טראומות ילדות
לדברי פאוורס ( Powers (2007)) מקרי מבחן רבים ניסו להראות את הקשר בין סאדומאזוכיזם ויחסי משפחה פתולוגיים בילדות (Blos, 1991; Blum, 1991) אבל מחקרים אלו הינם חסרי נתונים אמפיריים.
אחרים טענו כי הרוב המכריע של הבדס”מיים היו נתונים להתעללות מינית בילדותם (Bass & Davis, 1998). מחקרים אמפיריים מראים, עם זאת, כי תדירות הדיווח של אנשי ה-SM על נזק מוקדם או התעללות מינית היא בערך כמו בשאר האוכלוסייה (Santilla et al., 2000; Brame, 2000; Moser, 2002). קבוצת ה-SM לא חוותה יותר ענישה גופנית בילדות (Gosselin & Wilson, 1980). סקר טלפוני שנערך בעזרת מחשב ובדק מעל 20,000 אוסטרלים (גברים ונשים) מצא כי בדס”מיים שרואיינו לא חוו קשיים מיניים, התעללות מינית, כפיה או חרדות יותר מאוסטרליים אחרים.
החוקרים אמרו כי המחקר עוזר לשבור את הסטריאוטיפ הקיים, לפיו אנשים העוסקים בבדס”מ "ניזוקו" כילדים ולכן הם "לא מתפקדים" (Richters et al., 2007, 2008).
ניתן להניח כי אם SM היה באמת מתרחש עקב טראומות ילדות, הדיאגנוזות לגביו היו מוחלות הרבה יותר מאשר הן מוחלות בפועל. מידע שנאסף מרשויות הבריאות בנורווגיה, פינלנד ושוודיה מראה כי אבחנה זו כמעט ולא התרחשה בזמן המודרני (Revise F65, 2005/2011). מחקרים אמריקאים מראים כי מתוך סך כולל של 446 מיליון אשפוזים אמבולטוריים והתייעצויות במרפאות חוץ למטפלים ורופאים, אף לא אדם אחד אובחן כסאדיסט מיני או מזוכיסט מיני (Krueger, 2010).
המחקר של פאוורס ( Powers (2007)) מראה כי חלק מהמשתתפים בפעילויות בדס”מיות מצאו אותן מעצימות, מתוך חקר ארוטי שפתר כאבים פיזיים או ריגשיים שנבעו מהתעללות בילדות, מוגבלות פיזית או מחלה. בעוד טראומה שכזו אינה נפוצה יותר בין משתתפי הבדס”מ, יחסית לאוכלוסייה הכללית, מפגשים ארוטיים יכולים להוביל ל"טרנספורמציה תוך-נפשית, צמיחה רוחנית ובין-אישית" (Powers, 2007; Schnarch, 1991; Maltz, 1991). בדרך זו, ריפוי יכול להתרחש באמצעות חוויות מתקנות רגשית, המשנות ומשלבות מחדש את יחסו של המשתתף לעברו (Kleinplatz, 2001). זהו אינו נתון מפתיע מאחר והעבודה הקלינית עם שורדי התעללות מינית בילדותם (Courtois, 1993) מציעה טכניקות המקבילות לאלו שתוארו ע"י משקיפי ומתרגלי בדס”מ(Powers, 2007; Kleinplatz, 2006; Thomsen, 2002)) .
שורדים מבוגרים של התעללויות מיניות בילדותם, גילו קושי לבטוח באחרים, ולעיתים קרובות יש להם צורך גדול להיות בשליטה על חייהם (Courtois, 1988). החיפוש המוסכם אחר אמון ושליטה הם שני אלמנטים אינטגרליים במשחק הבדס”מי, המאפשרים למשתתפים לחקור את המיניות שלהם בסביבה המרגישה בטוחה להם. היא מאפשרת למשתתפים להגדיר מחדש טראומות (עבר ונוכחיות), באמצעות חוויות חדשות וחיוביות (Haines, 1999). המשחק הבדס”מי מספק מבנה אשר במסגרתו המשתתפים יכולים לחוות פעילויות מיניות ואינטימיות רגשית, בתוך גבולות ספציפיים, ולהתגבר על עכבות שנוצרו מחוויות עבר (Thomsen, 2002). דבר זה עשוי לאפשר להם להשיג תקשורת רגשית ומינית שלא היו מסוגלים להשיג לפני כן. מחקר איכותני של שמונה אנשים העוסקים בבדס”מ הנמצאים במערכת יחסים ארוכה ומחייבת הראה כי "משחקים" בדס”מיים שימשו ככלי ריפוי ושינוי (Hoff, 2003).
