עד הקצה ומעבר לו
New member
בואי לים
בואי לים - נכנסה הודעה פתאום באמצע הבוקר.
האינסטינקט הראשוני היה לוותר, מטלות הבוקר עדיין לא הסתיימו, היום קצר והמלאכה מרובה.
משום מה, שאלתי: מתי?
התשובה לא איחרה לבוא: מתי שתגידי.
זה כבר נראה אחרת...התמהמתי עם התשובה, מיהרתי לעשות חשבונות בראש ונקבתי בשעה שנראתה לי סבירה.
קבענו.
הרטיבות החלה מפעפעת בין רגליי. המחשבות התרוצצו בראש. תוכניות התגבשו.
בעזרת כל אלה תקתקתי את העבודה ביעילות ובזריזות שאינה אופיינית לי ביום כזה.
בדיוק על פי לוח הזמנים המתוכנן, התארגנתי ונסעתי לחוף האהוב עליי.
התמקמתי במקום טוב באמצע.
לפתע הוא מגיח מאחוריי, מניח את כסא הנוח שלו במרחק מה ממני: לא מכירים, לא יודעים.
שיחה אגבית שכזו מתפתחת, כמו שקורה בכל חוף.
הוא מציע לי בירה ואני שותה מעט (בכל זאת תיכף צריכה לנהוג בחזרה), השמש קופחת על הראש, המים מסנוורים וקורצים.
נכנסים?
ברור. אחריך...
נכנסים בנפרד, מעט מרוחקים מסוכת המציל והמולת הנופשים.
המים קרירים ונעימים ביום שרבי שכזה, מה שנקרא א'מחייה אמיתי. כמעט ואין גלים ואלה שכבר מגיעים אלינו דווקא באים לנו בטוב.
מוסיפים להעמיק פנימה, החוף קצת רחוק, אף אחד לא יכול לזהות מי ומה קורה אי שם בים.
סופסוף מתקרבים זה לזו, מתנשקים בלהט. גל קטנטן מתנפץ מעל לראש.
הוא תופס אותי ומצמיד, מרים אותי מעליו ואני מרגישה את הזין זקור מתחת לבגד הים.
מושיטה אליו את היד ומרגישה את חוזק הזין, בגד הים עוד עלול להקרע, אני צוחקת.
מסיטה אותו ומוציאה את הזין לרטיבות מי הים.
אוחזת בכתפיו, מפשקת את רגליי ונתלית עליו. מרגישה את הזין מחפש את מקומו.
ידו האחת מסיטה את בגד הים שלי ובשיא הטבעיות הזין מתלבש לו פנימה.
גלי הים העדינים מטלטלים אותנו ואני ישובה עליו חדורת זין.
מנסה להתנועע מעליו, מודה - זה אתגר מעניין.
הזין משתחרר ואנחנו לא מוותרים ומתחברים שוב. בלי תזוזות שלנו. רק של גלי הים כשאנחנו מחוברים זין לכוס.
ידיי מחבקות את כתפיו ואוחזות בו, ידיו כרוכות סביב מותניי ומחבקות.
מתנשקים ומתלהטים, מתנדנדים, מתעלמים מקריאות הרמקול, עד שברור שהן מכוונות אלינו:
אתם שם המתנשקים, בואו מול סוכת המציל.
בואי לים - נכנסה הודעה פתאום באמצע הבוקר.
האינסטינקט הראשוני היה לוותר, מטלות הבוקר עדיין לא הסתיימו, היום קצר והמלאכה מרובה.
משום מה, שאלתי: מתי?
התשובה לא איחרה לבוא: מתי שתגידי.
זה כבר נראה אחרת...התמהמתי עם התשובה, מיהרתי לעשות חשבונות בראש ונקבתי בשעה שנראתה לי סבירה.
קבענו.
הרטיבות החלה מפעפעת בין רגליי. המחשבות התרוצצו בראש. תוכניות התגבשו.
בעזרת כל אלה תקתקתי את העבודה ביעילות ובזריזות שאינה אופיינית לי ביום כזה.
בדיוק על פי לוח הזמנים המתוכנן, התארגנתי ונסעתי לחוף האהוב עליי.
התמקמתי במקום טוב באמצע.
לפתע הוא מגיח מאחוריי, מניח את כסא הנוח שלו במרחק מה ממני: לא מכירים, לא יודעים.
שיחה אגבית שכזו מתפתחת, כמו שקורה בכל חוף.
הוא מציע לי בירה ואני שותה מעט (בכל זאת תיכף צריכה לנהוג בחזרה), השמש קופחת על הראש, המים מסנוורים וקורצים.
נכנסים?
ברור. אחריך...
נכנסים בנפרד, מעט מרוחקים מסוכת המציל והמולת הנופשים.
המים קרירים ונעימים ביום שרבי שכזה, מה שנקרא א'מחייה אמיתי. כמעט ואין גלים ואלה שכבר מגיעים אלינו דווקא באים לנו בטוב.
מוסיפים להעמיק פנימה, החוף קצת רחוק, אף אחד לא יכול לזהות מי ומה קורה אי שם בים.
סופסוף מתקרבים זה לזו, מתנשקים בלהט. גל קטנטן מתנפץ מעל לראש.
הוא תופס אותי ומצמיד, מרים אותי מעליו ואני מרגישה את הזין זקור מתחת לבגד הים.
מושיטה אליו את היד ומרגישה את חוזק הזין, בגד הים עוד עלול להקרע, אני צוחקת.
מסיטה אותו ומוציאה את הזין לרטיבות מי הים.
אוחזת בכתפיו, מפשקת את רגליי ונתלית עליו. מרגישה את הזין מחפש את מקומו.
ידו האחת מסיטה את בגד הים שלי ובשיא הטבעיות הזין מתלבש לו פנימה.
גלי הים העדינים מטלטלים אותנו ואני ישובה עליו חדורת זין.
מנסה להתנועע מעליו, מודה - זה אתגר מעניין.
הזין משתחרר ואנחנו לא מוותרים ומתחברים שוב. בלי תזוזות שלנו. רק של גלי הים כשאנחנו מחוברים זין לכוס.
ידיי מחבקות את כתפיו ואוחזות בו, ידיו כרוכות סביב מותניי ומחבקות.
מתנשקים ומתלהטים, מתנדנדים, מתעלמים מקריאות הרמקול, עד שברור שהן מכוונות אלינו:
אתם שם המתנשקים, בואו מול סוכת המציל.
