בדרך לאילת-פרק א
פררררררררררר....פררררררררר......צילצל הפעמון המעצבן,קורא לתלמידי התיכון לעזוב את מרבצם בחצר ולשוב לכיתות לעוד שיעור משעמם. לא היה לה כח לשיעור הסטוריה.היא שנאה את המורה להסטוריה,תמיד הרגישה שהיא מתנכלת לה.היא החליטה שהיום היא לא נכנסת לשיעור.בא לה לעשות משהו מעניין. היא לקחה את הילקוט,העמיסה אותו על כתפה ויצאה לכיוון הכביש הראשי. היא תרד לאילת,חשבה לעצמה,תברח קצת מהבית,תדאיג את ההורים.סוף סוף יהיה לה קצת אקשן בחיים. היא הגיעה לטרמפיאדה לכיוון אילת והושיטה ידה לעבר המכוניות,העוברות בדרך. היא עמדה שם.בג'ינס כחול משופשף, שהבליט את ישבנה החצוף,חולצת בית הספר מונחת על גופה ברישול,כשפס חזייתה מציץ מהכתף,רמז לזוג שדיים צעירים מתחת לחולצה. שיערה השחור שהיה פזור על כתפיה מתבדר ברוח הדרומית. המכוניות חלפו להן אחת אחרי השניה,מדי פעם איזה סובארו מצפצף לה,או איזו נהגת חמורת סבר תוקעת בה מבט נוזף,אבל אף מכונית לא עצרה לה. היא המשיכה בעקשנות להושיט קדימה את ידה,מרגישה את הרוח החזקה בפניה,עד שלבסוף עצרה לה משאית גדולה וצהובה בצד הדרך. היא החלה צועדת לכיוון המשאית,מציצה בנהג שישב בקבינה. הוא היה גבר בשנות הארבעים המוקדמות לחייו.שיער קצוץ,מלבין מעט,חזה רחב עם תלתלים שחורים מבצבצים מחולצתו. היא פתחה את הדלת וחייכה אליו"מגיע לאילת?"שאלה."תעלי"הוא ענה. היא עלתה למשאית והתיישבה לידו. מוזיקה מרגיעה שלא הכירה התנגנה ברדיו ונוף העיר האפורה התחלף במהרה בנופיו הצהובים חומים של המדבר. הוא נהג במשאית,מפזם לעצמו עם הרדיו ומציץ מידי פעם לעברה. הוא הוציא סיגריה והציע גם לה אחת.היא לקחה את הסיגריה והניחה אותה בעדינות בין שפתיה הורודות והצעירות.הוא הגיש לה אש והצית את הסיגריה. "אז מה עושה ילדה כמוך לבד בטרמפיאדה באמצע היום?אין לך בית ספר או משהו?"שאל.נימת הזלזול שלו הרגיזה אותה.היא לא אהבה שכינו אותה ילדה. "משעמם בבית ספר"היא ענתה לו"לא בזין שלי להשאר בעיר היום,יש'ך בעיה?" "לא ממיל'ה,בכלל לא"ענה לה,מחייך.הוא אהב את החוצפה הילדותית בקולה. הקרח נשבר והשיחה החלה להתגלגל בין השניים. לאחר כשעה ,שנסעו להם ככה,מתבדחים על שטויות ומעבירים את הזמן, הוא אמר לה שהוא עייף.הוא חייב לעצור בצד ולנוח רבע שעה.היא עיקמה את פרצופה,אבל הבינה שאין מה לעשות.הנהג עייף,אז עוצרים.אין ברירה. הם עצרו בצד הדרך,בנקודה שוממת על כביש הערבה.הוא דומם את המנוע ונכנס לנוח במיטה הקטנה בחלק האחורי של הקבינה. היא נשארה לשבת בכסא שליד הנהג,משחקת באצבועתיה בקצוות שיערה מתוך שעמום. הוא עצם את עיניו ונרדם.
פררררררררררר....פררררררררר......צילצל הפעמון המעצבן,קורא לתלמידי התיכון לעזוב את מרבצם בחצר ולשוב לכיתות לעוד שיעור משעמם. לא היה לה כח לשיעור הסטוריה.היא שנאה את המורה להסטוריה,תמיד הרגישה שהיא מתנכלת לה.היא החליטה שהיום היא לא נכנסת לשיעור.בא לה לעשות משהו מעניין. היא לקחה את הילקוט,העמיסה אותו על כתפה ויצאה לכיוון הכביש הראשי. היא תרד לאילת,חשבה לעצמה,תברח קצת מהבית,תדאיג את ההורים.סוף סוף יהיה לה קצת אקשן בחיים. היא הגיעה לטרמפיאדה לכיוון אילת והושיטה ידה לעבר המכוניות,העוברות בדרך. היא עמדה שם.בג'ינס כחול משופשף, שהבליט את ישבנה החצוף,חולצת בית הספר מונחת על גופה ברישול,כשפס חזייתה מציץ מהכתף,רמז לזוג שדיים צעירים מתחת לחולצה. שיערה השחור שהיה פזור על כתפיה מתבדר ברוח הדרומית. המכוניות חלפו להן אחת אחרי השניה,מדי פעם איזה סובארו מצפצף לה,או איזו נהגת חמורת סבר תוקעת בה מבט נוזף,אבל אף מכונית לא עצרה לה. היא המשיכה בעקשנות להושיט קדימה את ידה,מרגישה את הרוח החזקה בפניה,עד שלבסוף עצרה לה משאית גדולה וצהובה בצד הדרך. היא החלה צועדת לכיוון המשאית,מציצה בנהג שישב בקבינה. הוא היה גבר בשנות הארבעים המוקדמות לחייו.שיער קצוץ,מלבין מעט,חזה רחב עם תלתלים שחורים מבצבצים מחולצתו. היא פתחה את הדלת וחייכה אליו"מגיע לאילת?"שאלה."תעלי"הוא ענה. היא עלתה למשאית והתיישבה לידו. מוזיקה מרגיעה שלא הכירה התנגנה ברדיו ונוף העיר האפורה התחלף במהרה בנופיו הצהובים חומים של המדבר. הוא נהג במשאית,מפזם לעצמו עם הרדיו ומציץ מידי פעם לעברה. הוא הוציא סיגריה והציע גם לה אחת.היא לקחה את הסיגריה והניחה אותה בעדינות בין שפתיה הורודות והצעירות.הוא הגיש לה אש והצית את הסיגריה. "אז מה עושה ילדה כמוך לבד בטרמפיאדה באמצע היום?אין לך בית ספר או משהו?"שאל.נימת הזלזול שלו הרגיזה אותה.היא לא אהבה שכינו אותה ילדה. "משעמם בבית ספר"היא ענתה לו"לא בזין שלי להשאר בעיר היום,יש'ך בעיה?" "לא ממיל'ה,בכלל לא"ענה לה,מחייך.הוא אהב את החוצפה הילדותית בקולה. הקרח נשבר והשיחה החלה להתגלגל בין השניים. לאחר כשעה ,שנסעו להם ככה,מתבדחים על שטויות ומעבירים את הזמן, הוא אמר לה שהוא עייף.הוא חייב לעצור בצד ולנוח רבע שעה.היא עיקמה את פרצופה,אבל הבינה שאין מה לעשות.הנהג עייף,אז עוצרים.אין ברירה. הם עצרו בצד הדרך,בנקודה שוממת על כביש הערבה.הוא דומם את המנוע ונכנס לנוח במיטה הקטנה בחלק האחורי של הקבינה. היא נשארה לשבת בכסא שליד הנהג,משחקת באצבועתיה בקצוות שיערה מתוך שעמום. הוא עצם את עיניו ונרדם.