכר יותר", המילים של דילן מיד מורכבות, נכון שלשירים הראשונים שלו יש רמה ראשונה ברורה שאפשר להבין כפשוטה ולהתחבר מייד, מה שקצת יותר קשה למצוא בשירים מסוף שנות השישים, אבל נדמה שלא זה העניין. מה שכן ואת זה אף פעם לא הבנתי, למה להמליץ להתחיל עם משהו ש"קל לשמוע"? לא כולם אוהבים את מה שקל, לא כולם מתחברים לאותו סאונד, באותה מידה, אם מישהו יבקש לשמוע משהו של קלפטון אנחנו אמורים להמליץ על אחד מאלבומי הסולו המשמימים שלו משנות השביעים המאוחות צפונה, כי "קל יותר להתחבר אליהם", בעיני זה יהיה דומה להמליץ על סרטי פורנו כדלת לעולם הקסום של הקולנוע (או הסקס לצורך העניין

) כי זה ברור וקל והעלילה פשוטה, האמת היא שרוב האנשים, יעדיפו מוסיקה טובה על מה שקל, וכשהמוסיקה טובה בשני המקרים (כמו בשני האלבומים של דילן שהבאת) זה לא ממש משנה, בסופו של דבר, או שזה תופס או שלא.

 

[Mr Mustard]

תראה

יכול להיות שאני סתם מברבר בשכל (משפט שחברה שלי בקשה שאני אפסיק להשתמש בו, אבל היא לא קוראת פה, אז זה לא נורא), אבל אני אישית הרגשתי שהסאונד הכללי, ולאו דווקא הסגנון של Highway 61 הוא נורא גס, מחוספס ונורא קשה להתרגל אליו. כלומר, זה לא הסגנון הרוקי-בלוזי שמפריע לי (כי בעיקרון הוא באמת יותר מתאים ליושבי הפורום ברובם) אלא מה שנקרא ה"סאונד". אין לי מושג איך להסביר את זה, אבל יש משהו באלבום הזה, שאין באלבומי בלוז אחרים, למשל אלו של Cream או Mike Bloomfield (שלמעשה מנגן בלאלבום הזה). בעצם אם ניקח את הנגינה של בלומפילד אולי יהיה קל יותר להבין על מה אני מדבר. באלבום Super Session בלומפילד נותן לנו חתיכת נגינה, עם המון כשרון מתפרץ, בניית סולואים בצורה הגיונית וסאונד לרוב נעים יחסית. מצד שני באלבום הזה בלומפילד בכלל לא מנגן ככה, ויש לי הרגשה שאם לא הייתי יודע שהוא מנגן כאן הייתי בטוח שמדובר במישהו אחר. הנגינה שלו כאן היא מתפרצת, לא בנוייה בהגיון והסאונד שלה הוא צורמני וצווחני- שזה ממש אדיר לדעתי, אבל זה לא מתאים להרבה אנשים, בעיקר לא בהתחלה. בקשר למה שאתה אומר אני חושב שכן הכרחי להביא לאנשים כשהם מתחילים להכיר אמן מסויים את מה שיותר מתחבר אצליהם. כלומר, אם אתה מתחיל למשל להכיר את Yes ואתה לא ממש בקטע של רוק מתקדם, אני לא רואה שום סיבה שתתחיל עם המאסטר פיס שלהם לטעמי- Rlayer (שלא נדבר מה קורה במקרה שברמלאי ימליץ לך), ולא אם נניח אלבום כמו The Yes Album. אלבום שהוא הרבה פחות בז'אנר של רוק מתקדם וגם חברה שאוהבים בגדול פסיכדליה ורוק קלאסי יצליחו להתחבר אליו בקלות. במקרה של דילן, אני חושב שכמעט כולם יצליחו להתחבר לאלבום שהמלצתי עליו, ולעומת זאת אני מכיר לא מעט אנשים שהתחילו עם Highway 61 ומייד התרחקו מדילן, כי זה אלבום שלדעתי הוא נורא קשה. בקשר למה שכתבת על קולנוע מה שהצעת נראה לי בהחלט מוזר במקצת

אבל אני חושב שבמקרה הזה דוגמא יותר טובה תהיה להראות לאנשים סרטים קלאסיים ומוכרים לכל, כאלו שהצליחו לשבות את ליבם של כמעט כל אלו שראו אותם (ולא, אני לא מדבר על פורנוגרפיה) על פני סרטים נסיוניים ואוונגארדיים.

 

[Danny Bottleneck]

בסופו של דבר הכל תלוי

במה שהאוזן רגילה לשמוע כמו שאמר המלנכולי. כל עוד אני לא מכיר את הטעם המוזיקלי של מי שביקש את ההמלצה כמו במקרה של CRAYA אז ההמלצות שלי תמיד יתבססו על מה שלי נראה כ-א.משקף את היצירה והאופי של האמן גם באלבומים אחרים, ב. קרוב יותר למה שהאוזן שלי אישית כבר מכירה, מהסיבה הפשוטה ששני הפרמטרים האלה עובדים עלי כשאני מכיר אמן חדש. highway 61, אם נתעלם לרגע מהליריקה, בעיני עונה על שני הפרמטרים האלו בדיוק ולכן המלצתי עליו. ובנוגע לליריקה אותי אישית לא היא מה ששובה אותי בשמיעות הראשונות אלא המוזיקה קודם כל. מצד שני ההמלצה על freewheelin' היא פחות טובה בעיני בעיקר בגלל שהיא מייצגת רק את הסגנון של דילן בתחילת דרכו בניגוד לHIGHWAY בדיוק כמו שלא הייתי ממליץ למישהו שרוצה להתחיל עם הביטלס להתחיל עם please please me. אבל שוב, בשורה התחתונה הכל מתחיל במה אתה אוהב היום וע"פ זה ההמלצה "עם מה להתחיל" יכולה להשתנות מקצה אל הקצה.

 

[melancholy man]

עזוב אותך מדילן, אל תתחיל

תשמע, להתחיל צריך להתחיל עם משהו טוב שעושה חשק לעוד, הבעיה היא שלדילן יש בערך עשרים אלבומים שמתאימים להגדרה, אבל כולם מתאימים בערך, הציעו לך כבר בשתי תגובות, איזה 4 אלבומים מצוינים, מהעשור הראשון לדילן, שהם מצויינים אם תואהב את דילן, יש עוד איזה 4 מאותה התקופה וכאמור לפחות עוד עשר משנות השביעים ועוד כמה יותר מאוחרים. בגדול, הייתי ממליץ פחות או יותר על הכל, אבל בעיקר, לשמוע את המוסיקה ולקרוא את המילים, דילן הוא לא רק "זמר רוק" או כוכב פופ, דילן הוא קודם כל כותב, תקרא את המילים, נסה להבין מה הוא אומר לך, רק ככה אפשר להתמכר לעולם הדילן.

 

[Caraya]

תודה לכולם

 

[the allman brothers]

אני התחלתי עם בלונדה בלונדה

וזה התחלה מצויינת כי יש שם הרבה קלאסיקות שקל להתחבר אליהם

 

[Barmelai]

../images/Emo45.gif וכך גם אני

הרבה פעמים נוצרת לי איזו החתמה באלבום הראשון שאני שומע של אמן. לא תמיד זה האלבום שנחשב להכי טוב שלו, אבל תמיד הוא יהיה הארץ הכי חדשה, שהגלוי שלה הוא הכי מסעיר. זאת לא הסיבה הכי אובייקטיבית בעולם להמליץ על אלבום הבלונדות, אבל בכל זאת זאת סיבה טובה כמו כל אחת אחרת. אני עם האח אולמן.

 

[HelterSkelter1]

תתחיל עם הפריווילינג

שם יש את כל הקלאסיקות המיידיות. אחר אפשר להגיע לHighway 61 Revisited ול Bringing it all back home (שכולל את השיר הכי טוב של בוב דילן - מאלה שאני שמעתי לפחות, שהוא פסגה של יצירתיות, כתיבת מילים ו"היפנס" של התקופה - Subterrenean Homesick Blues).

 

[nik19864]

אני התחלתי

עם "כביש 61 " הכה מהולל ואני רק יכול להגיד שבעיניי הוא האלבום הטוב ביותר של בוב דילן ביחד עם "תשוקה" !!! אבאל'ה, כדאי לך מאוד לשמוע את בוב דילן עשרות פעמים עד שבסופו של דבר תבין שהוא המלך ושהקטלוג שלו לבדו מנצח את כל הקטלוג הבריטי !!! אחחח...כמה שהבריטים מצ'עממים...

 

[psychodoodle]

Hold your horses

מה קשור הקטלוג הבריטי לנושא השרשור ? עברת כבר על "כל הקטלוג הבריטי" שאתה טוען שהוא משעמם ? אולי תפרסם כאן את אותו קטלוג מצ'עמם שנדע פעם אחת ולתמיד עם מי יש לנו עסק . לגבי כל האנשים שמתבאסים מהעובדה שאינם מצליחים למצוא ענין במה שחבריהם לפורום חושבים שהוא מציאה גדולה וממש חובה ,יש לי כמה דברים לומר . לי יש חבר שלא סובל את פינק פלויד ואת דילן ואני עדיין חושב שהוא חובב מוסיקה רציני ומכובד . צריך מדי פעם להשלים עם העובדה שאיננו מסוגלים לאהוב את הכל ,ולפעמים זה קורה לנו עם מוסיקאים מוכשרים ומפורסמים .אני לא מצליח למצוא ענין באלבומיו של מר ואן מוריסון למעט Moondance, ועדיין אני מעריך אותו . אני לא ממליץ על ביצוע של שטיפות מוח או האזנות כפויות ,רק בגלל שכל הח'ברה מתלהבים ממישהו . בוא לא נשכח שלבוב הקשיש יש קול ערב כמו לעורב בערך . אם לא הייתי שומע אמנים אחרים כמו ה Byrds מבצעים משיריו של הבוב ,לא בטוח שהייתי מגלה בו ענין רב (ולא טרחתי להאזין לו הרבה בצעירותי ) . גם דיויד קרוסבי לא סבל את דילן בהתחלה ,לא לשכוח ! אני ממליץ לעזוב את דילן לבינתיים ,ולחזור אליו בעוד כמה שנים .אולי תמצא בו יותר עניין (לי זה קרה ! ) .

 

[melancholy man]

../images/Emo45.gif

צודק לגמרי.

 

[fenriz]

כמו שאמרו לפני

בוב דילן נגע בכל כך הרבה סגנונות והוא מתאים למגוון טעמים (טוב נו אולי חוץ מבלאק מטאל נורווגי רצחני, כנראה). יש אלבומים של דילן שהם יותר לכיוון הבלוז, ברור שיש פולק והרבה, יש את פאזת הפולק - רוק המפורסמת שלו, יש קאנטרי, יש נגיעות ג'אז, בעצם יש הכל מכל, חוץ מפרוג סימפוני. בחר לך אלבום לפי הז'אנר שאתה מתחבר אליו יותר, ולא תתאכזב. להתחיל עם דילן תמיד אפשר עם אחד מהאוספים הרבים שיש לו (מומלץ דה אסנשיאל בוב דילן), בדרך כלל לא אוהבים להמליץ על אוספים, אבל במקרה של דילן אפשר לנסות קודם אוסף שלו, ואז לקנות אלבומים מהשנים של השירים שיותר התחברת אליהם. רוב הישראלים התחילו עם דייזיר או בלוד און דה טארקס, 2 אלבומים מצויינים שהראשון אולי לא ממש מייצג את דילן הקלאסי, אבל עדיין הוא חובה, ועם בלוד און דה טראקס בכלל ההנאה מובטחת. אם יש לך טעם כמו שלי ואתה מעדיף רוק נוצרי ישו שולתת לך על Saved, שוט אוף לאב, או אפילו על סלואו טריין קאמינג! הללויה!