בואו נתפרע...

בואו נתפרע...

עיצמו עיניים... שחררו את המחשבה נסו לדמיין: השנה היא 2050 כולם סבים וסבתות עם נכדים ונכדות ופנסיה ומנוי אצל רופא המשפחה. בערב, ככה מוקדם, מגיע הנכד\ה ומציגים את בני זוגם לעתיד ומספרים לכם כיצד הם הכירו. ועכשיו, נניח שהם לא טיפוסים ביישנים, ומתארים לפרטים כיצד זה התחיל. אז........... מה הם יספרו??? יאללה, להתפרע בסיפורי בחזרה לעתיד {בלי חייזרים אבל עם מדע בדיוני}
 
יענקלה דופק בדלת עם אתיופית מתולתלת

סבתא תכירי את שרה!‏ היא המנקה של המכללה... יום אחד כשנכנסתי לשרותים היא פתחה בטעות תדלת כדי לנקות והתאהבה בי... כדי שלא יתבעו אותי למשפט על אפליה עדתית נאלצתי להתאהב בה בחזרה... השניים מתנשקים בחום רב וסבתא המאושרת צובטת את עצמה ונאלצת לממש את המנוי אצל רופא הלב...
 
מתחיל בפינטוז...

רוחלה ישבה על כסא הנדנה ונמנמה קלות... רוח בוקר קרירה חדרה מבעד לאשנב הפתוח... וסימנה עוד יום זיקנה מתחיל.. 'ראובן לאן נעלם שלט החלון??' שאלה.. אוח נאנחתי בקול, בעודי נשען על המקל סבא החשמלי.. 'המדורניזציה של היום הופכת את האנשים לפלסטיק!...' 'שוב פעם התחלת עם זה רובי?! דיבורה הצרחני היכה פעם נוספת בחלל הבית... וגרם לי לבחור בשתיקה! הדפיקות בדלת לא הפתיעו אותי.. תמיד לאחר שרוחלה מרימה את קולה השכנים באים לבדוק אם הכל בסדר אצלינו... צעדתי במתינות לעבר הדלת... כשחלפתי על יד המעגל סגור.. זיהתי בנקל את 'מיה' נכדתי היקרה... והגברתי את קצב הליכתי.. 'שלום מיאו אמרתי עם חיוך קל על פניי.. מיה חייכה חיוך.. סוג חיוך כזה שמרמז הפתעה..... אך אילו ידעה מה ההפתעה תגרום לי.. היית מוותרת על זה!.. טוב תמשיכו אתםםם נמאס לי!
 
"סבא, סבתא,

תכירו את נ-נח-נחמ-נחמן. אנחנו יוצאים כבר חודשיים וחצי והחלטנו להתחתן" "יופי מיה. זה ממש נהדר! נו...ספרי לזקנים שלך איך היכרתם?" "סבא, לא שואלים כאלה שאלות! אבל אם כבר שאלת, זה קרה ביום אביב בהיר או אולי זה היה סתיו. לא יודעת, הכל אותו דבר עכשיו. אתם יודעים, הנשורת הגרעינית גרמה לחורף נצחי, אפקט החממה בעיצומו והקב"ה הוציא חמה מנרתיקה... " (פיקהנו) "בכל אופן, נסעתי לי לתומי ברחפבוס ההיברידי {קו 1973} ושמעתי ברדיו איך ששמעון פרס שוב נבחר לנשיא. לפתע התיישב לידי בחור נחמד, עם מבט נבוך:"מה השעה?" "רבע לחמש". הוא אמר "האמת, כי כל רגע שעובר, אני מרגיש בודד יותר." "וואלה?! מה הכוונה?" הוא הסביר והמשכנו לדבר עד סוף הנסיעה. כמעט. כי ירדתי תחנה אחת לפניו. בעודי יורדת הוא אמר "תודה רבה! היה נחמד", "כן.גם לי היה" "היי אבל לא אמרת לי איך קוראים לך" אבל הנהג כבר סגר את הדלת........" "נחמד מיה אבל איך נפגשתם שוב פעם אם אפילו לא ידעתם איך קוראים לכם?" "סבא, אני אמשיך לספר בפעם אחרת, אי"ה בלנ"ד כאילו...". "אה, תגיד סבא, מזה הדבר המפלצתי הזה שאתה שומע איתו שיעורי תורה ומוזיקה?" "האא... זה? זה MP4." "אה, אני זוכרת בעצם שלמדנו על מכשירים ישנים כאלו בקורס לחפצים עתיקים אך שימושיים באוניברסיטה. אני קיבלתי לבת מצווה השתלת נגן מדיה מאחורי האוזן. הכי שווה!" "טוב, ביי סבתא, ביי סבא, נתראה בשבת" "להתראות מיהל'ה ונ-נח-נחמ-נחמן!!! לאן אתם הולכים?" "אנחנו טסים לכותל ואחרי זה לבית המקדש, יש עכשיו עצרת מחאה נגד חלוקת ירושלים לעובדים הזרים..."
 

00bar00

New member
חחחחח

גרמת לי לצחוק.‏ בהחלט פתיחה טובה ליום הזה..‏!‏:‏)‏
 
והנה קולות מהוסים מתלחשים מאחורי

הדלת, לא סבתא כמוני תניח להם להתביש, אני פותחת את הדלת והנה דודו נכדי עומד לצידה של בחורה צנועה וחסודה. דודו קראתי החסרה צרות אנוכי?‏ נגמרו מקומות המסתור שאתה מחביא אצלי את בני הערובה שחטפת?‏ שה!‏ מתרעם דודו זאת לא בת ערובה, כלומר היא כמעט היתה... והם מביטים זה בזה במבט מאוהב... סבתא תכירי את שורלה. שורלה מסמיקה וממשמשת בבישנות בקצה צמתה הימנית. ואז מרימה אלי שתי עינים זכות ותכולות... נו אז איך זה קרה דודילה שלי?‏ סבתא תשמעי סיפור הזוי... בדיוק ביום שסיימנו להקים את משמרות המהפכה החרדית והלכנו להכות בשוטרים שהתפרעו במאה שערים, בדיוק אז יצאה שורלע בפעם הראשונה מביתה כדי להירשם לסמינר בנות ירושלים. כשחזרה, מצאה עצמה בתוך מלחמת הכנופיות שניהלנו. השוטרים רצו לזרנק אותה אולם ברגע האחרון יריתי בשוטר במצחו, תפסתי בשורלה ונשאתיה הרחק, כי בליבי פיעמה האהבה ליצור יפהפה כמוה... ואז שאלתיה התינשאי לי?‏ למראה המבט הספקני הוספתי. כמובן כדת משה וישראל?‏ היא הנהנה בראשה והניחה לי להפשיטה ממעילה העליון... ועוד חודשים חתונה!!!‏ ודודו קיפץ כילדון מאושר... אח ימות המשיח מלמלתי לעצמי בהשתאות... צדיק כתמר יפרח!‏
 
בלונדי,

יש דברים שצריכים להישאר במסגרת
 
ולפתע מצלצל האייפון ועל הקו ללי

הנכדה בת ה 25. סבתא מגיע לי מזל טוב!‏ מה?‏ בגיל כזה צעיר?‏ השתוממתי. הרי יש לך עוד 5 שנים עד שתקבלי את התעודה במדעי הבינה המלאכותית של מחשבי פנטיום!‏ בזמני אח.. למדו רק 3 שנים וקיבלו תעודה נורמלית... סבתא מה זה משנה!‏ העיקר האהבה!‏ נו טוב נשמע... אני נאנחת כמו בתיה נוימן. סבתא!‏ תקשיבי!‏ פינקי הוא המורה שלי לטייס. זוכרת שבקיץ מימנתם לי קורס?‏ אז יום אחד פינקי נתן לי להטיס את המטוס והתוצאות של זה היו נחיתת חרום... כשהבטתי בו כה בוטח ושליו מנהל את מטוסנו אל חוף מבטחים שאלתי את נפשי להישאר איתו תמיד... וכשנחתנו בשלום על גג המוזיאון לשימור עתיקות עזה, התחבקנו באין רואה... ועד היום אנחנו מ א ו ה ב י ם ‏!‏ ללי סיימה את נאומה הנרגש וניתקה את השיחה ואני נותרתי מאושרת באושרה...
 
למעלה