בדרך לשם..

[אלינור83]

בדרך לשם..

אני בת 36. רוקדת ומלמדת ריקוד. רוקדת בממוצע 15 שעות בשבוע. אני מתחילה עוד כמה שעות ואני בפניקה אבל יודעת שחייבת , כי אני בקושי נושמת ,בקושי רוקדת וזה דופק לי את הכושר הגופני בצורה מזוויעה. קופסא ליום 18 שנה עם הפסקה אחת של 4 שנים. מקווה שהפעם זה יצליח. קראתי את הספר של אלן קאר , לא רוצה לבאס אף אחד אבל חזרתי לעשן אחרי חודשיים לפני שנתיים כשקראתי אותו לראשונה. אני עדיין חושבת שהספר והשיטה מעולים והם שינו לי הרבה דברים בראש בנוגע לחרא הזה שקוראים לו סיגריות. אני אעיין בו שוב עכשיו. בכל מקרה אני מפחדת מהריקנות , העצבנות , הלחץ אבל אני מודעת לזה שיהיה קשה תקופה רק כדי שיהיה טוב יותר. אני פשוט רוצה לחזור לרקוד בשיא אליו אני רגילה. אני מפסיקה לעשן בגלל שבמקצוע שלי זה בלתי אפשרי. לצערי אני מודה שלולא הייתי רוקדת אולי כלל לא הייתי שוקלת זאת , למזלי נתברכתי בקטליזטור מופלא. עכשיו , אני חייבת להיות חזקה. סיגריות זה fucking נכות נוסף על הכל.

 

[Mr RK]

שיהיה לך בהצלחה

אם את רוצה לקרוא עוד חומר מוטיבציה וכמה סרטונים באנגלית: www.whyquit.com אני שהתחלתי את הפסקת העישון שלי, נכנסתי למחשב והגעתי לאתר הזה. הוא עזר לי מאוד מבניחת מוטיבציה בתחילת הדרך. אולי הוא יעזור גם לך. אני חושב שבאופן כללי הוא דומה לרעיונות שמעלים כאן אורית ובוב לגבי הפסקת עישון אבל מכיוון קצת שונה. אולי הוא ידבר אליך יותר?

 

[בוב השקט השני]

תרשי לי "להציק" לך לרגע

יש משפט אחד שלך שאומר לי שלא הפנמת את המסר המרכזי של אלן קאר: "אני מפסיקה לעשן בגלל שבמקצוע שלי זה בלתי אפשרי" לדעתי הרעיון הנכון הוא: אנחנו מפסיקים לעשן כי "לא צריך לעשן!!!" העישון לא נותן לנו כלום הוא רק מזיק ולכן אין שום סיבה לעשן

 

[אלינור83]

אני מסכימה איתך לגמרי

אני גם מודה ומתוודה כאן שהיה לי יום זוועות. נשברתי אחרי כמעט 16 שעות. הרגשתי מצוקה נפשית איומה , ריקנות וכל שנייה רציתי לבכות. עישנתי 3 סיגריות. אני מקווה להתחיל שוב מחר.

 

[OdedIsNotAfraid]

אלינור קחי אויר

ואל תשכחי, ההתמכרות הקשה והמטרידה הזאת ששוברת אורכת כשבועיים ימים לאחרי שמחזיקים שבועיים המצב ממש טוב! משם פשוט צריך להגיד לזה לא יותר ולהשתדל לא לשבת במקומות אפופי ניקוטין במשך שעות דבר שיכול לגרום לדודה, בשביל להקל על הגמילה חשוב לזכור, השלושה ימים הראשונים הם בדר"כ הכי קשים אחרי זה מתחילה הקלה עד סוף השבוע הראשון כאשר יהיו קריזים סביר להניח והשטן ירצה להריץ אותך לקיוסק, לכן צריך להחזיק מעמד אחרי שעובר שבוע אחד את כבר בנקודת פתיחה יותר טובה צפי לשבוע שני יותר קליל שעדיין יכולים להיות בו רצונות עזים לסיגריה וצריך להילחם, אחרי שבועיים המצב צריך להיות הרבה יותר טוב, אני חושב שנפשית צריך לבוא מוכנים ל 3 שבועות קשים. ומצד שני חשיבה חיובית פסיכולוגיה עצמית ועזרה מאנשים ולא להתעסק במחשבות עם הסיגריות אלא לעשות פעילויות שמעבירות את הזמן, יקלו מאוד את התהליך ולפעמים השבועות הקשים האלו לא באים כל כך קשה, פשוט אסור להישבר, זה כמו משחק שצריך לנצח אותו זה הכל, איך אפשר להקל - לשתות הרבה נוזלים ולירוק את כל מה שיוצא מהריאות, להרבות באכילת פירות וירקות, לאכול טוב, לפנק את עצמך לעשות הליכות ארוכות ומהירות או כל פעילות ספורט אחרת גם יותר אגרסיבית (אירובית?) ולנקות הכל דרך הנקבוביות של העור, להזיע את כל הרעלים האלו, זה עוזר מאוד! והכי חשוב לזכור אסור לקחת אף סיגריה אף לא אחת!

 

[אלינור83]

תודה עודד...

מאד התחברתי למה שכתבת. כמה זמן אתה כבר לא מעשן? וכמה זמן עישנת לפני? ואיך הפסקת? ומה היה הרגע המכונן שגרם לך להחליט להוציא את הצרה הזו מחייך? אשמח לקרוא.

 

[soofgania]

הרי גם את הפסקת פעם

במשך 4 שנים<שזה המון>. איך הפסקת ולמה התחלת שוב ?

 

[אלינור83]

אז ככה...

בן זוגי לשעבר שהכרתי אז , היה אנטי סיגריות באופן יוצא דופן במיוחד. מסוג האנשים שהיו מסוגלים לשבת במסעדה ואם מישהו היה מעשן באותו רגע , הוא היה מוכן לשלם על הארוחה שלו רק כדי שהוא לא יעשן. הוא היה רב על ימין ועל שמאל עם אנשים שעישנו. כשהכרנו הוא דיבר על זה שזה מאד מפריע לו אבל לא לחץ עלי ורק ביקש שכשאנחנו יחד שלא אעשן ושאמנע מלעשן בבית. באופן מאד טיבעי התחלתי להפחית את כמות הסיגריות שלי עד למצב שתוך שנה ירדתי ל 5 סיגריות ביום מקופסא. בשנת 2000 יום לפני המילניום אני זוכרת שהייתי בבית לבד ופתאום אני מגלה שיש לי עוד 2 סיגריות בקופסא , פתאום ברגע אחד החלטתי שהן הולכות להיות האחרונות שאני מעשנת וזהו. זה בא לי כל כך טיבעי , בלי לחץ ובלי שום מצוקה , אני לא זוכרת שום קושי , רק החלטה מאד נקייה ושלושה ימים של עייפות וקצת כאבי ראש. זה היה אחרי 9 שנות עישון רצופות. הייתי בת 27. בגיל 31 התחיל משבר זוגיות בחיינו וכנראה שלא במודע או שבמודע מצאתי את עצמי חוזרת לזה. זה כמובן התחיל בשכנועים עצמיים מטופשים לחלוטין שאעשן רק כמה פה ושם וכמובן שתוך שנה חזרתי למסלול הרגיל והמסריח. בשנתיים האחרונות התחילה לחלחל לחיי התחושה שאני ממש רוצה להפסיק. זה בעיקר קרה כפי שציינתי קודם כי התחלתי להרגיש שזה דופק לי את הכושר ברמות.

 

[OdedIsNotAfraid]

../images/Emo45.gif

מעולה, בכל אופן אני לא רוצה להיות צבוע או שקרן, בחודש האחרון עישנתי סיגריות רק לא בכמות גדולה, אחרי כמה חודשים שכמעט לא עישנתי בכלל, עכשיו אני אפסיק שוב