בדיקת גבולות ....

[סנטינו]

בדיקת גבולות .... ../images/Emo2.gif

ביתי נעם בת שנה וחודש - יכול להיות שהיא עושה דווקא? ? בודקת גבולות כבר

לאחרונה כל פעם שאומרים לה "לא" היא מסתכלת עלינו (בחיוך ממיס

וקצת ממזרי) ועושה שוב ושוב ושוב את מה שאמרנו לה לא לעשות. חשוב לי לציין שאנחנו אומרים את ה"לא" בתקיפות בלי לצחוק ובטח לא מעודדים את ההתנהגות הלא רצוייה. אני גם אומרת "לא" רק על דברים באמת שצריך להתעקש עליהם. מה עושים ?? אני ממש לא יודעת איך להציב גבולות? היא קטנה מידי לעונשים? יש לכם דוגמאות למצבים דומים שהייתם בהם ? מה הצליח לכם ? תודה רבה אמא טרייה

 

[tiger mom]

היא בהחלט קטנה מדי לעונשים

1. אל תגידו רק "לא" ו"אסור". תסבירו במשפט קצר למה. קודם כל, כי המילים האלה מאבדות מהר מאד מהיעילות שלהן. ושנית, כי זה הרגל טוב שיעזור לילדהלהפנים את הסיבות למה אסור לעשות דברים מסויימים. גם לנו יותר קל להבין כשיש הגיון מאחורי הדברים. 2. אל תגידו רק "לא" ו"אסור". תנו גם אופציה לדברים שמותר. למשל: "אסור לקפוץ על הספה. בואי נוריד כריות לרצפה ונקפוץ על הרצפה". "אסור לשחק עם הפלאפון. בואי נבנה מגדל בקוביות" 3. אומרים 2-3 פעמים שאסור (ולמה אסור) ואם היא ממשיכה, פשוט לוקחים אותה מהמקום. 4. אם יש מקומות או דברים שאת ממש לא רוצה שהיא תגע בהם- תרחיקי אותם, תסגרי דלתות. עדיף להתחיל בקטן עם כמה שפחות אמירות "לא" ולאט לאט להמשיך הלאה.

 

[נירש]

תודה ../images/Emo13.gif

 

[פלגיה]

החיוך הוא תחילת ההבנה

זה לא חיוך מתריס, ולא חיוך חצוף זה חיוך שאומר "עכשיו אני אתקרב לחוט החשמל ואימא תאמר "לא". ההה - איך ידעתי?" צריך פשוט להמשיך בעקביות עם ה"לא" התקיף, וההפנמה תגיע. לא צריך עונשים בגיל הזה. את מציבה את הגבולות מצויין. היא גם למדה או לומדת עכשיו ללכת, נכון? כמה פעמים היא נופלת עד להליכה הטובה והחלקה? כל פעם שהיא לא נענית לך ל"לא" זה כמו מעידה בדרך ללימוד ההליכה. זה חלק לא נפרד מהלימוד.

 

[תילתילוש]

../images/Emo99.gif אהבתי את ההסבר של החיוך../images/Emo6.gif

זה כל כך נכון. ואת פשוט אשה חכמה בצורה לא רגילה. נהנית מאאאאד לקרוא את התשובות המחכימות שלך. תודה.

 

[ילדונת שלי]

גם אני, הסבר נהדר ../images/Emo13.gif

 

[פלגיה]

../images/Emo25.gif תודה

 

[סנטינו]

גם אני ..

המשפט כל כך התחבר לי למבט שלה ..

 

[נירש]

תודה ../images/Emo13.gif

 

[שושית123]

../images/Emo207.gif../images/Emo26.gif מתוסכל בקלות-מה עושים?

הנסיך בן השנתיים שלי בוכה מכל דבר קטן.. לא הבנתי נכון מה שהוא ביקש-הוא בוכה. נפל לו משהו על הרצפה-הוא בוכה. אומרים לו "לא"-הוא בוכה..... ועוד ועוד ועוד. מה עושים? הוא נראה לי כל כך מתוסכל מכל דבר פתאום... מצד שני, לא נראה לי נכון להרגיע אותו על ידי פתירת כל הבעיות מיידית.. יש רעיונות?

 

[אמא של ילדה קוראת]

לא מנסיון אבל תנסי אולי לחשוף אותו לתסכולים

שניתנים לפתרון בקלות ואת היותר מסובכים תפתרי לו בינתיים. לדוגמה, נפל משהוא על הרצפה, תאמרי לו, הנה, בוא נרים (אחרי כמה פעמים כאלה הוא יראה שאפשר להרים לבד והבעייה נפתרת)... ההרגשה שלי, שאם זה לא נובע ממשהוא עמוק יותר, אז ככל שהוא יראה שיש לו יכולת לפתור דברים בעצמו, הבטחון שלו יעלה וכמות התסכולים תרד. דבר נוסף, את יכולה להראות לו שגם לך קורים דברים (למשל, אם את מוזגת מים וקצת נשפך, להגיד לא נורא, נשפך לי, תיכף ננגב) כאלה ואיך את מתמודדת איתם.

על הבלאגן בתשובה, יש פה פשוט ילדים ברקע שמתוסכלים אחד מהשני ובעיקר מהעובדה שאמא חמש דקות רצופות לא לידם

 

[מקרוני מכובס]

מה שאנחנו עשינו

גם הבת שלי בת שנתיים וחודש, הרבה פעמים בוכה כשהיא מבקשת, לפני שבכלל אמרנו לה לא. או בוכה בכל מיני סיטואציות שקצת קשות לה. אם מדובר על משהו שהיא סתם בכתה (כמו לדוגמא ביקשה משהו שבכלל אנחנו מסכימים לתת לה) אז אנחנו שואלים אותה: "כדאי לבכות?" והיא כבר יודעת לענות: "לא" ולאסוף את עצמה. אנחנו גם מציעים לה פתרונות, כמו שכבר כתבו לך: "נפל לך? לא נורא אפשר להרים" וגם אם היא מדברת ביבבות, אנחנו אומרים לה שאי אפשר להבין אותה עם הבכי. אם היא בוכה בכי מאולץ, כדי ללחוץ עלינו לתת לה משהו שאמרנו עליו לא, אז אנחנו אומרים לה: "גם אם תבכי זה לא יעזור". אבל מקפידים כן לתת מקום לבכי שלה כשמדובר על תיסכולים אמיתיים (נגיד אם אנחנו לא מתכוונים לתת לה את מה שהיא ביקשה או שהיא קבלה מכה וכו').

 

[tiger mom]

תלמדי אותו איך להגיב

כשאת יודעת ממה נובע התסכול, תתמללי את הרגשות שלו: "אני מבינה שאתה כועס כי אני לא מרשה לקפוץ מהספה, אבל..." או "אני מבינה שאתה עצוב שצריך ללכת הביתה, אבל כבר מאוחר" או "אני מצטערת, לא הבנתי מה אמרת. תגיד לי שוב ברור" או "נפל לך על הרצפה? אתה רוצה שאני אעזור לך להרים? בו נרים ביחד" לאט לאט הוא ילמד איך להביע את הרגשות שלו בצורה מילולית במקום התבכיינות (כמובן לא 100% מהמזמן)

 

[שושית123]

תודה לשלושתיכן ../images/Emo140.gif אנסה ליישם..

 

[ללילילל]

שינוי קטן במונחים

מציעה לך במקום לחשוב על התרסה ודווקא, לראות אותה כמדענית קטנה. היא פועלת והעולם מגיב - זה מרתק ומחייב אותה לחזור על זה שוב ושוב כדי להבין עד הסוף. במיוחד תשימי לב שלפעמים כשאת אומרת "לא" היא תעשה כל מני ניסויים כדי לבדוק למה בדיוק את התנגדת. למשל, נניח שאמרת לא כשהיא שפכה מים מהכוס שלה. מה בדיוק אסור? להפוך את הכוס? גם כשהיא ריקה? להרטיב את השולחן? אולי רק קצת עם האצבע? להפוך כלי אוכל? גם צלחות? כפיות? ... מכיוון שהיא עדיין לא יכולה לשאול אותך מילולית, אין מנוס אלא לבדוק את כל האפשרויות. קל מאד לטעות ולחשוב שהיא מתגרה בך, אבל חבל על העצבים. במקום זה אפשר להינות מהחקרנות והפליאה שלה. מה שממש מפריע לך, תמנעי ממנה - תלווי את אמירת הלא בכך שתרחיקי ממנה את האפשרות לעשות את הנזק הבא, בלי שום ציפיה שהיא תגיב כרגע לעצם זה שאמרת לא. זה יחלחל בסוף, מתוך זה שהיא תראה שכשאת אומרת לא, אכן אי אפשר להמשיך - אבל זה תהליך ארוך. לדעתי, "לא" כועס ממש בטון שגורם לילד לבכות צריך לשמור למקרים חריגים ביותר - אלימות מכוונת, ריצה לכביש.