בואו נהיה מעשיים

dify

New member
בואו נהיה מעשיים

זו שיחה אמיתית שהיתה לנו היום בארוחת הצהרים,
אם נניח מגיפת האבולה לא תעצר בגבולות אפריקה, וכן, יקרה אסון והיא תהפוך למגיפה עולמית, כמו המגיפה השחורה שהרגה מליונים רבים של בני אדם באירופה, נניח שאנחנו נגיע למצב שזה יהיה סכנה אמיתית לכל דבר עבורינו, מדינת ישראל הקטנה, אחרי הכל זה יכול לקרות. נניח שזה יקרה ונדע שיש סיכוי סביר שנמות מהמחלה בשנה הקרובה, אני רק יכולה לשער שזה ישנה לנו את תפיסות העולם וסדר העדיפויות ואת הדברים שנבחר להתעסק איתם בחיים.

אז מה תשנו? באמת, בקטע הכי פרקטי, אם אתם יודעים שיש סיכוי גדול שבשנה הקרובה אתם עומדים למות, מה הדברים שתעשו, לא ברמת הפנטזיה אלא שיש להם יכולת אמיתית לקום ולשנות, מה תעשו? מה תשנו? איך יראו החיים שלכם ממחר?

(כמובן שחס וחלילה חמסה חמסה שום בצל וביצת עין זו רק שאלה תאורתית)
 

sweetdreams

New member
חחח ניסוי מחשבתי דרמטי משהו..

אני חושבת שזה מסוג התרחישים שאין באמת אפשרות תיאורטית להערך אליהם. אם וכאשר זה יקרה, ותקבלי את הבשורה שיש לך עוד שנה לחיות, אני מניחה שרק אז את תדעי.
 
הו חתיכת שאלה לפתוח איתה את הבוקר


הממ... אני מניחה שהייתי מנסה יותר לחיות את החיים, להניח דאגות בצד ולהנות, לחוות חוויות.
כן הייתי שמה לב יותר לקשרים עם המשפחות וחברים ומנסה להרגיש שעשיתי הכל כדי , חס וחלילה, למות בשלווה...
 

dify

New member
זו בעצם השאלה,

מה זה לעשות יותר חיים?
מה תשני, משהו ממשי, אפילו אחד, שתשני רק כי תדעי שהזמן קצר וחבל לא להספיק לפני שמתים, שאת יודעת שנשאר לך לכל היותר שנה להשיג אז את מעדיפה לעשות כשלפני כן לא עשית מכל מיני סיבות. (כמובן שהשאלה היא לכולם).
 
המממ....

אני מניחה שבשנה הזו אני אעשה את כל הדברים שצריך כדי להקים גן- שזה החלום הגדול שלי

ופשוט אנסה לבלות כמה שיותר, לראות כמה שיותר וכו'...
אני האמת כבר עכשיו עושה את זה אחרי שהייתי רגילה לעבוד כל הזמן ופתאום נפתח עולם חדש ואני רואה עולם ממש
 

רואה 6 6

New member
לא רק שלא אשנה כלום אלא שאחזור לכל מנהגיי הרעים

אני אחזור לעשן ואבזבז כסף ואשתה אלכוהול מתי שאני רוצה ואיך שאני רוצה.
אין לי שום משימה שרציתי להספיק הכל רצף אחד גדול שאם ימשיך או יפסיק אחר מותי את זה אני לא אדע והיות והכל היה קיים לפניי,זה ימשיך אחריי.
 

nate2000

New member
יש לי מקרר יין עם 20 בקבוקים

סביר להניח שאשתה את כולם אם כי רובם המכריע מיועדים לפתיחה רק בסביבות 2020....
 

1Shir

New member
לא חושבת שאפשר לדמיין מצב כזה

אולי לא הייתי משנה כלום
אולי הייתי נמצאת קצת יותר עם המשפחה/אנשים
אולי הייתי משתגעת (עוד יותר)
אבל לדעתי הייתי מדחיקה ולא משנה כלום כי לא נראה לי שאפשר לחיות במחשבה כמו שתיארת
אולי רק כשאעבור תהליך של מחלה סופנית/זיקנה וארגיש על בשרי שהסוף קרוב - רק אז אדע איך דבר כזה באמת מרגיש
"מגיפה" שאולי אדבק בה ואולי לא, לא בטוחה שתשנה אצלי משהו

מצטערת אם לא הצלחתי לענות... זאת לא פעם ראושנה שהשאלה הזאת עולה לי בראש ואף פעם לא הצלחתי למצוא תשובה טובה יותר
 
מה שאני יעשה

אגיד כל יום למשפחה שלי שאני אוהבת אותם.
אבקש סליחה מכל אדם שפגשתי נו כמו בכיפור.
&nbsp
ואחיה כל יום בהווה. אנסה לחיות בהווה וליהנות כל יום מחדש.
 

דנה אז

New member
אי אפשר לחיות בפחד מתמיד

אני לא בטוחה שיכולה לדמיין את המצב, אבל נכון להיום חושבת שאמשיך לחיות את חיי באותו האופן בהרבה מובנים. מנגד כיוון שבכל מקרה לא יהיה עתיד, ארשה לעצמי יותר לבזבז כי אין בשביל מה לחסוך: יותר טיולים, בילויים נופשים ופחות התעסקות ורכישה חפצים לעיצוב הבית בגדים.... כי אלו בכל מקשרה ישארו אחרינו.
 

dify

New member
רק לחדד- זה לא פחד מתמיד

זה עלול להיות יום אחד סיכון ריאלי. אני לא אומרת להתחיל לפחד מעכשיו, אני כן אומרת שיכול להיות שיום אחד בישראל יודיעו על זה כמגיפה ואז אנחנו נדע שאנחנו בסכנה ממשית, מה נעשה אז?
&nbsp
ועוד דבר, הרבה אנשים מנערים את החיים שלהם ומתחילים לחשוב מה יהיה הלאה ומה הם באמת רוצים בעקבות משברי גיל או בעקבות מחלה קשה או התקף לב וכד'. אני אומרת- למה לחכות שיהיה מאוחר מידי? הפסקתי לנהוג בדו גלגלי כי לא רציתי יום אחד להבין שחיכיתי יותר מידי, באותה מידה אני לא רוצה לדעת שיום לפני מותי עוד עבדתי בעבודה שאני לא אוהבת או גרתי במקום שאני לא אוהבת או דברים דומים לזה רק בגלל שלא העזתי להעיז (או כל סיבה אחרת).
&nbsp
&nbsp
 

דנה אז

New member
חשיבה נוספת לגבי החיים

הבנתי שזה הרעיון, כבר סיפרתי שבעבר בעקבות אירוע אישי בחנתי את חיי, התנהלותי ובחירותי. את מה שהיה לי חשוב לשנות כבר שניתי. והשינויים הם יותר ברמה הפנימית אופן התייחסותי לדברים, אסרטיביות, הוצאת הטוב מכל מצב ....
וכמו שאמרתי פחות דאגה לעתיד ויותר להנות מהווה בדברים התלויים בכסף. (השאר כבר משתדלת לעשות)
 

kisslali

New member
קודם כל אני הולכת לקנות פאקט של קאמל ומדליקה סיגריה

אח"כ הופכת מה שיש לי לנזיל ובמקביל מתחילה לטייל לכל חור שרק אפשר להגיע, ביחד עם זוגי ומי מילדי שירצה להצטרף: המזרח הרחוק, ניו זילנד, אוסטרליה, צפון אמריקה, סקנדינביה - זה פחות או יותר הסדר.

ללי
 
יצא לי לחשוב על זה הרבה בסופ"ש

דודה של אבא שלי נפטרה אתמול, ובעקבות זאת חשבתי הרבה על מה הייתי רוצה לעשות בשארית חיי.
אומרים שאוטיסטים מודעים באופן מאד כואב ומוחשי לקיום הזמני שלנו בעולם, כי המנגנון שעובד אצלנו כדי למסך את זה כדי שנתפקד ולא נהיה סתם עצובים כל היום לא כ"כ עובד אצלם, והם ממש מבינים איך החיים שלהם מתקצרים מיום ליום.
בי זה פשוט מכה מדי פעם.
הייתי רוצה לחשוב שאם הייתה לי רק שנה לחיות, הייתי לוקחת הלוואות ומקימה איזשהו משק אוטרקי שיתופעל ע"י נשים מוכות. הכוונה היא למעין קיבוץ, או קיבוץ ממש, שהוא מקלט לנשים מוכות. זה חלום ישן של אמא שלי, ואני חושבת שהוא נהדר, וגם היה עוזר לי להרגיש שעשיתי משהו בעולם הזה.
בפועל, אני חושבת שלא הייתי מצליחה לתפקד כל כך, והייתי רוב השנה פשוט מתחבקת עם קסם, נוצרת כל שנייה שלנו.
 

a wild rose

New member
זה משהו שאני מנסה להזכיר לעצמי כל הזמן

ללא קשר לאבולה, אחרי שאנשים קרובים הלכו לעולמם בגיל צעיר, או במקרה "הטוב" חלו באופן שהגביל אותם, חשבתי על כך שכדאי לנצל כל רגע שאפשר, אבל בפועל אני לא באמת מיישמת את זה.
מה שהייתי רוצה לעשות, וזה ללא קשר לאבולה ודומיו, זה לראות עולם יותר - היעד הבא שלי הוא אזור יותר אקזוטי, לא אירופה וכו' אלא ההעדפה היא לדרום אמריקה. הבעיה היא שלא הכי משתלם/שווה לנסוע לשם לפרק זמן קצר, ובאורח החיים שלי כיום לנסוע לחודשיים ויותר זו לא ממש אופציה. במצב כמו שתיארת - זו לא אמורה להיות בעיה...
 

sweetdreams

New member
אהה, הזכרת לי את דיוויד בואי


ואת זיגי סטארדראסט, וספציפית את השיר הפותח של האלבום, שמדבר על הודעה שכדור הארץ הולך להכחד תוך חמש שנים.

 
למעלה