בדסמ- הביסוס המחקרי.

[A לוןA]

בדסמ- הביסוס המחקרי.

אז אחרי שעות ארוכות של עבודה, סיימתי סוף-סוף תירגום מאמר, שמספק לא מעט תשובות לגבי מה זה בדסמ- והפעם, מהזוית המחקרית.
לפני כשנתיים נקלעתי לויכוח בפורום שכן בפרדס, ורציתי להביא הוכחות כתובות ומדעיות לטענות שהעליתי שם- והסתבר לי שהחומר בעיברית הוא או דל מאוד, או מבוסס על מחקרים מיעוטי משתתפים או בעלי אוריינטציה ונילית- בקיצור- לא מצאתי כל מה שחיפשתי. דאן_קאפ ידידנו הפנה אותי למאמר באנגלית באתר שנקרא revise f65. האירגון הזה, שמקורו בסקנדינביה, שם לו למטרה לעדכן את סעיף f65 בספר האבחנות הפסיכיאטרי העולמי (ICD). ה-ICD בגירסתו הנוכחית (10) מגדיר בסעיף זה (F65) את הבדסמ כהפרעה, בדומה לאיך שהוגדר הבדסמ עד המהדורה האחרונה של ה-DSM (ספר האבחנות הפסיכיאטרי האמריקאי). במהדורה האמריקאית האחרונה שונתה הגדרה זו, אך המהדורה ה-11 של ה-ICD טרם יצאה, ומטרת האירגון לשנות הגדרה זו.
המאמר ארוך מאוד (כמעט 10K מילים לאחר התרגום...

), ורובו עוסק בבדסמ, אם כי חלקו עוסק בפטישים שונים אחרים, ובעיקר טראנסווסטיזם.
החשוב במאמר, בין היתר, הוא שהוא מביא ביסוס מחקרי עמוק לכל טענה אותה הוא מעלה, מחקרים חדשים שלעיתים סותרים לחלוטין דברים שנחשבו "מקובלים" ו"ברורים מאליהם" בקהילה המדעית.
המאמר הוגש לועדה הדנה בסעיפי ההגדרה של ה-ICD ונידונה בו (דבר המעיד על רצינותו ועומקו של המאמר)
מדי שבוע אביא חלק אחר של המאמר שנראה לי חשוב, הן כדי שיופיע על גבי הפורום והן ע"מ שנוכל לדון בו.
בעוד כחודש אפרסם את המאמר המלא בעמוד המאמרים של הפורום, למשמרת

בהגהת ועריכת המאמר עזרה לי רבות החתולית, מנהלת פורום ביקורת מסעדות- ועל כך אני מודה לה מקרב ליבי.

אז- שנתחיל?
הפרק הראשון שהיה לי חשוב ביותר להביא (ובגללו גם התחלתי את כל זה) היה על ההבדלים בין BDSM לאלימות. הנה הוא לפניכם.

 

[A לוןA]

SM מול אלימות

החוקרים הקנדיים קרוס ומתסון Cross and Matheson (2006:144-145) לא מצאו שום ראיה לטענתו של קראפט-אבינג, הטוען כי מזוכיסטים סובלים ממחלות פסיכיאטריות או שסדיסטים ב-SM הם אלימים או סובלים מאנטי-סוציאליות (Krafft-Ebing, 1886/1965). הם גם לא מצאו שום תימוכין לתיאוריה של פרויד לגבי מזוכיסטים מושחתים או סאדיסטים פסיכופתים מוּנעי-איד.

המדריך לבדס”מי מאת לארי טאונסנד (‘The Leatherman's Handbook’ by Larry Townsend) היה הספר הראשון והחלוצי המתאר את הפסיכולוגיה, התקשורת ואמצעי הזהירות ב-SM. בדרך זו הוא נתן את כללי הזהירות הראשונים אשר יושמו ע"י דורות של בדס”מים הומוסקסואליים ברחבי העולם. טאונסנד מציין כי מעורבות רגשית הינה נפוצה ב-SM כמו במערכות יחסים מיניות אחרות, שאמפתיה הינה "המפתח למשחק" וש"רמת ההבנה של השולט את תגובותיו של הנשלט תבנה או תקלקל מפגש" (Townsend, 1972:28).

מחקר שנערך ע"י ויינברג (1994/1995) לגבי סוג ואופי שיטות המשחק ב-SM, חשף את החשיבות של שליטה במשחקי SM (הערה- הכוונה כנראה לשליטה עצמית. A לון), כמו גם את הדאגה ההדדית בין העוסקים בו. הכוח האמיתי ב-BDSM יכול להיות של הנשלט, אשר בד"כ יוצר את התסריט או לפחות מגדיר את הגבולות אשר בתוכם מתבצע ה-SM.
החוקרים ארנולף ואינלה Ernulf and Innala (1995) צפו בשיחות של אנשים עם תחום עניין זה, אחד מהם תיאר את ה"שולט המעולה": "שולט טוב הוא אדם אמפאתי אשר יודע להגיד, על סמך משוב מינימאלי, מה "יעיף" את הנשלט. השולט מקבל את הנאתו בצורה עקיפה" (Ernulf & Innala, 1995:644).
ד"ר לוק גרנר (Luc Granger) ראש מחלקת פסיכולוגיה של אוניברסיטת מונטריאול, יצר תוכנית טיפול אינטנסיבית לתוקפים מיניים בכלא La Macaza בקוויבק. הוא גם ביצע מחקר על אוכלוסיית ה- SM. "אלו אוכלוסיות שונות ונבדלות מאוד" הוא אומר(Apostolides, 1999).
ד"ר פול ג'. פדרוף Fedoroff, Paul J. MD (2008:644,637)) מציין כי סדיזם מיני הינו תופעה הטרוגנית, וסאדיזם מיני בהסכמה הדדית הוא עניין שונה לחלוטין מאלימות מינית או אלימות בכלל. "הגירוי המיני כתוצאה מפעילויות מוסכמות הכוללות שליטה, מופרד לחלוטין ממעשים מיניים שאינם בהסכמה".

בזמן שסאדומאזוכיזם בהסכמה מהווה 5-10 אחוז מהאוכלוסייה (Revise F65, 2009g) , "למעשה כל המחקרים שפורסמו ומופיעים כקריטריון ל-DSM לגבי סאדיזם מיני נערכו על אוכלוסייה פלילית" (Krueger, 2010) (הערה- מדובר על DSM-VI. DSM-V עודכן עם מחקרים מודרניים והבדס”מ הוצא ממנו כהפרעה. A לון). גם אם קרוגר עצמו אינו רוצה להסיר את כל האבחנות, הוא מדגיש שחשוב "להבדיל בין אנשים המיישמים SM כחלק מפעילות מינית מוסכמת, לבין אנשים שנעצרו בגין עבירות מיניות ונמצאים בטיפול המערכת המשפטית". "ניתן לצפות שתרפיה עבור אלו המיישמים SM עשויה לכלול עניינים אחרים חוץ מהעיסוק שלהם בבדס”מ, או שיעברו "נירמול" (ז"א- יהפכו למקובל) של הפנטזיות וההתנהגויות שלהם" (Kleinplatz & Moser, 2004; Nichols, 2006).
"עם אוכלוסייה פלילית, הפוקוס ראוי להיות בשליטה או דיכוי הגירוי וההתנהגות" (Krueger & Kaplan, 2002).

פארק אליוט דיץ (Park Elliot Dietz) הוא פסיכולוג פלילי המנסה בעקביות להצביע על האבסורד בקישור בין אנשי בדס”מ לפושעים פסיכופתים. עפ"י דיץ (Dietz (1990)) קיימים חמישה הבדלים עיקריים בין רוצחים סדרתיים שהם סאדיסטים פסיכופתיים, לבין אנשי בדס”מ:

1. פסיכופתים מחפשים שותפים שלא מרצונם. בדס”מיים משתמשים ב"מילת ביטחון" שהנשלט יכול לומר בכל זמן ולסיים סשן, כך שהנשלט נשאר בשליטה אמיתית לאורך המפגש.
2. פסיכופתים מכריחים את הקורבן למעשים, ואינם מכוונים לריצוי ועינוג הנשלט, כפי שעושים אנשי הבדס”מ. הסדיסטים הפסיכוטיים פועלים בצורה שונה מאוד מהבדס”מיים, ומעשיהם יכללו לעיתים קרובות: חדירה אנאלית כפויה, מין אוראלי בכפיה או חדירה וגינאלית כפויה בעזרת מגוון עצמים זרים- ולא בעזרת הפין.
3. התנהגות התוקפן הסאדיסטי היא בניגוד גמור לבדס”מי - בדרך כלל הפסיכופת מנותק רגשית לאורך העינוי, בשעה שהשולט הבדס”מי משיג תחושה של "היי", או שווה הערך המהנה שלה בזמן סשן.
4. פושעים פסיכופתיים מענים את קורבנותיהם, תוך גרימת פציעות חמורות וקבועות, בניסיון לעורר בהם פחד. בדס”מיים מנסים במיומנות, לעורר את בני הזוג שלהם, בצייתם לכללים וגבולות שנקבעו לפני הסשן, ועל ידי כך יצירת אשליה בלבד שהנשלט אינו בשליטה.
5. לפסיכופתים בדרך כלל עבר של תקיפות מיניות, כגון אונס או גילוי עריות. בדס”מיים הם לרוב אנשים ממוצעים, ללא עבר פלילי.

ד"ר ג'ון ק. נויס (John K. Noyes, Ph.D) רואה במשחק ה- SM'י צורה של תוקפנות מבוימת, סוג של משחק או הצגה מוסכמת, בניגוד מוחלט לתוקפנות אמיתית בצורת אלימות שאינה מוסכמת. "כתוקפנות מבוימת, יכול להיות אפילו מצב של נטרול תוקפנות חברתית והעמדת מודלים חלופיים וקבילים חברתית, להתמודדות עם תוקפנות בצורה המצמצמת את השפעותיה השליליות" (Noyes, 1997:30) .

הסוציולוגים הובלו ע"י האנתרופולוג פול גבהרד (Paul Gebhard) אשר במאמרו מ- 1969 בשם "פטישיזם וסאדומאזוכיזם" מערער על הרעיון של SM כפתולוגיה אישית, ע"י הצבעה על השורשים התרבותיים של סאדומאזוכיזם, ועל חוסר התוחלת של הגדרת התנהגויות מיניות רחבות ומפוזרות ע"י דוגמאות מעטות וקיצוניות. הוא קבע פרקטיקות SM'יות "נפוצות בצורתן המאורגנת, רק בחברות היודעות קרוא וכתוב ומלאות במשמעויות סמליות". משמעות העניין היא שבדס”מ רחוק מלהיות ביטוי של אינסטינקט בסיסי, אלא דורש כמות ניכרת של אינטליגנציה וארגון.
בכתב יד מתאריך 11/05/1955, המלחין והפסנתרן האוסטרלי פרסי גריינג'ר (Percy Grainger), שתיעד את עצמו גם כסאדומאזוכיסט כתב: "הרצון לכאב יכול להיות מתועל לתוך משחקים כגון כדורגל (הערה- הכוונה כנראה לכדורגל אוסטרלי, מה שמכונה אצלנו רוגבי, בו קיים מגע רב בין המשתתפים ואף פציעות רבות. A לון), האבקות, אגרוף ובהקשר זה - כל מה שמקורו אלים והרסני, אבל הפך להיות משחק במקום להיות אכזרי, טיזינג במקום להיות הרסני, ידידותי במקום להיות עוין. במילים אחרות הם טיפוסיים לעולם שהשיל מעליו הרבה מהמלחמתיות שלו, והפך להיות באמת שוחר שלום, אשר החליף את התחרותיות והעוינות ברעות ושיתוף פעולה" (Grainger, 1955/1999).

 

[Whip]

מעניין מאד

ויש הרבה סימוכין למה שאנחנו טוענים תמיד - שהסטיגמות על בדס"מ הן רק סטיגמות, ללא כל ביסוס.
קטע שהייתי ממליץ לפרסמו בכל אתר בדסמ מוכר בארץ, בדף הראשון.
תודה לך, מחכה לחלקים הבאים

 

[A לוןA]

בעוד כמה ימים- החלק הבא

אני מתלבט איזה להעלות

 

[ההיא עם משקפי השמש]

מעניין.. וקצת ארוך מידי (לטעמי )

מתוך הריפרוף שלי רק שתי משפטים "תפסו אותי".
נושא מעניין אם לומדים קרימינולוגיה.

 

[A לוןA]

זה ארוך?

המאמר עצמו הוא בערך פי 20...
בגלל זה אני מביא כאן חלקים שבעיני חשובים
אבל חכי- יהיו עוד חלקים

 

[ההיא עם משקפי השמש]

מחכה

 

[מראקי]

תגיד.. פרוייד הזה

מה אומרת התיאוריה שלו לגבי מזוכיסטים מושחטים?
ועוד שאלה, אולי קצת ״צעירה״ אבל יש לציין שכל הנושא הזה מעניין ומעלה שאלות.
מי שנמצא בסאב ספייס נמצא במקום שהוא כשיר/ מסוגל לומר מילת ביטחון? או שאם נצרכת מילת ביטחון אז אי אפשר להיות בכלל בספייס בקיצור איך השניים משתלבים יחד?

עד כה מאמר ממש מעניין וסחטיין על עבודה התרגום

 

[A לוןA]

בקשר לפרויד

יענו לך אולי הפסיכולוגים שביננו
בקשר לשאלה השניה, אענה בשני מובנים-
אחד, בד"כ, אם אתה בספייס- אתה נמצא במקום טוב. המקומות הרעים שאתה יכול להיזרק אליהם יזרקו אותך גם מהספייס- אז אולי השאלה הספציפית במקרים הללו לא תהיה רלוונטית. איפה אפשר לחדד את השאלה? אם מי שנמצא בספייס מסוגל לתת הסכמה (שהוא גם יעמוד מאחוריה אח"כ) לשבירת גבולות, נניח. וכאן התשובה שלי היא חד משמעית- לא. גם אם הוא מרגיש כשיר, זה לא הוגן ולא מוסרי (בעיני) לחצות גבולות כשהנשלט שלך בספייס- אם לא דיברתם על זה לפני כן והוסכם הניסיון הזה מראש.
שנית, ואולי יותר רלוונטי לשאלתך- מילת ביטחון היא רק כלי אחד מתוך ארגז הכלים שלך כשולט. אתה חייב במהלך סשן- ובטח אם הנשלט שלך נכנס לספייס- להיות רגיש אליו, לראות שהוא לא עף למקום רע ולא להמשיך בכל מקרה רק כי הנשלט לא אמר מילת ביטחון. אם יש ספק- סימן מוסכם (נגיד, לחיצה כפולה על היד, שאחריה הנשלט צריך לומר, נגיד, ירוק, יוודאו הסכמה- גם אם הנשלט בספייס. מילת ביטחון היא חשובה- אבל היא לא חזות הכל.
&nbsp
ותודה, שמח לראות שעוד אנשים מצאו בזה עניין

 

[היידיגרית]

פרויד מתייחס לתופעת המזוכיזם

במסגרת התיזה שלו "הבעיה הכלכלית של המזוכיזם". הבעיה עולה לאור העובדה שנראה כי תופעת המזוכיזם חומקת מעקרון העונג, שהוא עקרון על שאמור להנחות את הפעילות הנפשית. בקצרה, עקרון העונג קובע חתירה אל העונג והימנעות מכאב. זאת אומרת שאם קיימת תופעה של מזוכיזם הרי יש בכך כדי לערער על עקרון העל הנפשי. כדי להסביר את התופעה פרויד נדרש למושג חדש ומשתמש במושג "יצר המוות".
&nbsp
יש שלושה סוגים של מזוכיזם:
1. המזוכיזם הארוגני או המזוכיזם הראשוני - הוא שארית של יצר המוות שלא הופנה כלפי חוץ על ידי יצר החיים. בשלב זה הוא נותר בלתי מובחן מהליבידו (יצר החיים).
2. המזוכיזם הנשי - מזוכיזם זה בא לידי ביטוי במשאלה של מבוגר שיתייחסו אליו כמו לילד. הוא מזוהה עם עמדה נשית פסיבית ביחס לאב. אותה משאלה מלווה ברגשות אשם וברצון לכפר על פשע באמצעות פרקטיקה של ענישה.
3. מזוכיזם מוסרי - מדובר בחזרתו של יצר ההרס, לאחר שהופנה החוצה על ידי יצר החיים, הוא חוזר ומופנה שוב כלפי האני.

 

[A לוןA]

אבל זוהי פרשנות ונילית להפליא

שגורסת שכאב הוא תמיד רע- ולכן יש להימנע ממנו מאחר והוא הרסני.
האם פרויד הכיר במושג "כאב טוב"- שבו הכאב והעונג מתאחדים. אם כן, הרי שהוא אינו הרסני וככזה, התיזה הזו מעט מאבדת מהאחיזה, לא?

 

[היידיגרית]

זו לא פרשנות שגורסת

שכאב הוא תמיד רע. אם זה מה שהבנת כנראה לא הסברתי את עצמי כמו שצריך.

לא רק שפרויד הכיר במושג "כאב טוב" הוא זה שהמציא אותו. שים לב שבשלב הארוגני הראשוני - שני היצרים (יצר החיים והמוות) כבר שלובים זה בזה לבלי הפרד. הכאב והעונג מאוחדים מלכתחילה. בעוד הליבידו מרסן את יצר המוות מלהשמיד באופן טוטאלי את הגוף, יצר המוות תומך בחיים בכך שהוא מאלף את האורגניזם להנות מהכאב. למעשה מידה מסויימת של התענגות על כאב היא חיונית לחיים, שכן אין חיים נטולי סבל

 

[A לוןA]

מעניין!

 

[היידיגרית]

 

[Whip]

שאפו לך על הפרויקט הענק והחשוב!

 

[A לוןA]

TNX

 

[ordol]

כל הכבוד על היוזמה המבורכת

אכן פרק חשוב.
מעניין.

 

[A לוןA]

תודה

 

[G מאסטר]

קודם כל שאפו וכל הכבוד על ההשקעה

זה באמת מבורך ורצוי ונחוץ בעולם מלא בורות
שנובעת מחוסר ידע והבנה בסיסית של צרכי האחר .
אם את זוכר , אני גם ניסיתי אז לקחת חלק ולהסביר
את העולם הזה לאנשים בפורום השכן ..והסיבה
שעברתי לפורום הזה כאן , היא הדרך שלך והסבלנות
לאנשים למרות כל הויכוחים וההתלהמויות שהיו.
ומאז אני כאן (;

 

[A לוןA]

כמו שאמרו חכמינו זיכרונם לקלישאה

גם אור קטן של מידע יכול להפיג הרבה מהחושך
&nbsp
או משו כזה...
&nbsp
(ובהחלט כיף שזו הפינה שלך)