"בהעלותך את הנרות..."
שואלים הפרשנים- מפני מה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים? יש בזה רעיון. מתבטאת בזה עבודת ה' ואהבתו של אהרן לרבש"ע. חלשה דעתו של אהרן כשראה כי הנשיאים הקריבו לכבודו ית' קרבנות בחנוכת המזבח בעוד הוא ושבטו לא השתתפו בחנוכה זו (מד' רש"י). היו מצטערים אהרן ושבט לוי ואומרים "למה רוחקנו מהקריב להקב"ה לחנכת המזבח" (ל' חזקוני). כאשר אדם מרגיש ריחוק מן השכינה, יש לו צער גדול. אם רק שם ליבו ומתבונן בנפשו, ורואה או אף חושש שנסוג מקרבת אלוקים- מרגיש הוא בחיסרון. כמו חיסרון בחמצן, כן הוא ריחוק מן חיות נשמתו של האדם. ע"כ היו מצטערים, חלשה דעתם...! ולכן אמר הקב"ה לאהרן- חייך- שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומיטיב נרותיה. ואני, קרבת אלוהים לי טוב. אהרן מרגיש בעצמו, בפנימיותו את קרבתו לה', שואף מעלה מעלה במעלות הקדושה. ע"כ זכה במצוות הדלקת נרות המנורה. "כי נר מצוה" המצווה משולה היא לנר, מאירה היא לאדם את הדרך עוזרת לו להבחין בעצמים זרים ומנתבת דרכו, ע"מ שיבחין בין הטוב לבין הרע, בין עמוד לאדם. גדולה היא מן הקרבנות עצמם- נעשית בכל יום ויום לפני ה', לדורות..! מרמזת פרשה זו לבית חשמונאי שיחדשו הדלקת המנורה בהיכל ועל כך תקבע הדלקת המנורה לדורות, הדלקת החנוכייה המתקשרת אף לחנוכת המזבח, פרשת הנשיאים (מד' הרמב"ן). מאירה המנורה לכל האומה כולה. מאירה את נצח ישראל. בהמשך הפרשה נתקלים אנו בתופעה מוזרה, שתי נוני"ן הפוכות, תלויות ללא שום הקשר הגיוני... אך למעשה, אין אלה הנוני"ן שאינן קשורות, אלה הן סימן. הפרשה אינה קשורה, אינה שייכת לפרשה זו כי אם לפרשת במדבר (פרשנים). במדבר ישנה מציאות של פורענויות. לא נרחיב בזה כרגע, אך במדבר החיים הם שונים, נצרכת מציאות על טבעית, מציאות ניסית ע"מ לשמור על אמונת ה' בקרב העם. וכאן היו שלושה פורענויות שנעשו ל"ע ע"י שונאי ישראל (לשון סגי נהור). וכידוע לכל, 3 מבטא שלמות מסויימת, בגמרא ניתן למצוא זאת בתור 'חזקה' על קרקעות למשל (המחזיק בקרקע 3 שנים קנאה מדין חזקה). ע"מ שלא תיווצר שייכות של פוענות לעם ישראל, ע"מ שלא יעשו כעין קניין על פורענות- באה התורה והפרידה בין הפורעניות- "ויהי בנסוע הארון" (מדברי רמב"ן). לאחר מעמד הר סיני, היו בנ"י כתינוק הבורח מביה"ס... חששו שמא ירבה עליהם הקב"ה מצוות נוספות, כמה שנ'- "ויסעו מהר ה'", הסיעו עצמם מפני שהוא הר ה'. דברים איומים. ולאחר מכן, "ויהיו העם כמתאוננים"- הצטערו הם על מעשיהם, הרגישו ריחוק מה', מהר ה'. הרגיש כל אדם את חומריותו, הרגשה שנבעה מתוך התרחקותו מן התורה וקבלתה... אך כידוע, לעתים לאדם כואב, טועה הוא לחשוב שהכאב נובע מחסרונו הגשמי. אך באמת, חסרונו זה נובע מחסרונו ב"קרבת אלוהים לי טוב". (כאשר יש לאדם בעיה במידת הכעס, יכול האדם לבוא לידי מעשים לא טובים, יכול הוא לשבור ולהכות, אך כמובן שהבעיה לא מתחילה מצד מעשיו אלא ממדתו המקולקלת.) ע"כ התאוננו בנ"י, אך התאוננו על ענייניהם הגשמיים, התרעמו על חסרון הנאותיהם. ומכאן מגיעה הפוענות השלישית שהיא התאוה לבשר. (רמב"ן). צריכים אנו לדבוק בדרכיו של אהרן, שהם אות וסמל לכל בני ישראל. "דרשו ה' בהימצאו, קראוהו בהיותו קרוב". צריכים אנו הרגש זך וטהור ע"מ לתקן את נפשותינו, ולא חלילה מתוך צער על התרחקות מה' לזעוק על צרכינו הגשמיים. זאת ניתן ללמוד מאהרן הכהן, שדעתו חלשה דווקא מכך שהרגיש כביכול ריחוק מן ה' וע"כ זכה למצווה חשובה שגדולה היא אף מהקרבת הקרבנות עצמם. ומי שמחפש קרבת ה', מי שרוצה לעלות במעלות הקדושה- ממילא מתקנין לו גם מעלות לפני המנורה ע"מ שיוכל להיטיב נרותיה (רש"י פ' ח' פס' ב'). שבת שלום ומבורך, בציפייה להדלקת נרות המנורה בבית מקדשנו במהב"א.
שואלים הפרשנים- מפני מה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים? יש בזה רעיון. מתבטאת בזה עבודת ה' ואהבתו של אהרן לרבש"ע. חלשה דעתו של אהרן כשראה כי הנשיאים הקריבו לכבודו ית' קרבנות בחנוכת המזבח בעוד הוא ושבטו לא השתתפו בחנוכה זו (מד' רש"י). היו מצטערים אהרן ושבט לוי ואומרים "למה רוחקנו מהקריב להקב"ה לחנכת המזבח" (ל' חזקוני). כאשר אדם מרגיש ריחוק מן השכינה, יש לו צער גדול. אם רק שם ליבו ומתבונן בנפשו, ורואה או אף חושש שנסוג מקרבת אלוקים- מרגיש הוא בחיסרון. כמו חיסרון בחמצן, כן הוא ריחוק מן חיות נשמתו של האדם. ע"כ היו מצטערים, חלשה דעתם...! ולכן אמר הקב"ה לאהרן- חייך- שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומיטיב נרותיה. ואני, קרבת אלוהים לי טוב. אהרן מרגיש בעצמו, בפנימיותו את קרבתו לה', שואף מעלה מעלה במעלות הקדושה. ע"כ זכה במצוות הדלקת נרות המנורה. "כי נר מצוה" המצווה משולה היא לנר, מאירה היא לאדם את הדרך עוזרת לו להבחין בעצמים זרים ומנתבת דרכו, ע"מ שיבחין בין הטוב לבין הרע, בין עמוד לאדם. גדולה היא מן הקרבנות עצמם- נעשית בכל יום ויום לפני ה', לדורות..! מרמזת פרשה זו לבית חשמונאי שיחדשו הדלקת המנורה בהיכל ועל כך תקבע הדלקת המנורה לדורות, הדלקת החנוכייה המתקשרת אף לחנוכת המזבח, פרשת הנשיאים (מד' הרמב"ן). מאירה המנורה לכל האומה כולה. מאירה את נצח ישראל. בהמשך הפרשה נתקלים אנו בתופעה מוזרה, שתי נוני"ן הפוכות, תלויות ללא שום הקשר הגיוני... אך למעשה, אין אלה הנוני"ן שאינן קשורות, אלה הן סימן. הפרשה אינה קשורה, אינה שייכת לפרשה זו כי אם לפרשת במדבר (פרשנים). במדבר ישנה מציאות של פורענויות. לא נרחיב בזה כרגע, אך במדבר החיים הם שונים, נצרכת מציאות על טבעית, מציאות ניסית ע"מ לשמור על אמונת ה' בקרב העם. וכאן היו שלושה פורענויות שנעשו ל"ע ע"י שונאי ישראל (לשון סגי נהור). וכידוע לכל, 3 מבטא שלמות מסויימת, בגמרא ניתן למצוא זאת בתור 'חזקה' על קרקעות למשל (המחזיק בקרקע 3 שנים קנאה מדין חזקה). ע"מ שלא תיווצר שייכות של פוענות לעם ישראל, ע"מ שלא יעשו כעין קניין על פורענות- באה התורה והפרידה בין הפורעניות- "ויהי בנסוע הארון" (מדברי רמב"ן). לאחר מעמד הר סיני, היו בנ"י כתינוק הבורח מביה"ס... חששו שמא ירבה עליהם הקב"ה מצוות נוספות, כמה שנ'- "ויסעו מהר ה'", הסיעו עצמם מפני שהוא הר ה'. דברים איומים. ולאחר מכן, "ויהיו העם כמתאוננים"- הצטערו הם על מעשיהם, הרגישו ריחוק מה', מהר ה'. הרגיש כל אדם את חומריותו, הרגשה שנבעה מתוך התרחקותו מן התורה וקבלתה... אך כידוע, לעתים לאדם כואב, טועה הוא לחשוב שהכאב נובע מחסרונו הגשמי. אך באמת, חסרונו זה נובע מחסרונו ב"קרבת אלוהים לי טוב". (כאשר יש לאדם בעיה במידת הכעס, יכול האדם לבוא לידי מעשים לא טובים, יכול הוא לשבור ולהכות, אך כמובן שהבעיה לא מתחילה מצד מעשיו אלא ממדתו המקולקלת.) ע"כ התאוננו בנ"י, אך התאוננו על ענייניהם הגשמיים, התרעמו על חסרון הנאותיהם. ומכאן מגיעה הפוענות השלישית שהיא התאוה לבשר. (רמב"ן). צריכים אנו לדבוק בדרכיו של אהרן, שהם אות וסמל לכל בני ישראל. "דרשו ה' בהימצאו, קראוהו בהיותו קרוב". צריכים אנו הרגש זך וטהור ע"מ לתקן את נפשותינו, ולא חלילה מתוך צער על התרחקות מה' לזעוק על צרכינו הגשמיים. זאת ניתן ללמוד מאהרן הכהן, שדעתו חלשה דווקא מכך שהרגיש כביכול ריחוק מן ה' וע"כ זכה למצווה חשובה שגדולה היא אף מהקרבת הקרבנות עצמם. ומי שמחפש קרבת ה', מי שרוצה לעלות במעלות הקדושה- ממילא מתקנין לו גם מעלות לפני המנורה ע"מ שיוכל להיטיב נרותיה (רש"י פ' ח' פס' ב'). שבת שלום ומבורך, בציפייה להדלקת נרות המנורה בבית מקדשנו במהב"א.
