בואו ננסה הפעלה!!!

[קורווין]

בואו ננסה הפעלה!!!

מה לדעתכם הגורמים ל-OCD אצלכם? מאיפה זה התחיל, איך זה התפרץ, איך זה התגבר, ואיך תוכלו להוריד את זה. מה דעתכם?

 

[לוגיס]

Blue Tooth ../images/Emo29.gif

אפשר לאמר, שאם מחפשים משהו כסיבה, אז ניתן להגדיר "תשומת מידע" ככזו.

 

[לאב]

??????

 

[עמית_]

אין לי בכלל ספק

שזה באשמת ההורים שלי. מאז ומעולם הם היו הם עוררו אצלי חרדה. דוגמא אקטואלית מהיום - שלא כהרגלי קמתי היום מוקדם, ואבא שלי עוד היה בבית. רגע לפני שהוא יוצא מהבית, הוא אומר לי: "אל תשכח לנעול את הדלת אחרי שאתה יוצא". עניתי לו: "באמת תודה שהזכרת לי, בדר"כ אני שוכח..." <ציניות> כמה שזה עצבן אותי! דברים כאלה נחרתים לי במוח, ואני לא אתפלא אם תתעורר לי מחדש אובססיית בדיקת ידית הדלת הראשית של הבית.

 

[לאב]

הם יודעים?

כמה שזה מפריע לך, ואיזה תגובה בדיוק זה מעלה אצלך? היות ואני אם , אני שמה לב שאני כל הזמן מזכירה לילדים לעשות דברים, לצחצח שיניים,להוציא את הכלב, לסדר את החדר, להכין את התיק, לסגור את הבית (כן כן, מה לעשות ,אנחנו גרים בבית פרטי והילדים שלי בהחלט מסוגלים להשאיר את כל החלונות והדלתות פתוחות שכהם עוזבים את הבית ) לפי מה שאני רואה בסביבתי, סוגים כאלה של תזכורות ה רגילים לגמרי, וכל ההורים עושים אותם - אין בזה התנהגות מסוג בעייתי מצד ההורה, כך שלא נראה לי נכון להאשים את הוריך שגרמו לך לאו סי די בגלל נושא כזה מה שכן, אם זה נעשה בצורה תוקפנית או מעליבה - או אובססיבית מצד הורה - זה כבר יכול להיות בעייתי, אם כי אני רואה הרבה חברים שלי צועקים על הילדים שלהם על זה שלא עשו כל מיני דברים והילדים מתייחסים לזה באדישות משועשעת כך שאני רואה את זה אחרת ממך, יש לך אוסידי ובגלל זה אתה הרבה יותר רגיש לתזכורות ולא להפך היה רצוי שתדבר על זה עם הוריך - כדי שלא ידרכו על היבלות שלך, ויוותרו על הערות שגורמות לך עגמת נפש, יתכן והם כלל לא מודעים למה שהערה תמימה כזו יכולה לעורר אצלך

 

[עמית_]

אני לא חושב

שלהזכיר לבחור בן 25 לסגור את הדלת לפני שהוא יוצא מהבית זה נורמלי. גם לא לרחוץ ידיים (גם את זה הם עושים). יש הבדל גדול בין התנהגות נורמלית של הורה - הקניית הרגלים בסיסיים לילדיו, לבין התנהגות של הורה שמשליך את חרדותיו על ילדיו.

 

[לאב]

תמיד אפשר לזוז

ולעבור לגור לבד הורים הם הורים - והם יתייחסו אליך בתור ילד שלהם גם כשאתה תראה את עצמך כמבוגר לכל דבר, הורי נזקקו לכמה שנים שלי מחוץ לבית + כמה הערות חריפות כדי להגמל אני עזבתי את בית ההורים בגיל 22 כי נישאתי, אבל אילולא נישאתי אני בטוחה שהיתי שוכרת דירה רק כדי לנהל את חיי במרחק מהם ומהערותיהם, וזה על אף שהם אנשים נחמדים והורים טובים, אבל הערות מהורים זה דבר בלתי נמנע לדעתי אתה מספיק גדול כדי לעבור - מה דעתך?

 

[***סיזיפוס***]

אבל זה לא עוזר...

כי בראש שלו "בזכות" הוריו נתקע לו בראש שהוא לא יכול בעצמו, או שהוא מפקפק בעצמו , ולכן כל פעם שהוא יוצא מהבית יכולה להיות לו בעיה. הדברים האלה שנאמרים מפי האנשים שהכי נחשבים בעינינו , בין אם נרצה ובין אם לאו, נתקעים במוחנו. לכן כשנאמרים דברים כאלו ,זה יוצר תחושה שלא סומכים עליו, והראש מתחיל גם לחשוב, אולי יש סיבה טובה לא לסמוך עלי(אפילו שחלק אחר בתוכנו יודע שאנו מסוגלים ועוד איך), זה פוגע בבטחון העצמי ויוצר פקפוק עצמי במה שאנו מסוגלים ובמה שלא. זה פשוט נתקע במוח. לכן זה לא כל כך פשוט. אין לי מושג עד כמה אומרים לו דברים מעין אלה, אבל בכלל לא אתפלא אם מישהו יגיע אפילו למחשבות שהוא לא מסוגל בכלל גם לגור לבדו וכל מה שכלול בזה. לא אמרתי שעמית נמצא במצב כזה, ההיפך, אני מאוד מקווה שלא! מה שניסיתי לומר הוא שדברים כאלה מאוד משפיעים עלינו. לפי דעתי, העובדה שנשאת, די "הצילה" אותך, היתה לך גם עם מי ללכת, לא רק לעזוב ולגור לבד. התמיכה הזאת שקיבלת מאהבה כשנשאת היתה מאוד חשובה ולדעתי מאוד עזרה. גם העובדה שציינת פעם,שבעלך חשב שיש לך "מוזרויות" ולא משהו שמסתיים ב"מניה" מאוד עזרה. וזה גם למחשבה לכל אלה שחושבים שכל דבר צריך להגדיר באיזה שם, כאילו בזה מסתכם כל הרגשות של אותו אדם בנוגע למה שהוא סובל ממנו. כי גם אם למישהו יש OCD, הרי שכל אחד גם נושא מטען נוסף מחייו, ו"חוויות" אחרות מה- OCD. כלומר, לכולם יש משהו,מכנה משותף, אבל גם הסבל של כל אחד מה-OCD על אף הדברים הדומים, יש גם הרבה דברים אישיים ומיוחדים לכל אדם במסגרת ה- OCD הזה(בנוסף לכל שאר המטען(טוב ורע) שהוא אגר בחייו).

 

[לאב]

היי

היו לי הרבה פעמים מצבים בחיים שבהם התלבטתי האם להשאר איפה שאני או ללכת קדימה. יש בזה תמיד אלמנט מפחיד לעזוב מסגרת שכבר מכירים, ויודעים איך אנחנו מתפקדים בה וללכת למשהו שרוצים מרחוק - אבל לא מכירים לדוגמא, פעם עבדתי במקצוע ששיעמם אותי, תפקדתי בו טוב, הרווחתי טוב - וקמתי כל בוקר בלי חיוך לעבודה. ואז החלטתי ללכת ללמוד באוניברסיטה משהו אחר, שקשה להתקבל אליו, והיה לי החשש מפני אי הצלחה, איך אני אתמודד מול חברה צעירים ללא המטען החורג של בית וילדים עליהם - והצלחתי! זה נתן לי המון כוחות. לכן לפעמים צריך להעיז - ואז מגלים שכשעושים הכל בכוון החדש אליו התכווננו - זה מצליח דרך אגב - לעניין הערות של הורים - כשהיתי בגיל ההתבגרות והתכסחתי רבות עם הורי - בכל הזדמנות אבא שלי צעק עלי שאני מטומטמת (כי דעותי לא תאמו לדעותיו), לאורך תקופה ארוכה נשארה טבועה בי בתוכי הסטיגמה הזו שאני לא חכמה, והייתי צריכה לעבוד חזק כדי להוכיח לעצמי שאני לא מטומטמת, כל הזמן חיפשתי דברים שיש בהם "ציונים" כדי לקבל הוכחות שאני לא טפשה (פסיכומטרי, לימודים, חידות קשות), גם בעלי עזר לי רבות בעניין הזה כי בכל הזדמנות הוא אומר לי שאני לדעתו מאד חכמה - וזה בהחלט מחזק כך שגם ממה שההורים מטביעים עלינו = אפשר לצאת

 

[סיזיפוס]

בוודאי שאפשר

רק שזה לא כל כך פשוט... וכמו שאמרתי עזרך כנגדך גם עזר... הלוואי על כולנו...

 

[לאב]

כן כן

הוא ממש חמוד ומאד עזר לי

 

[שעון חול]

אבא שלי אדם אובססיבי בעצמו,

אמנם הוא מתפקד מצויין בחיי היומיום אבל הוא בן אדם פשוט חרד, בעיקר לי. אני חושבת שבמהלך "שנות האובססיה" שלי, הוא פיתח אובססיה אליי (תודו שזה ייחודי..), והוא לא מפסיק להעיר לי, לאו דווקא בקשר לאובססיה שלי. כשהוא בבית, אני מרגישה שאני נמצאת תחת זכוכית מגדלת, הבחור פשוט עוקב אחריי: כמה פעמים אני שוטפת ידיים, אם מגבת הידיים רטובה, כמה זמן אני מתקלחת, כמה זמן אני נמצאת בשירותים וכמה נייר טואלט אני מבזבזת! מה וכמה אני אוכלת, כמה בגדים אני זורקת לכביסה, כמה זמן אני מצחצחת שיניים וזה לא נגמר.. כמה פעמים שאמרו לו שזה לא עוזר ואולי אף מזיק לא עוזרות, הוא לא שולט בזה. לכן, במשך השנים נאלצתי לפתח עור של פיל ולהתעלם מההערות שלו (לאחרונה אני אפילו מתייחסת בהומור להערות שלו, למשל: לפני כמה ימים שני אחים טבעו בכנרת, אז אבא שואל: "איך אפשר לטבוע בבריכה הזאת?" עניתי לו שזה היה לפני המקלחת שלי..) אין מה לעשות, זה אבא שלי, וכידוע הורים לא מחליפים, הוא בן אדם טוב, סה"כ מאוד דואג לי. אני מניחה שזה חלק מתהליך ההתבגרות, יהיה טוב, (בשאיפה) שעונ. נ.ב. אגב, לא רק לי הוא מעיר, גם לאחים שלי הוא מעיר, אבל לי במיוחד, ואת זה אני אומרת מנקודת מבט אובייקטיבית לגמרי (עד כמה שזה אפשרי כמובן) וזאת לא רק דעתי. נ.ב. מס´ 2: הוא (אבא שלי) המציא את הביטוי השגור בפי ובפי סביבתי: "האי בכנרת, על שמי..." אז יאללה ביי