הרהורי הלב1
New member
בדרך למשרד
אני יורד מהרכבת, ומתחיל לצעוד אל המשרד, מהרהר על משהו שכבר איני זוכר.
פתאום אני שומע מאחורי קול טיפוף של עקבים. קצב הטיפוף של העקב, המחודד למשמע, מהיר, והוא הולך ומתחזק - היא מתקרבת אליי. ואז - היא חולפת על פניי.
את מבטי, שהיא תקוע באדמה, לוכדות כפות הרגליים, שמונחות בתוך נעלי סטילטו (לא טעיתי), מורמות בעשרה סנטימטרים. המבט מתחיל באופן כמעט בלתי נשלט לטפס במעלה הרגליים. הו, הרגליים. הקרסוליים הדקיקים (כמעט כמו העקבים), מבשרים את בואן של השוק והירך המדהימות ביותר שראיתי מעודי. הגברת, שכנראה מודעת לעוצמתן של הרגליים שלה, בחרה לכסות אותן בחצאית מיני קצרצרה, שמגיעה בקושי לאמצע הירך. בדיוק באורך המתאים לחשוף את הקעקוע על אחורי הירך השמאלי.
תוך כדי שאני תוהה מה זכה לראות המקעקע, אני מנסה לא לבהות יותר מדי (שלא לדבר על לשלוט על הבליטה במכנסיים), אבל המקום היחיד שאני מצליח להפנות אליו את מבטי הוא במעלה גופה של העלמה. חולצה מכופתרת לבנה, הדוקה למדי, מבליטה זוג אוצרות נוסף שחנן אותה הטבע בו.
מבלי לשים לב, אנחנו כבר בתוך המעלית יחד. אמנם עם עוד אנשים הממהרים לשגרת יומם, אבל התבוננות באצבעות הלוחצות על הכפתורים מובילה למסקנה שאני והיא עומדים להישאר לבד במעלית. לאט לאט המעלית מתרוקנת, עד שאנחנו נותרים לבדנו...
(המשך יבוא...)
אני יורד מהרכבת, ומתחיל לצעוד אל המשרד, מהרהר על משהו שכבר איני זוכר.
פתאום אני שומע מאחורי קול טיפוף של עקבים. קצב הטיפוף של העקב, המחודד למשמע, מהיר, והוא הולך ומתחזק - היא מתקרבת אליי. ואז - היא חולפת על פניי.
את מבטי, שהיא תקוע באדמה, לוכדות כפות הרגליים, שמונחות בתוך נעלי סטילטו (לא טעיתי), מורמות בעשרה סנטימטרים. המבט מתחיל באופן כמעט בלתי נשלט לטפס במעלה הרגליים. הו, הרגליים. הקרסוליים הדקיקים (כמעט כמו העקבים), מבשרים את בואן של השוק והירך המדהימות ביותר שראיתי מעודי. הגברת, שכנראה מודעת לעוצמתן של הרגליים שלה, בחרה לכסות אותן בחצאית מיני קצרצרה, שמגיעה בקושי לאמצע הירך. בדיוק באורך המתאים לחשוף את הקעקוע על אחורי הירך השמאלי.
תוך כדי שאני תוהה מה זכה לראות המקעקע, אני מנסה לא לבהות יותר מדי (שלא לדבר על לשלוט על הבליטה במכנסיים), אבל המקום היחיד שאני מצליח להפנות אליו את מבטי הוא במעלה גופה של העלמה. חולצה מכופתרת לבנה, הדוקה למדי, מבליטה זוג אוצרות נוסף שחנן אותה הטבע בו.
מבלי לשים לב, אנחנו כבר בתוך המעלית יחד. אמנם עם עוד אנשים הממהרים לשגרת יומם, אבל התבוננות באצבעות הלוחצות על הכפתורים מובילה למסקנה שאני והיא עומדים להישאר לבד במעלית. לאט לאט המעלית מתרוקנת, עד שאנחנו נותרים לבדנו...
(המשך יבוא...)