בדידות

[זיו370]

בדידות

היי, אני דתלש מזה שנתיים. ללא ידיעת ההורים שלי (ובחייאת אל תתייחסו לזה כי אין סיכוי בעולם שאני אומר להם). גר בתל אביב עם שותפים. חי חיים כפולים (כן כן, ההורים שלי בטוחים שאני עדיין דתי). הפסקתי עם הדת די פתאום... כי הרגשתי שאני עושה משהו שהוא רק רגשי ולא מגיע משום מקום אמיתי. שום דבר דתי לא נתן לי סיפוק אמיתי וסיבה באמת לחיות. באותו המקום הרגשי יכולתי להיות מוסלמי או נוצרי או סינטולוג...שבסך הכל עושה משהו שהחבר'ה סביבו עושה כי זה מרגיש להם ביחד כי זה הרבה יותר קל כשהכל תלוי במעשים שאתה עושה לטוב ולרע... יצאתי לחפש משמעות לחיים שהיא לא רגשית טהורה משהו שימלא אותי אבל ירגיש נכון ובלעדי. אז יצאתי לבד מהבועה החוצה. אלא שלמעשה אני עדיין מחפש. זה מסע בדידות כזה שפשוט כנראה (מהנסיון הקטן שלי עד כה) ישאיר אותי רווק בודד ללא חוג חברים עד המוות. אין לי חברים אמיתיים כאלו שיושבים איתם ומדברים. גם בקטע הזוגי זה כל הזמן נופל כי "אתה מקסים והכל אבל זה לא ילך..." אני רק מנסה ללמוד לחיות עם זה שאני אשאר ככה כדי שתעבור לי הבאסה של הלבד. למען האמת, זה ממש מפחיד אותי שנגזר עלי להיות לבד לתמיד.... תודה על ההקשבה.

 

[נסיכת הכוכב]

הכנסת את עצמך למצב לא נורמלי

זה כמו לחיות בשקר כל החיים , לכן קשה לך ליצור קשר אמיתי עם אנשים אתה דתל"ש ומשחק את החרדי ושתה דתל"ש אתה משקר לגבי השורשים שלך זה מצב שלא ניתן לחיות בו זמן רב, תדבר עם אנשים שהם מארגין הלל דתלשים ותראה איך הם התמודדו הם היו במצב שלך הם יבינו אותך ויהיו הקהילה שתעזור לך למצוא את השפיות והאמצע

 

[SleeplessBeauty]

אני מכירה את ההרגשה...

אמנם לא לגמרי של חיים כפולים, אבל כן של הבדידות הנוראה הזו שנדמה לך שנגזר עלייך לחיות בה. אני לא מאמינה שהבדידות הזו היא גזירה. לפעמים היא נובעת מתוך מעגל קסמים אכזרי שבו אנחנו שקועים ובו נדמה לנו שאף אחד לא רוצה בקרבתנו ולכן אנו דוחקים אנשים מעלינו. מה לגבי אנשים מהעבודה/מהלימודים? נסה אולי להיפתח יותר כלפי האנשים אשר בסביבתך. יצא לי פעמים רבות לדחות כל מיני הצעות מחברים כי הייתי בדיכאון ולא התחשק לי או כי הרגשתי שמזמינים אותי רק מנימוס ושאלה לא באמת חברים שלי. אחר כך רק התחרטתי. מאז אני משתדלת תמיד להיענות בחיוב - גם אם לפעמים אני צריכה להכריח את עצמי, כי אני נזכרת בכל החברים שהפסדתי בגלל זה. ולגבי הזוגיות - נסה לא להילחץ. הכל יבוא בזמן הנכון.

 

[זיו370]

חברות לא מהות

אני טיפוס נחמד מאוד אבל לא חברותי.. אני מאבד ענין מאוד מהר ביציאות חברתיות שהן לא תכליתיות למשהו. נורא נורא קשה לי סתם לשבת, לדבר לפטפט ולשתות. אני מרגיש שאני מכלה את הזמן סתם. אבל אז אני סתם חוזר לדירה שלי ויושב עם עצמי ומחפש משמעות לחיים.

 

[SleeplessBeauty]

לא חברותי?

לפי מה שאתה מתאר, קשה לי לדמיין אותך כטיפוס לא חברתי. זה שאתה לא נהנה מפעילות חברתית מסוימת ומקובלת, לא עושה אותך לא חברותי. אולי תנסה לחפש מישהו עם אותם תחומי עניין כמו שלך - למשל, לארגן טיול עם החבר'ה, אם זה מה שמעניין אותך, או כל פעילות אחרת שבה לא תרגיש שאתה מבזבז זמן סתם וגם ניתן לעשות אותה עם אנשים אחרים.

 

[זיו370]

מסובך

פשוט אני לא מצליח למצוא פעילות כזו עד כה. לטייל אני לא אוהב עם אנשים. לצאת אני לא אוהב עם אנשים. אני לא מצליח למצא את תחומי הענין שלי אז אני לא מצליח למצא אנשים שיהיה לי נכון וכיף איתם בתחומי החיים האלו. יש לך רעיון?

 

[SleeplessBeauty]

תחומי עניין

קודם כל, מה מעניין אותך? מה אתה כן אוהב לעשות בזמנך הפנוי? דבר שני, האם זה תמיד היה ככה אצלך? גם לפני השינוי הגדול שעשית בחיים ולפני שעברת לגור לבד?

 

[זיו370]

אז ככה

פעם הייתי, קורא המון ומצייר. אבל פשוט הפסקתי. אני לא מסוגל. אני מרגיש שזה לא מוביל אותי לשום מקום מספק. שום מקום שיתן לי איזה הרגשת מילוי. זה היה לי תמיד. תמיד הייתי לבד. אבל כשאתה דתי החיים הרבה יותר פשוטים. כשאתה חי בתוך חברה שבה יש מפגשים חברתיים ויש אלוהים גדול שאפשר לדבר איתו והכל בה ממנו זה נורא פשוט. אחרי שעברתי לגור מחוץ לבית זה נהיה יותר קשה כי ככל אני יותר לבד ויותר חי עם עצמי הרבה יותר קשה לי לחזור הבייתה. אני פשוט מבועת מהמחשבה שאני אחזור לדת רק כדי לברוח מהבדידות. וכדי להרגיש שייך למשהו.

 

[SleeplessBeauty]

האמת שעכשיו דברים יותר ברורים לי

זה לא שאתה לא אדם חברותי, ולא שאנשים משעממים אותך, ואפילו לא שאתה לא נהנה מפעילויות חברתיות... כל אלה הם רק סימפטום למשהו אחר. הקושי שאתה מספר עליו של הבדידות והחוסר בחברה פשוט נובע מחוסר עניין כללי שלך בדברים. אתה חווה קושי, הגיוני ונורמלי, סוג של משבר אמוני נוסף. הבנת שאת מנהגי הדת אתה מקיים רק מתוך הרגל/נוחות ולא כי זה נותן לך משמעות. אבל בינתיים לא מצאת משהו אחר שנותן לך משמעות, וזה מה שקשה לך. לא כל אדם מחפש משמעות ומטרה לחיים. אבל אתה כנראה אדם רוחני הרבה יותר, וכן חשוב לך להגיע לסיפוק הרוחני. עם כמה שזה אולי נשמע דבילי, אתה צריך "למצוא את עצמך". יש את כל הילדים שיוצאים לטרקים בהודו בשביל זה, אבל לא לזה אני מתכוונת. אני מתכוונת לחשבון נפש, עמוק ומעמיק עם עצמך. אתה צריך להבין מי אתה, מה אתה רוצה להשיג בחייך, מהן המטרות שלך, ועם כמה שזה ישמע פלצני - מהי משמעות החיים עבורך. מונח מפוצץ בשביל להגיד - תמצא מה עושה לך טוב. ואם נחזור רגע לבדידות: אם תהיה מסופק בחיים, אם תהיה לך מטרה שעבורה אתה קם בבוקר, אם תרגיש שלחיים שלך יש משמעות - תוכל להנות גם מהדברים הקטנים שבדרך, זה לא יפריע לך כל כך החוסר מעש והחוסר מהות בלשבת ולשתות בירה עם חברים... ועוד הערה קטנה למחשבה - לא לכל דבר צריכה להיות מהות. אם למשל באמצעות ספר טוב או ע"י ציור אתה יכול לברוח לרגע מהמציאות - זה לפעמים כל המהות שצריך.

 

[זיו370]

זה פשוט גדול עלי

כמה פשוט למצוא מה עושה לי טוב בחיים.... אני ממש מעריך את התשובות כי לדעתי כתבת את זה ממש בול. זה פשוט גדול עלי כי אני לא מצליח למצוא משהו שבאמת עושה לי טוב. משהו אמיתי. אווף אני נשמע ממש שרוט אבל זה בדיוק ככה. כל זמן שאין לי תשובה לזה אני פשוט לא מסוגל להפסיק לחשוב על זה. אני לא מסוגל להתנתק מזה אפילו לרגע (טוב אולי לרגעים מסויימים כן כשהעבודה מכריחה אותי...). פשוט כל כך מתסכל. למה אני כל כך "רוחני" למה זה כל כך חסר לי עד שזה משגע אותי כל כך. ושוב, אני ממש מודה לך הכנסת אותי בדיוק למסגרת ההגדרה העצמית של איפה אני עומד. אבל זה לא משפר את ההרגשה.

 

[SleeplessBeauty]

לא אמרתי מעולם שזה פשוט ../images/Emo13.gif

ואתה לא נשמע שרוט. אתה נשמע כמוני לפני כמה שנים... המסע הזה של החיפוש הוא לא מסע קל. הוא מסע ארוך ומייגע. אגב, אני בשלב מסוים החלטתי שהמטרה היחידה שלי בחיים היא לחיות טוב, להנות ממה שיש, לקחת את הדברים שלב אחר שלב, בכל פעם מטרת ביניים קטנה אחרת, כשבסוף המטרה היא להיות מאושרת, אבל לא המטרה חשובה, אלא הדרך. (נשמע קלישאתי, אני יודעת, אבל אני משתדלת לחיות ככה). כמו שאמרתי, זה לא קל. אבל זה בהחלט לא גדול עלייך. אם תנסה להנות גם מהחיפוש, גם מהדרך, אולי זה אפילו יהיה יותר קל ממה שציפית. וכשמשהו כל כך מציק לך, ומשגע אותך במחשבות, הדבר הכי נכון הוא להתחיל לחשוב על מה עושים. כל פעם כשרע לי במשהו - אני חושבת איך אני יוצאת מזה, מה הלאה. לא משנה אם זה מחר או בעוד שנתיים, זה נותן לי תקווה לעבור את היום. אל תתייאש! ובכל מקרה אל תעשה משהו שלא עושה לך טוב!

 

[נסיכת הכוכב]

תשמע יש לי רעיון

יש ספר של הפיכולוג ויקטור פרנקאל האדם המחפש משמעות אתה קורא לעצמך דתל"ש אבל לא הפנמת את אורח החיים של מי שקוראים לו חילוני המסגרת הדתית הקהילה נתנה משמעות לחיים שלך ותמיכה של הקהילה מסביב זה לא קיים אצל החברה שלא שומרי מצוות , הקשרים הם יותר שטחיים וחולפים אין את התמיכה של הקהילה העוטפת סביב , הבדידות היא גדולה יותר אתה מזכיר לי את התהליך שעובר הבחור בספר אפיקורס בעל כורחו הספר מלווה את המעבר אל הקהילה של ת"א מירושלמים ומחברה החרדית לדעתי אתה צריך להחליט מה חשוב לך , מה הנפש שלך רוצה לעשות בעולמנו ולמצוא לך את הקהילה שלך , זה משהו שכל הדתל"ש עוברים כי אופי החיים משתנה אבל עצם העובדה שאתה מסתיר מההורים מביא אותך למצב ביניים כי אץתה רגל פה ורגל שם ובשבילי המצב הזה גרם לזה שלא מצאתי את עצמי עם האיחד והיחיד עד שהחלטתי ללכת לכוון של שומרי המצוות ושם מצאתי אנשים שדברו אותה שפה כמוני ואני מבינה למה הייתי כל כך בודדה בקרב האנשים הרגשתי "במושב ליצים לא תשב" ובקרב שומרי המצוות הדיבורים הם אחרים יש משמעות למילה אז אני בדרך פנימה ואתה החוצה , חפש אנשים שפעם היו דתיים הם קהל הידע שלך הם ידעו לדבר איתך שיהיה לך מעניין , מאחלת לך בהצלחה

 

[פרפרי אהבה]

ממליצה להיכנס לפורום "דתיים בעל כורחם"

נראה לי שכבר הגבנו בדיוק לאותה הודעה לפני כמה שבועות,מבינה שלא ממש עזר?

 

[צביקה61]

קודם כל תחליט!

חיי דת וחיי חילוניות אפילו לא עוברים אחד ליד השני. אז קודם כל תגדיר את עצמך! דתי, חילוני, מסורתי... הכל לגיטימי באותה מידה רק תחליט מי אתה. ברגע שזה יקרה יהיה לך כרטיס ביקור (דימיוני). חבר או חברה פוטנציאליים רוצים להכיר אותך אבל איך יכירו אם אתה לא ממש מכיר את עצמך. צורת חיים שלך היא מאוד חשובה במיוחד למי שתרצה איתך אינטימיות. זה לא רק מין, זה גם. חילונית לא תרצה דוס, דתיה לא תרצה "רשע". אז כדי לא לבלבל אחרים וגם את עצמך תכנס להגדרה. אינך חייב להכנס להגדרה קיימת, תמציא הגדרה חדשה, אבל שיהיו לך תשובות ברורות כ"כ לעצמך מי אתה.