"מבדידות האנשים הופכים קשים... ../images/Emo79.gif
...מעטים יוצאים ממנה נשכרים... יש הפוחד מהדממה... יש המגלה בה נשמה..."
כמה שהשיר הזה נכון... יש תקופות שאנחנו רוצים להיות קצת לבד, להיות עם עצמינו ולהשתבלל וחוות את הלבד הזה ותוך כדי כך לעשות עבודה פנימית עמוקה שתגלה את הנפש החזקה והמבריקה שקבורה לה תחת שכבות של כאב שהצליח עליו שריון של עור קשה להגנה... זו עבודה קשה שמצריכה המון אומץ וכוח - היא כואבת וחופרת מאד. אנחנו יורדים פנימה ומגרדים את החלודות והריקבונות וזה לא קל... אבל הבדידות היא מקום שלא קל לצאת ממנו - זהו מקום מאד בטוח, הוא רק שלנו ואין אף אחד שמאיים עלינו בו. זהו מקום שאנחנו רגילים אליו ויודעים איך להתנהל בו ולמרות שאת כותבת שאת לא אוהבת להיות שם... תבדקי טוב אם לא התרגלת פשוט להיות לבד... האם לא התקשית לך והפכת להיות בודדה מרצון? קומי וצאי משם - אזרי אומץ והתחילי לצאת ולבלות ולפגוש אנשי כי את לא יודעת היכן תמצאי את מי שיהיה איתך שלא תהיי לבד, שתגלי שוב מהי אהבה ואת העוצמות הלא יאומנו של ההתרגשות להביט בעיניים של מי שהלב מפרפר כשהוא רואה... אני מקווה שניצלת את הבדידות שלך עד היום למצוא את הנשמה... כעת - רגע לפני שאת הופכת קשה - צאי משם, החיים כל כך יפים והם מסע מופלא שיש לנו רק הזדמנות אחת לעשות, חבל לבזבז אותו ברחמים עצמיים או לבד
. התחברי עם האנשים כאן, צאי איתם לבילויים, שוחחי איתם כאן או במסרים
- חפשי לך חברים! בהצלחה