בדרך לנווה מדבר

בדרך לנווה מדבר

צועדת במדבר. הצהוב זהוב נשפך ונשפך, הגרגירים נוגעים ומלטפים אותי, חול טובעני.
יום אחר יום צועדת קדימה.
נווה המדבר מתגלה לעיני מרחוק.
ככל שאני מתקדמת, נווה המדבר מתקדם גם הוא. המרחק בינינו נשאר קבוע. האם אי פעם אגיע אליו?
אני צמאה, כל-כך צמאה!
צועדת. לא נותנת לרגליי לעצור, נפשי עפה קדימה מושכת איתה את הגוף.
עד מתי אצעד כך?
יודעת שלא אעצור עד שאגיע אליו.
לוקחת נשימה עמוקה ומחישה צעדי,
קדימה ילדה! את יכולה להגיע, רק עוד כמה צעדים,

...
הגעתי למים.
מושיטה יד לגעת.
הקרירות מזמינה, שותה.
המים שולחים רעננות מטהרת בגופי.
נוגעת עם קצה האצבע במים, מרגישה את הזרימה.
עוצמת עיני, מקשיבה לפכפוך, מריחה את ריח המים והצמחים.

מרגישה אותו קרוב מרימה את ראשי
מוצאת עצמי מביטה באיש עם עיניים סקרניות,
עיניים שיש בהן עומק מהפנט,
הוא מחייך.
גם אני.
חיכיתי לך, חיכיתי המון זמן, אבל תמיד ידעתי שתגיע.
הוא מושיט לי את ידו: "בואי נלך".
 
תודה :)

חייבת לציין ש מוזר אך גם נעים לי שמישהי זרה לגמרי מאחלת לי :)
אאחל לך מ. חזרה :) שנה מקסימה!
 

פנטגירו

New member
יש לך שפה יפה מאד

"הצהוב זהוב נשפך ונשפך"- מקסים.
נהנתי לקרוא, גרמת לי להרהר האם האיש הוא נווה המדבר, או שההגעה לנווה המדבר איפשרה את בואו של הגבר...
 
תודה :) בקשר לשאלה שהעלית, יודעת את התשובה שלי :) אבל אשאיר

למי שקורא לקחת את זה כל אחד/ת לכיון שמתאים לה/ו.
 

מעיין א3

New member
מעלף!

כרגיל, הכתיבה שלך מעלפת
 
פאטה מורגנה

משהו בטקסט הזה
מזכיר לי ונותן לי תחושה של חזיון תעתועים.
זה לא באמת משהו שקורה במציאות.
זה משהו שקורה בתוך הנפש פנימה.
הצימאון לאהבה
מגיעים אליה במחשבה ובנשמה
ואז מוצאים גם את האיש המושא לאהבה...
 
למעלה