בהצלחה לפסיכולוגיות החדשות, ו...משפחה לבד בליל הסדר

ברוך השם


הרבה הרבה יותר טוב מהפעם האחרונה שנהגתי לשתף כאן (כלומר - אוגוסט האחרון... )
אני בטיפול נהדר שמאוד מאוד עוזר לי. חוויה מתקנת לטיפול ההרסני ההוא עם ע'...
ואני לומדת(יום בשבוע) משהו שאני מאוד אוהבת, בתחום הטיפול במגע, והלימודים עצמם גם עושים לי טוב. ובנוסף התחלתי גם לעשות יוגה, וגם ללמוד פיתוח קול (כי אני מאוד אוהבת לשיר ושנים מתוסכלת שלא שרה טוב... ). וכל הדברים האלה גם משמשים לי עוגנים, גם משפרים פלאים את ההרגשה הכללית שלי, וגם נותנים לי תקווה לעתיד אחר, טוב יותר...
באמת ברוך השם! אני חווה את זה כסוג של נס... התחלה של יציאה מגלות מרה לגאולה.. כשגלגל השיניים הראשון שעזר להניע את השאר היה באמת הטיפול שהתחלתי.
ואני הייתי בהתחלה מאוד ספקנית לגבי מידת האפשרות לעזור לי בכלל, ובפסיכותרפיה בפרט. לכן חשוב לי לספר למי שרוצה לשמוע (תוך שאני מנצלת את זה ששאלת אותי מה שלומי ) - חבר'ה, טיפול פסיכולוגי *טוב* יכול לחולל שינוי משמעותי (אם רוצים להשתמש בו כדי לחולל שינוי משמעותי ).
 
פיתוח קול


איך בא לי גם...

ואני התייאשתי מטיפולים נפשיים. קצתי בזה. לא טוב לי.

שמחה מאוד לשמוע שאצלך יש שיפור! המשיכי כך
 
....ואלומת האור!


חשבתי להגיב לך בנפרד וקצת נתקעתי ובסוף שכחתי...
קודם כל חשבתי לכתוב לך שאם בא לך על זה (פיתוח קול ) - לכי על זה! תעשי כל דבר שנראה לך שיעשה לך טוב. את שווה את ההשקעה!!
מה שתקע אותי הוא שהתלבטתי איך להגיב על החלק השני של דברייך. כי רציתי מאוד למצוא משהו מחזק להגיד ולא ממש מצאתי... התלבטתי אם לכתוב לך שאל תתייאשי ושבסוף תמצאי את האדם הנכון שיעזור לך. אבל תגובה כזאת עשויה להיות מעצבנת. בפרט מכיוון שאני לא באמת יודעת מה היה עד עכשיו ולמה זה לא עזר. לכן דחיתי את המענה....
ותודה רבה על המילים החמות!
 
חמודית

אני כרגע במצב נפשי אפתי. כבר לא אכפת לי מכלום. אין לי גם אגורה מיותרת. נפלתי קשה פיזית ונפשית. אני כבר לא מאמינה. אין לי תקווה. לא מאמינה בכלום. לא חושבת שאפשר לשנות. אני חושבת שיש אנשים שלא יכולים להחלים. די. 30 שנה של טיפול. די. באמת שדי. אז אין איפה ואיך, והאמת שאני גם לא רוצה. לא רוצה שייקחו ממני את הנחמה היחידה שיש לי. הפרעת אכילה פעילה לא מאפשרת ניתוח לקיצור קיבה, אין מוצא מזה, אין פתרון לזה, אז די.
 
אלומה, כואב לקרוא אותך.

כלפי אחרים יש לך רצון טוב ועצות טובות. כלפי עצמך - כלום. הלוואי שהיתה לי תקווה לתת לך... הלוואי שמישהו בסביבתך היה מספיק אכפתי כלפייך כדי לעזור לך להניע תהליך שינוי...
סיפרת כמה פעמים שOA עזר לך. (וגם כאן בתגובה למישהי ). למה את לא יכולה לחזור לשם? על מה זה נפל? האם התנאים שאז לא איפשרו לך להמשיך עדיין קיימים? ואם כן, אולי יש קבוצה אחרת דומה שבה לא שוררים התנאים המפריעים?
אור, אפתיות ודריכה במקום היו אפשרות - לו היית אבן. או איזה כוכב לכת בחלל, שהאנרציה יכולה להניע אותו הלאה והלאה באותו מסלול עד אין סוף. כל סוג אחר של יצור - או מתפתח או דועך. לא נשאר סטטי. תופעות שלא מטופלות יחמירו. וגם המצב הבריאותי וכו'. לא רוצה לייאש אותך עוד יותר. רק אולי קצת לנער. תוך שאני לוקחת את הסיכון לעצבן אותך...
 
אני מעדיפה לא לפרט

אבל לאו.איי אני לא אחזור. יש קבוצות דומות, גם הן בשיטת 12 הצעדים, אבל עברתי את השלב הזה בחיים. אני לא נחרצת ולא אומרת 'לעולם לא', אבל כרגע זה לא רלוונטי בשבילי מהרבה סיבות.
&nbsp
 
האמת שאני כבר לא יודעת איך עושים את זה

נכשלתי. נפלתי. ואין לי כוח (או רצון?) לקום.
 
רגעי שבירה

שלום לך אלומת האור,
עברת דרך ארוכה ומפרכת עם הרבה תקוות שהתבדו, וכרגע את מתארת תחושות של כאב וחוסר תקווה. קשה לקרוא את הדברים.
בכל מסע יש רגעים כאלה ועם כל הקושי אנחנו צריכים ללמוד שגם הם חלק מהמסע. לפעמים לוקח זמן להתגבר, לקום ולהמשיך ללכת, ואנחנו צריכים לתת לעצמינו את הרשות לעצור רגע ולנוח.
תני לעצמך רגע לנוח מהמלחמה המפרכת ואין לי ספק שיגיע רגע שבו יצוץ מקור תקווה חדש, או, כפי שאומר שמך: תפציע אלומת אור חדשה בזוית שברגע זה את עדיין לא יכולה לראות.
כולנו איתך עד שהיא תפציע - ונשמח איתך כשהיא תפציע!
 

Gali04

New member
מצטרפת לברכות ולההצלחות ואני מאחלת את זה גם לנו


 
למעלה