Chocoholic
New member
בוב דילן - האלבומים / חלק ב'
החלק השני מכסה את שנות השבעים. 1)Self Portrait - 1970 זה לא סוד שבמהלך השנים האחרונות של שנות השישים שמר בוב בקנאות על פרטיותו ועל משפחתו, מפני לחצה הגובר של התקשורת, שהמשיכה לתלות על צווארו תארים מכבידים כמו ה"דובר" או ה"מצפון" של הדור והאומה, ומפני הלחץ מצד המעריצים והתעשייה, שציפו לעוד עליית מדרגה, טקסטואלית ומוסיקלית, מצד בוב. שנים לאחר מכן, בספרו Chronicles שיצא ב 2004, בו מגיב בוב בפעם הראשונה בצורה גלויה וברורה על כל מה שעבר עליו באותם זמנים, הוא מציין כי הוא הגיע למצב שבו הוא הקליט בכוונה אלבומים חלשים, במטרה לנער מעליו את כל התארים החונקים ולאפשר לו קצת חופש פיזי ובעיקר נפשי. חובבי דילן, בעת קריאת השורות הללו בוודאי העלו במוחם, בין היתר, את האלבום הכפול הזה, הנושא את השם "פורטרט אישי". בעת יציאתו, הוא נחשב לדבר הגרוע ביותר שהוציא בוב; ואכן, אוסף השירים הזה (שהוא גם הארוך ביותר – 24 שירים) הוא החלש ביותר שיצא עד אז. מה יש לנו כאן? גרסאות כיסוי לשירים של זמרים אחרים (‘The Boxer’ של פול סיימון, ‘Take A Message To Mary’ של האחים Everly), גרסאות כיסוי לשירים של עצמו (‘She Belongs To Me’ , ‘Like A Rolling Stone’), ביצועים חדשים לשירים עממיים ושירי קאונטרי ישנים (‘Blue Moon’, ‘Belle Isle’) וגם שירים מקוריים, שברובם הם המשך לסגנון הקאונטרי ששלט באלבום הקודם. בוב מצרף להקה של זמרות ליווי בחלק מהשירים כאן, ואולי בגלל זה נוצר הרושם שזה לא בוב האופייני והמוכר. גם המוסיקה היא פחות עשירה מקודם, אך המלודיה עדיין קיימת ומורגשת. האווירה באלבום הזה היא אינה אחידה (במיוחד בחציו השני), לעיתים בוב נשמע כאילו הוא נאלץ לשיר, מלית ברירה, ולא פעם המאזין תוהה מה בדיוק התרחש שם באולפן, או בראשו של בוב, כשעבד על האלבום הזה. למרות זאת, האלבום הוא לא גרוע ויש בו כמה רגעים טובים, בעיקר בשירי קאונטרי שהם ההמשך (אם כי לא ישיר בדיוק) למה שבוצע בקודמו Nashville Skyline. שירים בולטים: 'Alberta' (שתי הגרסאות), 'Days Of 49', 'Early Morning Rain' , 'Living The Blues' , 'Gotta Travel On'. 2)New Morning - 1970 האלבום החביב הזה בא כמעיין תיקון (מכוון או לא, זאת לא נדע) לנפילה של האלבום שקדם לו. נינוח, רגוע , שלם עם עצמו. כך נשמעים בוב, המוסיקה שמלווה אותו ו 12 השירים המקוריים שבאלבום. הרוק אמנם שולט כאן מבחינה מוסיקלית, אך אין כאן קטעי גיטרה בולטים או אורגן מילל ודומיננטי. רוק בסיסי של גיטרה וחטיבת קצב, בלוז, ואף ג'אז נותנים את הטון; הקצב יותר איטי, האווירה הרבה יותר משוחררת; אין לאן למהר, לא צריך להספיק שום דבר (Time Passes Slowly). מחאה ? לשם מה... תראו כמה החיים יפים, הבה ננצל את המיטב שבהם (‘One More Weekend’). כעת, תיאורי טבע תופסים מקום נכבד בשיריו (‘Day Of The Locusts’, ‘If Dogs Run Free’), האופטימיות נשפכת (‘New Morning’) וכמובן שתמיד יהיה מקום לאהבה (‘Winterlude’ , ‘If Not For You’ ). באופן בלתי מוצדק, אלבום זה אינו נמנה בין הקלאסיקות הידועות והמקובלות של בוב, אולי בגלל שהכיוון שנלקח כאן הוא די שונה ממה שנעשה עד עכשיו, אך יכולתו של בוב לגוון ולשנות ללא התרעה או הכנה היא גם חלק מגדולתו. שירים בולטים: 'If Not For You', 'New Morning','The Man In Me', 'If Dogs Run Free', 'Winterlude' ,'One More Weekend'. 3)Bob Dylan's Greatest Hits, Vol.2 - 1971 האוסף השני של בוב בהחלט יותר ראוי לתואר אלבום המכיל את "מיטב הלהיטים"; הוא פי שניים יותר ארוך מקודמו ועקב כך מכיל גם שירים שלא בדיוק נמנים בין המיטב של דילן, אך אין זה מוריד מערכו של האלבום שכן הם שירים שנכללו בסינגלים ולא באלבומים (‘Watching The River Flow’ ) , שירים שלא יצאו רשמית בשום פורמט לפני כן (‘Tomorrow Is A Long Time’) או שירים שלא יצאו רשמית והופצו על גבי בוטלגים לא רשמיים (‘I Shall Be Released’, ‘You Ain’t Going Nowhere’). אלבום זה גם הציג בצורה טובה יותר מקודמו את צדדיו הרבים של דילן ואת מגוון יצירותיו והיווה נקודת פתיחה מושלמת עבור כל מי שהתחיל להתעניין באמן. גם אוסף זה איבד מחשיבותו עם הזמן אך כשמתסכלים לאחור לאותה תקופה, האלבום עשה את העבודה כנדרש ואף מעבר לכך. 4)Pat Garrett & Billy The Kid - 1973 זהו אלבום המכיל את פס הקול לסרט שביים Sam Peckinpah , מערבון שהולך אחורה לשנת 1881 ועוסק ביחסיהם של שני חברים לשעבר, השריף Pat Garrett ופורע החוק Billy The Kid, אשר מוצאים את עצמם בעימות אחד כנגד השני בעקבות סכסוכים על שטחי גידול ועדרי בקר. בוב משחק בתפקיד משנה לא ממש ברור ומוגדר, אך המוסיקה שייכת לו. למרות חוסר הגיוון היחסי שבמוסיקה , המורכבת בעיקר מקאונטרי פשוט עם נגיעות ספרדיות ונעימות אינסטרומנטליות כקטעי מעבר, כיאה למוסיקת מערבונים, הצליל הוא נעים למדי. השירים כאן אינם חזקים במיוחד, אחרי הכל הם נכתבו בהשראת התסריט, למעט השיר שעושה את האלבום (ומהווה כיום את הגורם העיקרי לרכישתו) – ‘Knockin’ On Heaven’s Door’. שירים בולטים: 'Knockin' On Heaven's Door'. 5)Dylan - 1973 זוהי חזרה לתקופת Self Portrait וליתר דיוק, לגרסאות הכיסוי שדילן השתעשע עימן והקליט ללא כוונה אמיתית לפרסם. בוב באמת לא הוציא לאור את תשעת השירים שבאלבום הזה (רק אחד מהם הוא מקורי), שנחשבים לנחותים יחסית לשאר יצירותיו, בכל תקופה שהיא; מי שהוציא את האלבום הזה הייתה חברת Columbia, והסיבות לכך לא ממש ברורות. יתכן שזה בגלל שבוב לא הוציא אלבום רשמי כבר שלוש שנים ויתכן שזה בגלל שהוא "ניהל רומן" עם חברה אחרת מלבדם באותו הזמן, כך שזה היה צעד נקמה. התוכן לא שונה בהרבה מזה של Self Portrait. גם כאן יש גרסאות כיסוי לאמנים אחרים כמו אלביס (‘Can’t Help Falling In Love’) וג'וני מיטשל (‘Big Yellow Taxi’),יחד עם ביצועים לשירים עממיים (‘The Ballad Of Ira Hayes’ , ‘Spanish Is The Loving Tongue’). גם כאן הכיוון המוסיקלי השולט הוא הקאונטרי. בשורה התחתונה, אין כל ערך מיוחד לאלבום הזה והוא בעל חשיבות רק בקרב מעריצים מושבעים... שירים בולטים: ‘Lily Of The West’ , ‘Mr.Bojangles’ , ‘A Fool Such As I’
החלק השני מכסה את שנות השבעים. 1)Self Portrait - 1970 זה לא סוד שבמהלך השנים האחרונות של שנות השישים שמר בוב בקנאות על פרטיותו ועל משפחתו, מפני לחצה הגובר של התקשורת, שהמשיכה לתלות על צווארו תארים מכבידים כמו ה"דובר" או ה"מצפון" של הדור והאומה, ומפני הלחץ מצד המעריצים והתעשייה, שציפו לעוד עליית מדרגה, טקסטואלית ומוסיקלית, מצד בוב. שנים לאחר מכן, בספרו Chronicles שיצא ב 2004, בו מגיב בוב בפעם הראשונה בצורה גלויה וברורה על כל מה שעבר עליו באותם זמנים, הוא מציין כי הוא הגיע למצב שבו הוא הקליט בכוונה אלבומים חלשים, במטרה לנער מעליו את כל התארים החונקים ולאפשר לו קצת חופש פיזי ובעיקר נפשי. חובבי דילן, בעת קריאת השורות הללו בוודאי העלו במוחם, בין היתר, את האלבום הכפול הזה, הנושא את השם "פורטרט אישי". בעת יציאתו, הוא נחשב לדבר הגרוע ביותר שהוציא בוב; ואכן, אוסף השירים הזה (שהוא גם הארוך ביותר – 24 שירים) הוא החלש ביותר שיצא עד אז. מה יש לנו כאן? גרסאות כיסוי לשירים של זמרים אחרים (‘The Boxer’ של פול סיימון, ‘Take A Message To Mary’ של האחים Everly), גרסאות כיסוי לשירים של עצמו (‘She Belongs To Me’ , ‘Like A Rolling Stone’), ביצועים חדשים לשירים עממיים ושירי קאונטרי ישנים (‘Blue Moon’, ‘Belle Isle’) וגם שירים מקוריים, שברובם הם המשך לסגנון הקאונטרי ששלט באלבום הקודם. בוב מצרף להקה של זמרות ליווי בחלק מהשירים כאן, ואולי בגלל זה נוצר הרושם שזה לא בוב האופייני והמוכר. גם המוסיקה היא פחות עשירה מקודם, אך המלודיה עדיין קיימת ומורגשת. האווירה באלבום הזה היא אינה אחידה (במיוחד בחציו השני), לעיתים בוב נשמע כאילו הוא נאלץ לשיר, מלית ברירה, ולא פעם המאזין תוהה מה בדיוק התרחש שם באולפן, או בראשו של בוב, כשעבד על האלבום הזה. למרות זאת, האלבום הוא לא גרוע ויש בו כמה רגעים טובים, בעיקר בשירי קאונטרי שהם ההמשך (אם כי לא ישיר בדיוק) למה שבוצע בקודמו Nashville Skyline. שירים בולטים: 'Alberta' (שתי הגרסאות), 'Days Of 49', 'Early Morning Rain' , 'Living The Blues' , 'Gotta Travel On'. 2)New Morning - 1970 האלבום החביב הזה בא כמעיין תיקון (מכוון או לא, זאת לא נדע) לנפילה של האלבום שקדם לו. נינוח, רגוע , שלם עם עצמו. כך נשמעים בוב, המוסיקה שמלווה אותו ו 12 השירים המקוריים שבאלבום. הרוק אמנם שולט כאן מבחינה מוסיקלית, אך אין כאן קטעי גיטרה בולטים או אורגן מילל ודומיננטי. רוק בסיסי של גיטרה וחטיבת קצב, בלוז, ואף ג'אז נותנים את הטון; הקצב יותר איטי, האווירה הרבה יותר משוחררת; אין לאן למהר, לא צריך להספיק שום דבר (Time Passes Slowly). מחאה ? לשם מה... תראו כמה החיים יפים, הבה ננצל את המיטב שבהם (‘One More Weekend’). כעת, תיאורי טבע תופסים מקום נכבד בשיריו (‘Day Of The Locusts’, ‘If Dogs Run Free’), האופטימיות נשפכת (‘New Morning’) וכמובן שתמיד יהיה מקום לאהבה (‘Winterlude’ , ‘If Not For You’ ). באופן בלתי מוצדק, אלבום זה אינו נמנה בין הקלאסיקות הידועות והמקובלות של בוב, אולי בגלל שהכיוון שנלקח כאן הוא די שונה ממה שנעשה עד עכשיו, אך יכולתו של בוב לגוון ולשנות ללא התרעה או הכנה היא גם חלק מגדולתו. שירים בולטים: 'If Not For You', 'New Morning','The Man In Me', 'If Dogs Run Free', 'Winterlude' ,'One More Weekend'. 3)Bob Dylan's Greatest Hits, Vol.2 - 1971 האוסף השני של בוב בהחלט יותר ראוי לתואר אלבום המכיל את "מיטב הלהיטים"; הוא פי שניים יותר ארוך מקודמו ועקב כך מכיל גם שירים שלא בדיוק נמנים בין המיטב של דילן, אך אין זה מוריד מערכו של האלבום שכן הם שירים שנכללו בסינגלים ולא באלבומים (‘Watching The River Flow’ ) , שירים שלא יצאו רשמית בשום פורמט לפני כן (‘Tomorrow Is A Long Time’) או שירים שלא יצאו רשמית והופצו על גבי בוטלגים לא רשמיים (‘I Shall Be Released’, ‘You Ain’t Going Nowhere’). אלבום זה גם הציג בצורה טובה יותר מקודמו את צדדיו הרבים של דילן ואת מגוון יצירותיו והיווה נקודת פתיחה מושלמת עבור כל מי שהתחיל להתעניין באמן. גם אוסף זה איבד מחשיבותו עם הזמן אך כשמתסכלים לאחור לאותה תקופה, האלבום עשה את העבודה כנדרש ואף מעבר לכך. 4)Pat Garrett & Billy The Kid - 1973 זהו אלבום המכיל את פס הקול לסרט שביים Sam Peckinpah , מערבון שהולך אחורה לשנת 1881 ועוסק ביחסיהם של שני חברים לשעבר, השריף Pat Garrett ופורע החוק Billy The Kid, אשר מוצאים את עצמם בעימות אחד כנגד השני בעקבות סכסוכים על שטחי גידול ועדרי בקר. בוב משחק בתפקיד משנה לא ממש ברור ומוגדר, אך המוסיקה שייכת לו. למרות חוסר הגיוון היחסי שבמוסיקה , המורכבת בעיקר מקאונטרי פשוט עם נגיעות ספרדיות ונעימות אינסטרומנטליות כקטעי מעבר, כיאה למוסיקת מערבונים, הצליל הוא נעים למדי. השירים כאן אינם חזקים במיוחד, אחרי הכל הם נכתבו בהשראת התסריט, למעט השיר שעושה את האלבום (ומהווה כיום את הגורם העיקרי לרכישתו) – ‘Knockin’ On Heaven’s Door’. שירים בולטים: 'Knockin' On Heaven's Door'. 5)Dylan - 1973 זוהי חזרה לתקופת Self Portrait וליתר דיוק, לגרסאות הכיסוי שדילן השתעשע עימן והקליט ללא כוונה אמיתית לפרסם. בוב באמת לא הוציא לאור את תשעת השירים שבאלבום הזה (רק אחד מהם הוא מקורי), שנחשבים לנחותים יחסית לשאר יצירותיו, בכל תקופה שהיא; מי שהוציא את האלבום הזה הייתה חברת Columbia, והסיבות לכך לא ממש ברורות. יתכן שזה בגלל שבוב לא הוציא אלבום רשמי כבר שלוש שנים ויתכן שזה בגלל שהוא "ניהל רומן" עם חברה אחרת מלבדם באותו הזמן, כך שזה היה צעד נקמה. התוכן לא שונה בהרבה מזה של Self Portrait. גם כאן יש גרסאות כיסוי לאמנים אחרים כמו אלביס (‘Can’t Help Falling In Love’) וג'וני מיטשל (‘Big Yellow Taxi’),יחד עם ביצועים לשירים עממיים (‘The Ballad Of Ira Hayes’ , ‘Spanish Is The Loving Tongue’). גם כאן הכיוון המוסיקלי השולט הוא הקאונטרי. בשורה התחתונה, אין כל ערך מיוחד לאלבום הזה והוא בעל חשיבות רק בקרב מעריצים מושבעים... שירים בולטים: ‘Lily Of The West’ , ‘Mr.Bojangles’ , ‘A Fool Such As I’
