בואו נתבונן רגע
כל אחד בתוך-תוכנו. אבל תענו תשובה כנה. האם לעיתים לקיחת הסיכון מפחידה אותנו בבחינת לא לאהוב-לא לכאוב??? האם לעיתים אנחנו לא שוללים אקט כלשהו מפחדים,מסרבים להתחיל בכלל, החל בבחירת בן זוג וכלה בשאר מיני דברים, רק מחמת הספק, שאולי זה לא יצליח כי הוא-היא/המעשה כך וכך. האם בעצם אנחנו בונים לנו מודל מסוים {לא מדברת על דברים מהותיים} ומקבעים אותו אצלנו במוח ורק על-פיו אנחנו הולכים והוא זה אשר עוזר לנו בעצם להטות את הכף. האם ניסינו לפרוץ את המודל ולהיפתח מעבר למה שסיגלנו וקיבענו לעצמנו??? למשל: הדבר שהכי נוגע לנו-מציאת בן זוג. אנחנו מקבעים לעצמנו רשימת מכולת ואליה אנחנו נצמדים. אם בגלל שמשהו מן הרשימה חסר או דורש מאיתנו תשלום מעט יותר יקר אנחנו פשוט אומרים שלום ויוצאים ולא מנסים אפילו לחשוב שאולי בעצם זה כן שווה לנו להמשיך כאן,כי בסך-הכל כל השאר כן מתאים לצרכינו. כנ"ל לגבי עבודה,הסביבה,המשפחה וכדומה.
כל אחד בתוך-תוכנו. אבל תענו תשובה כנה. האם לעיתים לקיחת הסיכון מפחידה אותנו בבחינת לא לאהוב-לא לכאוב??? האם לעיתים אנחנו לא שוללים אקט כלשהו מפחדים,מסרבים להתחיל בכלל, החל בבחירת בן זוג וכלה בשאר מיני דברים, רק מחמת הספק, שאולי זה לא יצליח כי הוא-היא/המעשה כך וכך. האם בעצם אנחנו בונים לנו מודל מסוים {לא מדברת על דברים מהותיים} ומקבעים אותו אצלנו במוח ורק על-פיו אנחנו הולכים והוא זה אשר עוזר לנו בעצם להטות את הכף. האם ניסינו לפרוץ את המודל ולהיפתח מעבר למה שסיגלנו וקיבענו לעצמנו??? למשל: הדבר שהכי נוגע לנו-מציאת בן זוג. אנחנו מקבעים לעצמנו רשימת מכולת ואליה אנחנו נצמדים. אם בגלל שמשהו מן הרשימה חסר או דורש מאיתנו תשלום מעט יותר יקר אנחנו פשוט אומרים שלום ויוצאים ולא מנסים אפילו לחשוב שאולי בעצם זה כן שווה לנו להמשיך כאן,כי בסך-הכל כל השאר כן מתאים לצרכינו. כנ"ל לגבי עבודה,הסביבה,המשפחה וכדומה.
