count on me
New member
בדיוק כמו שהבטחתי...
אז ככה....לפני שאני יוצאת לקורס משצי"ם...10 ימים....בתנאי טבע... החלטתי לפנק אתכם ולהוסיף סיפור שאני אישית מאוד אהבתי....והתחברתי אליו... קריאה מהנה : הקומה ה- 80 היו שני אחים שהתגוררו בקומה ה- 80. פעם , בחוזרם הביתה גילו לאכזבתם שהמעליות בבנין לא פועלות ושעליהם לטפס במדרגות לדירתם. לאחר מאמץ רק , טיפסו והגיעו מתנשפים ועייפים לקומה 20. שם החליטו לנטוש את תיקיהם ולחזור לקחתם ביום המחרת. הם השאירו את תיקיהם והמשיכו בטיפוס. כשהגיעו במאמץ אדיר לקומה 40 , התחיל האח הצעיר לרטון ולקטר , ושניהם התחילו לריב. הם המשיכו לטפס בגרם המדרגות , לטפס ולריב כל הדרך עד רומה 60. אז הבינו השניים שנותרו להם רק 20 קומות לטפס והחליטו לחדול מלריב והמשיכו לטפס בשקט ובנועם עד שלבסוף הגיעו לביתם שבקומה 80. עמדו לפני דלת דירתם וכל אח חיכה שהשני יפתח את הדלת ולבסוף הבינו ששכחו את המפתחות בתיקים שהשאירו בקומה 20. --------------------------------------------------------------------- הסיפור הוא בבואה של חיינו. רבים מאיתנו חיים בצעירותנו בנסיון לרצות את הורינו , את מורינו ואת חברינו. לעיתים נדירות אנו עושים את מה שאנחנו אוהבים באמת. אנו נמצאים תחת כל כך הרבה לחץ ומתח שהגיענו לגיל 20 אנחנו כבר עיפיים , אז אנחנו מלחיטים לשמוט את המעמסה הזו. בהיותנו חופשיים מהמתח והלחץ האלה , אנו עובדים בהתלהבות וחולמים חלומות שאפתניים . אבל בהגיענו לגיל 40 , אנו מתחילים לאבד את החזון והחלומות שלנו . אנו מתחילים לחוש לא מרוצים , להתלונן ולבקר. חיינו הופכים חיי סבל. בהגיענו לגיל 60 , אנו מבחינים שנותר לנו מעט מאוד זמן להתלונן ואנו מתחילים לצעוד את השלב האחרון בשקט ובשלווה לקראת גיל 80 . אנחנו חושבים שאין דבר שיכול לאכזב אותנו , רק שאנו מבינים שאין לנו שלווה כי יש לנו חלום לא מוגשם, חלום שזנחו לפני 60 שנה. אז מה החלום שלך..? לך בעקבות חלומך כך שלא תחיה עם חרטה ! שבוע מלא בהגשמה אישית באהבה, אדר
אז ככה....לפני שאני יוצאת לקורס משצי"ם...10 ימים....בתנאי טבע... החלטתי לפנק אתכם ולהוסיף סיפור שאני אישית מאוד אהבתי....והתחברתי אליו... קריאה מהנה : הקומה ה- 80 היו שני אחים שהתגוררו בקומה ה- 80. פעם , בחוזרם הביתה גילו לאכזבתם שהמעליות בבנין לא פועלות ושעליהם לטפס במדרגות לדירתם. לאחר מאמץ רק , טיפסו והגיעו מתנשפים ועייפים לקומה 20. שם החליטו לנטוש את תיקיהם ולחזור לקחתם ביום המחרת. הם השאירו את תיקיהם והמשיכו בטיפוס. כשהגיעו במאמץ אדיר לקומה 40 , התחיל האח הצעיר לרטון ולקטר , ושניהם התחילו לריב. הם המשיכו לטפס בגרם המדרגות , לטפס ולריב כל הדרך עד רומה 60. אז הבינו השניים שנותרו להם רק 20 קומות לטפס והחליטו לחדול מלריב והמשיכו לטפס בשקט ובנועם עד שלבסוף הגיעו לביתם שבקומה 80. עמדו לפני דלת דירתם וכל אח חיכה שהשני יפתח את הדלת ולבסוף הבינו ששכחו את המפתחות בתיקים שהשאירו בקומה 20. --------------------------------------------------------------------- הסיפור הוא בבואה של חיינו. רבים מאיתנו חיים בצעירותנו בנסיון לרצות את הורינו , את מורינו ואת חברינו. לעיתים נדירות אנו עושים את מה שאנחנו אוהבים באמת. אנו נמצאים תחת כל כך הרבה לחץ ומתח שהגיענו לגיל 20 אנחנו כבר עיפיים , אז אנחנו מלחיטים לשמוט את המעמסה הזו. בהיותנו חופשיים מהמתח והלחץ האלה , אנו עובדים בהתלהבות וחולמים חלומות שאפתניים . אבל בהגיענו לגיל 40 , אנו מתחילים לאבד את החזון והחלומות שלנו . אנו מתחילים לחוש לא מרוצים , להתלונן ולבקר. חיינו הופכים חיי סבל. בהגיענו לגיל 60 , אנו מבחינים שנותר לנו מעט מאוד זמן להתלונן ואנו מתחילים לצעוד את השלב האחרון בשקט ובשלווה לקראת גיל 80 . אנחנו חושבים שאין דבר שיכול לאכזב אותנו , רק שאנו מבינים שאין לנו שלווה כי יש לנו חלום לא מוגשם, חלום שזנחו לפני 60 שנה. אז מה החלום שלך..? לך בעקבות חלומך כך שלא תחיה עם חרטה ! שבוע מלא בהגשמה אישית באהבה, אדר
