בדמיך חיי
למרות העבודה הקשה של זרועות הבטחון, עם ישראל לא ממש ישן בשקט, שלא לדבר על עריכת ליל סדר כמו שאנו רגילים. מצאנו את עצמנו כמו בכל ערב, מול טלויזיה דולקת ומראות זוועה. עוד משפחות שבשניה של טירוף שאהידי התפוצצו לרסיסים, מבוגרים וילדים שישאו על גופם נכות גופנית או נפשית עד סוף ימי חייהם. שני אחים ואחות אחת יש לאמא שלי, רק האח הצעיר נמצא בניכר. סה"כ 33 איש, כשכולם ישובים בדרכ´ סביב שולחן אחד. אלא שהשנה, החליט הצעיר לוותר על הגעה לארץ הקדוש מתוך פחד אמיתי לשלום משפחתו. ניסינו לשכנעו בכל מיני דרכים אבל, ככל שגברו הפיגועים הלכו ופחתו הנסיונות עד שנדמו לגמרי. כך יצא שהתיצבנו 28 איש ואישה ילד וילדה למפגש השנתי של המשפחה המורחבת. בין ברכות החג שמח ומה נשמע עוד דלקה הטלויזיה והעבירה את מראות הפיגוע, אבל ברגע שהתישבנו סביב השולחן היא כובתה בלב כבד . קראנו לפי סדר הישיבה את קטעי ההגדה כל אחד בתורו. אנחנו בדרכ´ לא מתעכבים על שום פסוק, אלא אם כן ישובים ילדים שאינם מבינים את המשמעות. מאחר והקטן ביותר מביננו מלאה לו שנה וכוס התירוש ששתה ממנה הוותה אטרקציה בפני עצמה, זרמה הקריאה עד לרגע בו הגיע דודי למשפט "ואעבר עליך ואראך מתבוססת בדמיך: ואמר לך בדמיך חיי: ואמר לך בדמיך חיי" אני לא אלאה אתכם בויכוח שקטע את קריאת ההגדה, את הכעס, הפחד וחוסר האונים הנוראי שמילאו את חלל החדר. אין לי מושג עד כמה הכניסה של כוחות צה"ל לרמאללה, בידוד עראפת וגיוס כוחות מילואים יעשו לסיום העקוב מדם של גל המתאבדים העושים בנו שמות, אך דבר אחד אני כן יודעת המילים האלה קיבלו משמעות חדשה, כואבת, מפחידה ועכשוית.
למרות העבודה הקשה של זרועות הבטחון, עם ישראל לא ממש ישן בשקט, שלא לדבר על עריכת ליל סדר כמו שאנו רגילים. מצאנו את עצמנו כמו בכל ערב, מול טלויזיה דולקת ומראות זוועה. עוד משפחות שבשניה של טירוף שאהידי התפוצצו לרסיסים, מבוגרים וילדים שישאו על גופם נכות גופנית או נפשית עד סוף ימי חייהם. שני אחים ואחות אחת יש לאמא שלי, רק האח הצעיר נמצא בניכר. סה"כ 33 איש, כשכולם ישובים בדרכ´ סביב שולחן אחד. אלא שהשנה, החליט הצעיר לוותר על הגעה לארץ הקדוש מתוך פחד אמיתי לשלום משפחתו. ניסינו לשכנעו בכל מיני דרכים אבל, ככל שגברו הפיגועים הלכו ופחתו הנסיונות עד שנדמו לגמרי. כך יצא שהתיצבנו 28 איש ואישה ילד וילדה למפגש השנתי של המשפחה המורחבת. בין ברכות החג שמח ומה נשמע עוד דלקה הטלויזיה והעבירה את מראות הפיגוע, אבל ברגע שהתישבנו סביב השולחן היא כובתה בלב כבד . קראנו לפי סדר הישיבה את קטעי ההגדה כל אחד בתורו. אנחנו בדרכ´ לא מתעכבים על שום פסוק, אלא אם כן ישובים ילדים שאינם מבינים את המשמעות. מאחר והקטן ביותר מביננו מלאה לו שנה וכוס התירוש ששתה ממנה הוותה אטרקציה בפני עצמה, זרמה הקריאה עד לרגע בו הגיע דודי למשפט "ואעבר עליך ואראך מתבוססת בדמיך: ואמר לך בדמיך חיי: ואמר לך בדמיך חיי" אני לא אלאה אתכם בויכוח שקטע את קריאת ההגדה, את הכעס, הפחד וחוסר האונים הנוראי שמילאו את חלל החדר. אין לי מושג עד כמה הכניסה של כוחות צה"ל לרמאללה, בידוד עראפת וגיוס כוחות מילואים יעשו לסיום העקוב מדם של גל המתאבדים העושים בנו שמות, אך דבר אחד אני כן יודעת המילים האלה קיבלו משמעות חדשה, כואבת, מפחידה ועכשוית.