בהמשך למנסיון..
שלום, לכל האנשים הנחמדים, הפעם אספר לכם את סיפורו של אחי, מאחר שיש לי יותר זמן, אז כך, אחי נולד לזוג הורים יותר מבוגר, כשאני הייתי כבר בגיל 10, בילדותו המוקדמת ראו שמשהו לא בסדר, אבל עדיין לא איבחנו אותו, בגיל 3 כשהיה בגן הגננת החלה די להתעלל בו, ולטעון שהוא ",מפגר"..., שלחו אותו בזמנו לנוירולוג, ולפסיכולוג, ואבחנו אותו כמפגר בדרגת "הבליות"... כך רשום במכתב שכתבו, וכמובן שאחי העבר לחנוך מיוחד, בקריות, ומגיל גן חובה כבר היה בחינוך המיוחד והמקדם, לא אכביד עליכם, אבל הילד היה אומלל, באותם תקופות החריג היה מוקצה, מכל הבחינות, חברים לא היו לו, והוא המציא לעצמו חבר דמיוני שהלך עימו לכל מקום, והנמלים היו החברים שלו, הוא שיחק איתם במקום עם ילדים, מה שכן כשהחל ללמוד בבי"ס יסודי, כמובן בחינוך המיוחד,, קניתי לו ספר הסטוריה יפה ומצויר, והוא התענין מאוד, לימים כשהילד הגיע לכיתה ה, התעקש שהוא לא מפגר, עשיתי מהפיכות, אמא היתה ניצולת שואה, ופחדה מהמהפיכות, ובסופו של דבר בחנו אותו וגילו שהילד צדק.. הקפיצו אותו כיתה מכתה ה לכיתה ז, הוא לא למד בכתה ו, אבל המערכת עדיין סירבה להכיר בו כאדם חריג, אבל לא מפגר... ועדיין היה בחינוך המיוחד אבל בכתה ז' בחטיבת הביניים, וכן הוא סיים את החטיבה ואז העבר לתיכון אורט ק. בביאליק, וזו בזכות אדם מיוחד שניהל בזמנו את ביה"ס, למד במסלול רגיל\ואף עשה בגרות רגילה ולא מוגבלת, מה שכן כל אותה תקופה עדיין לא היו לו חברים, ועדיין היו כאלה שצחקו עליו, והטרידו אותו, במראה הוא בחור נאה ונראה נורמלי מעבר לזה שאם מסתכלים לעומק רואים שיש בעיה קלה אבל לא של פיגור אלא אוטיזם קל, לצבא הוא הלך, ושירת שירות רגיל לחלוטין, אפילו אהבו אותו מאוד, לאחר מיכן נרשם למכינה של האונ' והשתלב איתה עם עב בקיבוץ, ואף התקבל לאוניברסיטה, עד היום הוא רווק, בחיים לא היתה לו חברה, הממסד מסרב להכיר בו, אבל איבחנתי אותו באופן פרטי, ואז נאמר לי שהוא בעל תסמונת אספרגר אופיני, הוא מסוגל לשבת שעות עם עצמו ולבהות בחלל, עם חלומותיו, ומצד שני הבחור גאון, וגם זאת בדקתיואימתתי, עם ביטוח לאומי אין לי חשק לריב הם מוציאים את המיץ.. אחי עובד, ומתפרנס משכר מינימום, במוסד האקדמי בו הוא עובד מעריכים אותו מאוד, ואוהבים אותו, הסגל הפך להיות החברים שלו, ואף הסטונדנטים רגישים אליו ואוהבים אותו. ולמה שיתפתי אתכם המשתתפים בפורום בסיפורו... אני מלווה אותו מאז לידתו, ראיתי כמה המערכת והממסד והילדים היו רעים אליו... ובכל זאת אהבה התמדה ומסירות. יכולה לשנות ולהשפיע, אל תתיאשו הורים. אחי מתפקד עצמאי, וחי את חייו בהשלמה ובהנאה, במלחמה היה מעט קשה מישום שהוא נכנס לחרדה, אבל נראה לי שגם על זה התגברנו , לאנשים האלה קשה להוציא רגשות, אבל אפשר, שמרו עליהם והיו תמיד עם יד על הדופק. שנה טובה.
שלום, לכל האנשים הנחמדים, הפעם אספר לכם את סיפורו של אחי, מאחר שיש לי יותר זמן, אז כך, אחי נולד לזוג הורים יותר מבוגר, כשאני הייתי כבר בגיל 10, בילדותו המוקדמת ראו שמשהו לא בסדר, אבל עדיין לא איבחנו אותו, בגיל 3 כשהיה בגן הגננת החלה די להתעלל בו, ולטעון שהוא ",מפגר"..., שלחו אותו בזמנו לנוירולוג, ולפסיכולוג, ואבחנו אותו כמפגר בדרגת "הבליות"... כך רשום במכתב שכתבו, וכמובן שאחי העבר לחנוך מיוחד, בקריות, ומגיל גן חובה כבר היה בחינוך המיוחד והמקדם, לא אכביד עליכם, אבל הילד היה אומלל, באותם תקופות החריג היה מוקצה, מכל הבחינות, חברים לא היו לו, והוא המציא לעצמו חבר דמיוני שהלך עימו לכל מקום, והנמלים היו החברים שלו, הוא שיחק איתם במקום עם ילדים, מה שכן כשהחל ללמוד בבי"ס יסודי, כמובן בחינוך המיוחד,, קניתי לו ספר הסטוריה יפה ומצויר, והוא התענין מאוד, לימים כשהילד הגיע לכיתה ה, התעקש שהוא לא מפגר, עשיתי מהפיכות, אמא היתה ניצולת שואה, ופחדה מהמהפיכות, ובסופו של דבר בחנו אותו וגילו שהילד צדק.. הקפיצו אותו כיתה מכתה ה לכיתה ז, הוא לא למד בכתה ו, אבל המערכת עדיין סירבה להכיר בו כאדם חריג, אבל לא מפגר... ועדיין היה בחינוך המיוחד אבל בכתה ז' בחטיבת הביניים, וכן הוא סיים את החטיבה ואז העבר לתיכון אורט ק. בביאליק, וזו בזכות אדם מיוחד שניהל בזמנו את ביה"ס, למד במסלול רגיל\ואף עשה בגרות רגילה ולא מוגבלת, מה שכן כל אותה תקופה עדיין לא היו לו חברים, ועדיין היו כאלה שצחקו עליו, והטרידו אותו, במראה הוא בחור נאה ונראה נורמלי מעבר לזה שאם מסתכלים לעומק רואים שיש בעיה קלה אבל לא של פיגור אלא אוטיזם קל, לצבא הוא הלך, ושירת שירות רגיל לחלוטין, אפילו אהבו אותו מאוד, לאחר מיכן נרשם למכינה של האונ' והשתלב איתה עם עב בקיבוץ, ואף התקבל לאוניברסיטה, עד היום הוא רווק, בחיים לא היתה לו חברה, הממסד מסרב להכיר בו, אבל איבחנתי אותו באופן פרטי, ואז נאמר לי שהוא בעל תסמונת אספרגר אופיני, הוא מסוגל לשבת שעות עם עצמו ולבהות בחלל, עם חלומותיו, ומצד שני הבחור גאון, וגם זאת בדקתיואימתתי, עם ביטוח לאומי אין לי חשק לריב הם מוציאים את המיץ.. אחי עובד, ומתפרנס משכר מינימום, במוסד האקדמי בו הוא עובד מעריכים אותו מאוד, ואוהבים אותו, הסגל הפך להיות החברים שלו, ואף הסטונדנטים רגישים אליו ואוהבים אותו. ולמה שיתפתי אתכם המשתתפים בפורום בסיפורו... אני מלווה אותו מאז לידתו, ראיתי כמה המערכת והממסד והילדים היו רעים אליו... ובכל זאת אהבה התמדה ומסירות. יכולה לשנות ולהשפיע, אל תתיאשו הורים. אחי מתפקד עצמאי, וחי את חייו בהשלמה ובהנאה, במלחמה היה מעט קשה מישום שהוא נכנס לחרדה, אבל נראה לי שגם על זה התגברנו , לאנשים האלה קשה להוציא רגשות, אבל אפשר, שמרו עליהם והיו תמיד עם יד על הדופק. שנה טובה.