zohar19821
New member
בהיתלבטות
היי אני זוהר. בת 28 נ+2 . לפני כ10 שנים עברתי ניתוח קיצור קיבה , הייתי נורא שמנה ועקב הניתוח ירדתי המון בשנים האחרונות נהפכתי "לבולומית " הפחד להשמין שוב ערער אותי לחלוטין וכידוע הניתוח הזה לא "מחזיק מעמד" לשנים ארוכות . בהתחלה ההקאות נבעו מהטבעת אבל לאחר מכן הפכו לתירוץ . בשנתיים האחרונות ירדתי במשקל מאוד ומערכות החלו לקרוס .. החלו סחרחורות ואיבודי הכרה , חולשות תמידיות , ירידות במצב רוח , הגרון כואב , אולקוס ומי יודע מה עוד . לפני חודשיים הייתי אצל רופא כירורג ידוע שהפנו אותי אליו בדחיפות מתוך חשש לקריסה פיזית טוטאלית וכן גם חשש לדבר החשוב מכל שזה החיים . מסתבר שהטבעת נבלעה לי וגורמת לי להמון סיבוכים (וכמובן זה מצב שאני לדאבוני יצרתי בעצמי עקב ההקאות המרובות ) . הוא המליץ לי בדחיפות לעבור ניתוח ולהוציא את הטבעת . ההתלבטות שלי היא אם להסכים כי אני מפחדת להשמין שוב ושאפילו ההקאות כבר לא "יעזרו" . מן הסתם שכמובן הטבעת עדיין "עוזרת " להקאות לאוו דווקא כתירוץ אלא כאמצאי להקאות כי היא עדיין מתפקדת אך הרוב נובע ממני . אולי כאמצאי פסיכולוגי אין לי מיושג אבל כאמצאי . כול הסובבים אותי והיקרים לי ממליצים חד משמעית לעבור את הניתוח אבל בינינו ... בוא נאמר אני יעבור את הניתוח ומבחינה פיזית עזרתי לעצמי לצאת מסיכון מסויים גופנית , אבל מה עם הנפש ? איך אני אתמודד מול "המפלצת " ההשמנה? אם אפול נפשית זה לא יהיה היי נוח ? הריי מה מבדיל את האדם מהחיה ? הנפש שלנו !! אנחנו פועלים דרך הרגש שכמובן זה הנפש . ברגע שאנחנו קורסים נפשית , אוטומטית גם גופנית זה משפיע . אז מה עשיתי בזה? אני יודעת שזה לא עזרה מקצועית וידוע לי שאני זקוקה לה . אבל כרגע אני מרגישה שאני זקוקה יותר לתמיכה , הזדהות והקשבה , הריי קל לשים עלינו תווית של "חולה" . אבל אנחנו בניי אדם ולכל אחד והקשיים שלו . כל אחד מאיתנו הוא אדם חכם יותר או פחות ובעל מודעות עצמית כזו או אחרת . אנחנו לא סתם "חולים " אלא בני אדם בעלי חששות שמפיעים על חיינו . פשוט כל אחד והחשש שלו והקושי להתמודד , ולכל אחד בצורה ובנושא אחר . הלא כך? קשה לי אני מרגישה לא מובנת . גם כשרוצים לעזור לי , ההרגשה היא .. "הם פשוט לא מבינים " אף אחד לא מבין !
היי אני זוהר. בת 28 נ+2 . לפני כ10 שנים עברתי ניתוח קיצור קיבה , הייתי נורא שמנה ועקב הניתוח ירדתי המון בשנים האחרונות נהפכתי "לבולומית " הפחד להשמין שוב ערער אותי לחלוטין וכידוע הניתוח הזה לא "מחזיק מעמד" לשנים ארוכות . בהתחלה ההקאות נבעו מהטבעת אבל לאחר מכן הפכו לתירוץ . בשנתיים האחרונות ירדתי במשקל מאוד ומערכות החלו לקרוס .. החלו סחרחורות ואיבודי הכרה , חולשות תמידיות , ירידות במצב רוח , הגרון כואב , אולקוס ומי יודע מה עוד . לפני חודשיים הייתי אצל רופא כירורג ידוע שהפנו אותי אליו בדחיפות מתוך חשש לקריסה פיזית טוטאלית וכן גם חשש לדבר החשוב מכל שזה החיים . מסתבר שהטבעת נבלעה לי וגורמת לי להמון סיבוכים (וכמובן זה מצב שאני לדאבוני יצרתי בעצמי עקב ההקאות המרובות ) . הוא המליץ לי בדחיפות לעבור ניתוח ולהוציא את הטבעת . ההתלבטות שלי היא אם להסכים כי אני מפחדת להשמין שוב ושאפילו ההקאות כבר לא "יעזרו" . מן הסתם שכמובן הטבעת עדיין "עוזרת " להקאות לאוו דווקא כתירוץ אלא כאמצאי להקאות כי היא עדיין מתפקדת אך הרוב נובע ממני . אולי כאמצאי פסיכולוגי אין לי מיושג אבל כאמצאי . כול הסובבים אותי והיקרים לי ממליצים חד משמעית לעבור את הניתוח אבל בינינו ... בוא נאמר אני יעבור את הניתוח ומבחינה פיזית עזרתי לעצמי לצאת מסיכון מסויים גופנית , אבל מה עם הנפש ? איך אני אתמודד מול "המפלצת " ההשמנה? אם אפול נפשית זה לא יהיה היי נוח ? הריי מה מבדיל את האדם מהחיה ? הנפש שלנו !! אנחנו פועלים דרך הרגש שכמובן זה הנפש . ברגע שאנחנו קורסים נפשית , אוטומטית גם גופנית זה משפיע . אז מה עשיתי בזה? אני יודעת שזה לא עזרה מקצועית וידוע לי שאני זקוקה לה . אבל כרגע אני מרגישה שאני זקוקה יותר לתמיכה , הזדהות והקשבה , הריי קל לשים עלינו תווית של "חולה" . אבל אנחנו בניי אדם ולכל אחד והקשיים שלו . כל אחד מאיתנו הוא אדם חכם יותר או פחות ובעל מודעות עצמית כזו או אחרת . אנחנו לא סתם "חולים " אלא בני אדם בעלי חששות שמפיעים על חיינו . פשוט כל אחד והחשש שלו והקושי להתמודד , ולכל אחד בצורה ובנושא אחר . הלא כך? קשה לי אני מרגישה לא מובנת . גם כשרוצים לעזור לי , ההרגשה היא .. "הם פשוט לא מבינים " אף אחד לא מבין !