אני אסביר למה הכוונה בשאלונים
השאלונים הם רק אחד מהכלים שיתורגמו ממחקר כזה, אפשרות נוספת שהיא יותר הגיונית , גם בהתחשב במי שעורך את המחקר [שאלונים זה היה רעיון שלי והוא קצת חוטא למי שעורך אותו], היא הדרכה של הרופאים לטיפול אמפטתי או טיפול בסכימות הבעייתיות שמפריעות לטיפול . זו ראייה חדשה ברפואה. כי רפואת כאב עד לא מזמן לא קיבלה התחשבות [ועדיין נמצאת בין הפסיכיאטריה לראומטולוגיה], כיום יש התייחסות לכאב, העבודה המתוארת נשענת על ההנחה המוקדמת שיחסי רופא-מטופל במרפאת הכאב הם מדד לניבוי הצלחה או אי הצלחה של טיפול שייבחר. זה יישמע כאילו מובן מאליו אבל לא לגמרי, שבשלבי המחקר הראשונים הדבר שהתגלה שאנשים בעלי מדד ביקורתיות גבוה הם עם ניבוי נמוך להצלחת טיפול במרפאה הכאב. ייתכן שכאשר המחקר יסתיים וימופו כל התכונות האישיותיות [להבדיל ממצביות] שמחבלות בקשר רופא-מטופל מצד המטופל [דברים שהמטופל מביא עימו לחדר הבדיקה שאינם קשורים לרופא בהכרח]. ויהיה ניתן לטפל בהם או באמצעות הדרכה לרופאים [ראומטולוגים ונוירולוגים בעיקר, אך גם אורטופדים ]. שאין להם הכשרה בטיפול רגשי, או באמצעות פסיכותרפיה מתאימה. מרפאות הכאב , בגרסה הטובה והמלאה שלהן [לא מה שאחת מקופות החולים מציעה בורסיה של מרפאת כאב], היא השילוב בין הנפש לגוף, בין הקונבציונאלי למשלימה. האוניברסיטה כבר לא מחפשת אובייקטיביות - לפחות לא בתחום הקליני של הנפש. בשנים האחרונות קורה משהו מאוד מעניין בתחום, רוב תחומי הטיפול נחקרים באיזורי שוליים ולא ע"י פסיכולוגים קליניים, הקלינים מתעסקים במחקר פסיכופיסיולוגי או פסיכו-רפואי, מי שמתעסק בעיקר בחקר טיפולי הוא העובדים הסוציאלים, וגם בחוג לחינוך יש שם המון עבודות יפות שבעבר היו מדע בדיוני עבור האקדמיה השמרנית, אומנם לא הגענו לחזון אחרית הימים שחוקרים אנרגיות ותקשור, אך בהחלט יש מחקר על תרפיה בצחוק, דרמה תרפיה, שיאצו תרפיה [במחלקות פסיכיאטריות!!! נמצא שיש לשיאצו אפקט תרפוייטי אצל חולי סכיזופרניה]. וכאן יש לי משהו לומר באופן אישי, אני בוחר לשתף אותך בנוכחות הפורום. אני מבין את הכעס שיש לך על העולם ה"מרובע" , אך לי מנגד , גם לאחר כל הסבריך הרבים, קשה להשלים עם ה"אחריות בידיך". הסיבה לכך היא פשוטה- נפגעתי ממי שעשו זאת לי ואולי באופן שיפוטי משהו בצעתי השלכה כלפיך וכלפי חני. אני אומר כאן שני דברים שישמעו סותרים : מצד אחד אין לשפוט אדם עד שלא היינו בנעליו, מצד שני זה שלא היית בנעליו זה לא אומר שאתה לא יכול לכוון או לטפל בו. במהלך הויכוח שנמשך כבר מעל לשבוע בהודעות ושרשורים שונים, יש לנו ויכוח על המושג אמפטיה. אני מגדיר אמפטיה להיות בנקודת מבטו של האחר בעוד אתה מגדיר אמפטיה כהזדהות,- להיות בנעליו ולהרגיש כמוהו. ייתכן שאני טועה אך זה הרושם שאני מקבל מהודעותיך "לא מספיק רק לומר 'חמודי הכל בסדר, אני מבין אותך' ". ואם אנסה לפרט יותר את המקום ממנו אני מדבר, אציג לך שתי הסתכלויות שונות של שתי מטפלות , האחת אמפטתית אך לא מזדהה והשנייה שיפוטית במסיכה של אמפטיה. האמפטתית תאמר שהיא מבינה והיא רוצה לבדוק איתי אפשרויות התייחסות [ולא חשובה גישת המוצא שלה דינאמית, CBT פ.רוחנית, פ.גופנית שיחות מודעות ועוד] הכאילו אמפטתית תאמר שהיא מבינה והיא חושבת והיא מציעה ולדעתה עדיף ש..... ההבדל הוא שהראשונה נעזרה בי כדי למצוא את הפתרון הנכון בשבילי והשנייה נתנה לי פתרון כמו ארנב מהכובע או פתרון שבלונה מהשרוול. הכעס שלי עליך ייתכן שלא מוצדק, אך הוא נובע בעיקר, מזה שלתחושתי [וייתכן שיש כאן מידה רבה של שיפוטיות] אתה מוציא ססמאות ריקות מתוכן עבורי ששמעתי אותן כמנטרות חסרות תוכן בטיפול ששלמתי עליו ממיטב כספי, אילו אותן אמירות היו נאמרות בסיכום של דין ודברים במהלך הפגישה תוך כדי עבודה האמן לי שאעריך את זה ואת עצמי ואת המטפל על כך. קל לומר חשוב חיובי יקרה חיובי, אך כשה מנותק מהמצב זה כמו לומר "אם אין לחם תאכלו עוגות" או בגרסתה של סגנית השר אברהם בלילה:"אם אין לכם סוכר תשתמשו בריבות". שים לב שכל טענה שטענת [כולל טענותיך על הרווחים המשניים ומה שיוצא לאנשים מהבעיות הרגשיות שלהם] כאשר זה מנותק מהאדם וכשזה נאמר ללא התסייגויות יש בזה מן היהירות. כוונתי היא ששיפוטיות עוזרת לנו, אך כשזה נשמע ממך , בגלל חוסר הרגשות שיש בטקסט, שמעתי מנגינה מאשימה יהירה ואטומה, אם היית מוסיף התסייגויות אולי זה היה פחות צורם. אני כותב דברים אלו מתוך ראייה שהרוחני והרפואה המשלימה אינם באים במקום או תחליף לרפואה הקונבציונאלית, כמו שלרפואה הקונבציונאלית אין מענה להמון תחלואים ומקובל לשלוח תחלואים לרפואה הסינית, עיסויים וחלב עיזים לא מפוסטר. ואפילו מרק עוף לשפעת. כוונתי שבעולם שלם הכל חיוני ורצוי, שלילת משהו על חשבון משהו אחר הוא אנטיתיזה לרוחניות וכוליות. וזה הנזק העיקרי שעשתה אותה פסיכותרפיסטית שטענה שהיא אקלקטית אך לא ראתה אותי מעבר למקרה תלונות וטיפול בניגוד לקודמיה שהיא אגב זלזלה בהם . מטפל טוב לאחר תקופה מסויימת מרגיש את המטופל , חש אותו, לא מטפל בו בעיוור תוך דריסה שלו, של דעתו או אמירתו או הרגשתו. אילו הייתה מטפלת כה טובה כמו שטענה היא לא הייתה צריכה להזכיר זאת בכל פגישה מחדש גם שנה לאחר תחילת הפגישות. בקשר טיפולי גם קונבציונאלי וגם מעולם רוחני/הוליסטי יש חשיבות להרגשה האישית של המטפל ואת חישת המטופל, למטפל שאיבד את זה, טוב יעשה אם יפסיק לטפל. ונראה שעל כך אנחנו תמימי דעים ומסכימים. כעת שהבהרתי על מה הכעס, שהוא לא מוצדק שהופנה כלפיך אתה יכול לומר את דבריך ממקום אחר ולהפסיק את ההתנצחויות [המדומות או האמיתיות ] בינינו.