בדר"כ משתדלת שלא
אבל לפעמים גם אני צריכה להתבכיין, מה לעשות. אוף, אני כל כך מתוסכלת. פשוט בא לי לבכות. דיברתי איתו בטלפון וכבר עמדו לי דמעות של כעס בעיניים, אז ניתקתי. שוב מוציאים אותו למבצע, אחריי שהוא כבר הפך ליותר ג'ובניק מקרבי. שוב ימים מעצבנים בלי טלפון, בלי כלום, ואז הוא חוזר כולו חבול ולא מספר לי כלום כי הוא לא יכול. אבל זה מילא, זה רק מוסיף לתחושת תיסכול שלי. היינו אמורים להיפגש אתמול. בסוף הוא היה בבסיס עד 7 וב9 התקשר לומר לי שהוא בא. ההורים שלי לא הרשו, אז ביטלנו. היום היינו אמורים להיפגש, ומסיבה נורא לא מובנת, זה לא קרה. וזה לא שהוא נעול באיזה בסיס בלי יכולת לזוז, או שהוא עסוק עד הראש. כשהתקשרתי אליו הוא היה פאקינג במכולת עם אח שלו, קונה חלב. אנחנו פשוט לא נפגשים. זה כל כך מעצבן אותי. כשאני אומרת לו את זה, הוא ממשיך להיות רגוע ושלו כזה, ואפילו מתבדח לגביי זה שאנחנו נפגשים בתדירות כזו נמוכה (למרות שהוא כרגע די ג'ובניק). ולי יש את כל הבגרויות והמבחנים שעוד לא נגמרו, ודווקא עכשיו הוא מודיע לי שכנראה כל שבוע הבא הוא יצא מהבסיס שלו רק מאוחר בערב ולא נוכל להיפגש, ואז המבצע הזה. אני לא יודעת, אני פשוט כל כך כועסת ומתוסכלת והכל וכבר נשבר לי מזה שהוא כל כך... לא יודעת, אפטי, לזה שאנחנו לא נפגשים. אמרתי לו שכנראה ראיתי את רוב החיילים בארץ יותר משראיתי אותו. הוא סתם גיחך ואמר שזה לא נכון ושאני מדברת שטויות. אוף. ועכשיו אני צריכה לסדר את הבית, ועוד הבטחתי להתקשר אליו אחריי שניתקתי לו בדמעות. אני שונאת לריב. ואני שונאת לא להיפגש, במיוחד שזה אפשרי, והוא לא נעול באיזה בסיס עם אופצייה להתקשר רק בשעת ט"ש או משהו. אוף אוף אוף.
אבל לפעמים גם אני צריכה להתבכיין, מה לעשות. אוף, אני כל כך מתוסכלת. פשוט בא לי לבכות. דיברתי איתו בטלפון וכבר עמדו לי דמעות של כעס בעיניים, אז ניתקתי. שוב מוציאים אותו למבצע, אחריי שהוא כבר הפך ליותר ג'ובניק מקרבי. שוב ימים מעצבנים בלי טלפון, בלי כלום, ואז הוא חוזר כולו חבול ולא מספר לי כלום כי הוא לא יכול. אבל זה מילא, זה רק מוסיף לתחושת תיסכול שלי. היינו אמורים להיפגש אתמול. בסוף הוא היה בבסיס עד 7 וב9 התקשר לומר לי שהוא בא. ההורים שלי לא הרשו, אז ביטלנו. היום היינו אמורים להיפגש, ומסיבה נורא לא מובנת, זה לא קרה. וזה לא שהוא נעול באיזה בסיס בלי יכולת לזוז, או שהוא עסוק עד הראש. כשהתקשרתי אליו הוא היה פאקינג במכולת עם אח שלו, קונה חלב. אנחנו פשוט לא נפגשים. זה כל כך מעצבן אותי. כשאני אומרת לו את זה, הוא ממשיך להיות רגוע ושלו כזה, ואפילו מתבדח לגביי זה שאנחנו נפגשים בתדירות כזו נמוכה (למרות שהוא כרגע די ג'ובניק). ולי יש את כל הבגרויות והמבחנים שעוד לא נגמרו, ודווקא עכשיו הוא מודיע לי שכנראה כל שבוע הבא הוא יצא מהבסיס שלו רק מאוחר בערב ולא נוכל להיפגש, ואז המבצע הזה. אני לא יודעת, אני פשוט כל כך כועסת ומתוסכלת והכל וכבר נשבר לי מזה שהוא כל כך... לא יודעת, אפטי, לזה שאנחנו לא נפגשים. אמרתי לו שכנראה ראיתי את רוב החיילים בארץ יותר משראיתי אותו. הוא סתם גיחך ואמר שזה לא נכון ושאני מדברת שטויות. אוף. ועכשיו אני צריכה לסדר את הבית, ועוד הבטחתי להתקשר אליו אחריי שניתקתי לו בדמעות. אני שונאת לריב. ואני שונאת לא להיפגש, במיוחד שזה אפשרי, והוא לא נעול באיזה בסיס עם אופצייה להתקשר רק בשעת ט"ש או משהו. אוף אוף אוף.