לא...
את רואה אותם יותר פרימיטיבים ממך. כנחותים, שאנשי-חיות ששווים פחות. אני רואה אותם כבני אדם. וזה ההבדל ביננו. קצת היסטוריה: לפני אלף שנה היו פה כנראה יהודים. חורבן בית שני, או בבלים, או השד יודע מה-אבל גירשו אותנו. לעזאזל. לגולה. אפריקה, ספרד, אשכנז ושאר מקומות שהיום הם עדות. 200 שנה אחורה מהיום הסכסוך היחיד שהיה ליהודים היה נוצרי-יהודי, שהם האמינו שרצחנו את ישו ושאר בולשיט. המוסלמים [אם הם גרו באפריקה, המזרח התיכון או פלסטין] דווקא אהבו את הדת היהודית, והעריכו אותה. כי בכל זאת, היהדות-עם הספר, העם הנבחר [הם האמינו בזה], את יודעת. סוף המאה ה19, הציונות מתחילה להתבסס [אנחנו לומדים על זה בהיסטוריה
], ויהודים מתחילים לעלות ארצה. כדי למות, כדי להקים חברה חדשה. בכל מקרה, ככה התחילה העליה הראשונה. ו
ורק אז, באלף תשע מאות ומשו, התחיל אותו סכסוך. יהודי-פלסטינאי, ישראלי-פלסטינאי, יהודי-מוסלמי אחרי זה, ששאר מדינות ערב שכיבדו אותנו כל השנים, מיהרו לתפוס דיעה. היו מעשי אלימות, היו פרעות, היו רציחות בקטנה, והרבה מאוד נסיונות להבריח את כל העולם החדשים. תחשבי שיום אחד, מישהו נכנס לבית שלך. פותח את הדלת, אומר "היי, מה נשמע?" נכנס לשירותים שלך ובונה שם בית. בשירותים
שלך. טוב, נו, נגיד-יש לך עוד שירותים בבית, לא? אז עוד בנאדם בא ומתבצר בעוד חדר שירותים, ואחד ובארון, והשלישי במטבח-ולאט לאט מתחילים הרבה מאוד אנשים להשתלט לך על הבית ובלי ששמת לב מרחב המחייה שלך מורכב מאיזה פינה בחדר שלך. לא היית מתעצבנת? אז כן, הם התחילו עם המכות בעקרון-אבל אני חושבת שאת אם היית במצב שלהם זה היה מאוד הגיוני. אחרי זה, שהטורקים נהפכו לבריטים והתרבושים הוחלפו במבטא בריטי מסוגנן, מישהו-תודה לאל-אסר על כל האנשים להכנס לבית שלך. סוף סוף, את יכולה להתרווח בחדר שלך בשקט. אומנם הרבה חלקים מהבית תפוסים על ידי האנשים המוזרים האלו, אבל העיקר שזה לא יתפתח. אבל פתאום אנשים מתחילים להכנס מהגג, והחלון, והמרתף, ואנשים גם מתחילים להתמרד. לא תתעצבני? הרי קבעו פאקינג חוק שאומר ש"אסור להם להכנס לבית שלך"!! באיזה זכות הם עושים את מה שהם עושים? לא תדחפי איזה אחד החוצה? שיעזוב כבר את הבית שלך?
"אמנם אנחנו גם הלכנו בדרכים לא קונבנציונליות בהתחלה, אבל כמה שנים כבר הדרך הזו נמשכה? כמה שנים בודדות.." כן, עד שקיבלנו את המדינה שלנו!! וגם אז המשיכו כמה ארגונים. הפתרון לסכסוך: בשנת 1999, אני חושבת, אהוד ברק הסכים ל99% מרצונות הפלסטינאים. שזה כולל את כל ירושלים, רמת הגולן, ועוד שלל דברים. חוץ, מזכות השיבה. זכות השיבה, אחד הדברים
הכי שנויים במחלוקת שקיימים בערך בפוליטיקה בעולם, היתה דומיננטית ביותר אצל הפלסטינאים, וגבול ברור אצל הישראלים. כלכך גבול אדום, עד שאפילו המפלגות הכי שמאלניות בארץ לא מוכנים לדבר עליה אפילו. וזה למה קמפ דייוויד לא השיג שום דבר, וזה למה הסכסוך נמשך. לא בגלל אמונה עיוורת שמלחמה זה טוב. ובשביל לדבר עם מישהו בגובה העיניים, הדבר היחיד שאת צריכה לעשות זה להסתכל עליו בגובה העיניים. הכל, על מה שאמרתי פה, זה נגד השטיפות מוח של הצד הישראלי, גאד דאמיט. כמו למשל העובדה ש"ג'נין ג'נין" נאסר לפרסום בארץ כי זה יפגע ברוחינו, ו"בשם האלוהים" לא. לממשלה פשוט יותר נוח שנשנא ערבים מאשר שנסתכל על כמה הולך להם לכיס. זה שאת זו את, ואת נראית לעצמך הכי צודקת בעולם והכי נכונה-זה לא אומר שכל השאר חארות. רק את עושה אותם כאלו. המשמעות היא בעיניי המתבונן.
