בובה

[אנה לנקין]

תמיד אהבתי

את השיר הזה!
ואף פעם לא קישרתי לנושאינו.

מסר קצת עגום, בהקשר הזה, לא?

 

[נימפית1]

לא

תמיד הכל ורוד

וכן, שיר מדהים!

 

[מושך בחוט]

שיר עצוב מאד

ואני מאד מקווה שלא כך את מרגישה
והשיר לא מתחבר לך לעולמנו
אני תמיד העדפתי בעלת עמוד שדרה שעושה דברים מרצון
ככה הנתינה גדולה יותר מוערכת יותר

 

[ונוס מהמעמקים]

המשמעויות

ששירים מקבלים בעולם הזה
זה משהו

 

[אייבורי]

תענוג של עברית

ולא ברור לי למה חייבים לקשר אותו לנושא הפורום
ולא סתם להנות מהשיר

 

[אנה לנקין]

לא סומן כ-

 

[אייבורי]

גם ככה

אף אחד לא קורא תמרורים

מקולקלים.

 

[נימפית1]

זה

יכול להיות אוף וגם לא.
כל אחד יכול לקחת את זה למקום שלו.
אני פשוט חושבת שזו יצירה בין המדהימות שלה.




בסדנת השירים הבאה אעלה את "אדום אדום", מי יודע
איזה אינטרפטציות השיר יעלה...



אני רעבה

 

[ונוס מהמעמקים]

את רעבה...

אז תאכלי

 

[A לוןA]

אף פעם לא התחברתי אליה

אני מעריך את הכתיבה שלה אבל בגדול היא לא מצליחה לגעת בי (למעט יוצאי דופן)

 

[אנה לנקין]

יש בה

איזו חכמה שקטה,
יותר מאשר רגש.

אני אוהבת את זה.

 

[dabadabada]

בני אדם יושבי חושך וצלמוות אסירי עוני וברזל

אם ישאלו למות יצא קולם וישבר סלעים.


המשוררת של ילדותי...

 

[מוניאמר]

את זה היא העתיקה ממסורת ישראל. לא חוכמה.

מה שהיא כתבה זה מסדר עריכת כפרות:
כיצד עורכים את הכפרות

אוחזים את התרנגול (או את סכום הכסף) ביד, ואומרים את הפסוקים הבאים:

בְּנֵי אָדָם יוֹשְׁבֵי חשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת אֲסִירֵי עֳנִי וּבַרְזֶל:

יוֹצִיאֵם מֵחשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת וּמוֹסְרוֹתֵיהֶם יְנַתֵּק:

אֱוִילִים מִדֶּרֶךְ פִּשְׁעָם וּמֵעֲוֹנֹתֵיהֶם יִתְעַנּוּ:

כָּל אֹכֶל תְּתַעֵב נַפְשָׁם וַיַּגִּיעוּ עַד שַׁעֲרֵי מָוֶת:

וַיִּזְעֲקוּ אֶל ה' בַּצַּר לָהֶם מִמְּצוּקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם:

יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיִרְפָּאֵם וִימַלֵּט מִשְּׁחִיתוֹתָם:

יוֹדוּ לה' חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם:

אִם יֵשׁ עָלָיו מַלְאָךְ מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי אָלֶף. לְהַגִּיד לְאָדָם יָשְׁרוֹ:

וַיְחֻנֶּנּוּ וַיֹּאמֶר פְּדָעֵהוּ מֵרֶדֶת שַׁחַת מָצָאתִי כֹפֶר:

והמקור הוא:
תהילים פרק קז

א הודו ליהוה כי-טוב: כי לעולם חסדו.
ב יאמרו, גאולי יהוה-- אשר גאלם, מיד-צר.
ג ומארצות, קיבצם: ממזרח וממערב; מצפון ומים.
ד תעו במדבר, בישימון דרך; עיר מושב, לא מצאו.
ה רעבים גם-צמאים-- נפשם, בהם תתעטף.
ו ויצעקו אל-יהוה, בצר להם; ממצוקותיהם, יצילם.
ז וידריכם, בדרך ישרה-- ללכת, אל-עיר מושב.
ח יודו ליהוה חסדו; ונפלאותיו, לבני אדם.
ט כי-השביע, נפש שוקקה; ונפש רעבה, מילא-טוב.
י יושבי, חושך וצלמוות; אסירי עוני וברזל.
יא כי-המרו אמרי-אל; ועצת עליון נאצו.
יב ויכנע בעמל ליבם; כשלו, ואין עוזר.
יג ויזעקו אל-יהוה, בצר להם; ממצוקותיהם, יושיעם.
יד יוציאם, מחושך וצלמוות; ומוסרותיהם ינתק.
טו יודו ליהוה חסדו; ונפלאותיו, לבני אדם.
טז כי-שיבר, דלתות נחושת; ובריחי ברזל גידע.
יז אווילים, מדרך פשעם; ומעוונותיהם, יתענו.
יח כל-אוכל, תתעב נפשם; ויגיעו, עד-שערי מוות.
יט ויזעקו אל-יהוה, בצר להם; ממצוקותיהם יושיעם.
כ ישלח דברו, וירפאם; וימלט, משחיתותם.
כא יודו ליהוה חסדו; ונפלאותיו, לבני אדם.
כב ויזבחו, זבחי תודה; ויספרו מעשיו ברינה.
כג ] יורדי הים, באונייות; עושי מלאכה, במים רבים.
כד ] המה ראו, מעשי יהוה; ונפלאותיו, במצולה.
כה ] ויאמר--ויעמד, רוח סערה; ותרומם גליו.
כו ] יעלו שמיים, יירדו תהומות; נפשם, ברעה תתמוגג.
כז ] יחוגו וינועו, כשיכור; וכל-חכמתם, תתבלע.
כח ] ויצעקו אל-יהוה, בצר להם; וממצוקותיהם, יוציאם.
כט יקם סערה, לדממה; ויחשו, גליהם.
ל וישמחו כי-ישתוקו; וינחם, אל-מחוז חפצם.
לא יודו ליהוה חסדו; ונפלאותיו, לבני אדם.
לב וירוממוהו, בקהל-עם; ובמושב זקנים יהללוהו.
לג ישם נהרות למדבר; ומוצאי מים, לצימאון.
לד ארץ פרי, למלחה; מרעת, יושבי בה.
לה ישם מדבר, לאגם-מים; וארץ צייה, למוצאי מים.
לו ויושב שם רעבים; ויכוננו, עיר מושב.
לז ויזרעו שדות, וייטעו כרמים; ויעשו, פרי תבואה.
לח ויברכם וירבו מאוד; ובהמתם, לא ימעיט.
לט וימעטו וישוחו-- מעוצר רעה ויגון.
מ ] שופך בוז, על-נדיבים; ויתעם, בתוהו לא-דרך.
מא וישגב אביון מעוני; וישם כצאן, משפחות.
מב יראו ישרים וישמחו; וכל-עוולה, קפצה פיה.
מג מי-חכם וישמור-אלה; ויתבוננו, חסדי יהוה.

שבת שלום!

 

[dabadabada]

הרבה דברים היא לקחה ממסורת ישראל

כמו בקובץ השירים "כל משבריך וגליך".