בדידות

[מ א נ צ י]

בדידות

זאת בטח לא הודעה ראשון או אחרונה ..על בדידות.
אבל אני ממש בודדה.בת 24.
בזמן האחרון לכל אחת מהחברות שלי יש עיסוק אחר ואין אפשרות לדבר איתן..או להפגש..
המשפחה מתחילה להתפצל כמעט ואין אף אחד בבית כי כל אחד בעבודה לימודים צבא...
ואני חוזרת מהעבודה לבד בבית רוב היום.. בלי שום תעסוקה.. מרגישה ממש בודדה.

אני לא יכולה לכפות את עצמי על אחרים.. וכשאני מנסה ליזום מפגש או שיחה, אני לא מצליחה כי כולם עסוקים..
אני כבר חושבת לעשות דברים לבד.
וזה לא כייף וזה לא נחמד.
כל ערב אני לבד
כל שישי אני לבד
רוב היום אני לבד.
אני מנסה ללמוד ולא הולך כי אין חשק.
אני מנסה להעסיק את עצמי ומוצאת את עצמי בוהה בטלויזיה.
ממש עצוב לי.כבר בוכה מרוב עצב.
אני לא יכולה לרכוש חברות חדשות כי אין לי איך או מאיפה...

 

[גרא.]

מ א נ צ י,חברים,חברויות,יוצרים ומשמרים בעבודה

במהלך הלימודים,תוך כדי השתתפות בחוגי פעיליות שונים,כאלה הקשורים לתחביבים,או חוויתיים כמו
ריקודי עם,טיולים למשל של החברה להגנת הטבע וכיוצב.ויש כמובן פעולות התנדבות כמו מד"א,משצר
אזרחי וכדומה.השאלה לכן,מה את עושה או חושבת לעשות או ליזום בכדי לשבור את השגרה המבודדת
שלך? ועוד לא התייחסתי כלל להכרויות יזומות אם דרך אתרי הכרויות או פורומים כאן בתפוז.לרוב,הבדידות
לא תעלם עם התגובה אליה היא פסיבית לעיתים דכאונית.את חייבת לקחת את חייך בידייך,ולעשות,ליזום
וליצור לעצמך חלון הזדמנויות לשבירת הבדידות.

 

[answer110]

היי

מה שאת חווה עכשיו הוא עניין זמני. בדידות היא לא לנצח, אלא אם את מאפשרת לה להיות כזאת.
יצירת מעגלים חברתיים או יוזמות והתקשרויות הם דברים שלוקחים זמן, לכן גם אם תכירי חברה חדשה היום, יקח זמן עד שתפתחו ותהיו חברות אמת.

מה שאני מנסה לומר הוא, שעניין הזמניות אמור להרגיע אותך ולהשאירך אופטימית, כשאת יודעת שתקופת הבדידות תעלם לה מעצמה, כל עוד את עובדת על פירות חדשים.
רק אל ייאוש ולקחת את החיים בקלות. הם משחק די מהנה.

 

[יעל ניסן]

בדיוק היום

הגיע במייל.... תמונה שחשבתי הולמת למה שאת כותבת

תחושת בדידות לרוב הולכת יד ביד עם תחושת ריקנות. אנשים מלאים, שיש להם כל מיני עניינים שמעסיקים אותם, יכולים להיות לבד כל היום ולא להרגיש שמשהו לא בסדר עם זה. יש להם את העניינים שלהם וחברת אחרים לא חסרה להם.
אנשים שמרגישים בדידות + ריקנות, יכולים גם להרגיש בדידות במקום מלא אנשים, מכיוון שהם לא מתחברים אליהם. אין להם *תוכן* להציע, הם לא משתתפים בשיח ובאופן כללי מרגישים כאילו אין להם מה לתרום. ואגב, זו יכולה להיות הרגשה בלבד. כלומר שיש להם מה לתרום רק שהם לא מערכים את עצמם כמי שהתוכן שלהם *ראוי* דיו.

באופן כללי מה שכתב גרא, זה מה שצריך להתחיל לעשות. לקום ולהתאמץ קצת. גם אם לא נורא מעניין לך, התחילי להשתתף בכל מיני חוגים, התחילי לתרום מזמנך החופשי למען אחרים - הכי זמן תמיד אפשר לתת ותמיד גם יהיה מי שיוכל ליהנות מהזמן הזה שיש לך לתת.
כך בהדרגה, מתחילים להרגיש נחוצים. שמחכים לך, שצריכים אותך ואת הזמן שהורגלו לקבל ממך... ומתחילים להתמלא.

זה נשמע הפוך, אבל רק ככה זה עובד. מתמלאים כשמתחילים לתת.
וכשמלאים, לא מרגישים בדידות.

 

[מ א נ צ י]

תודה רבה.

חשבתי להתחיל להתנדב איפשהו.
אני יבדוק את העיניין.