בדידות...
אולי זו תחושה שמלווה כל מי שסובל מהפרעה מסוימת. אולי זו תחושה שמלווה את כל בני האדם... (ע"ע ספרים של קאמי ושל אריך פרום ושל עוד כמה הוגים...) ובכל זאת, אולי יש לה גם גוון מיוחד בקרב סובלים מOCD. אולי דווקא מפני שבד"כ אפשר להסתיר אותה - ואז משקיעים מאמצים בלהסתיר ולהסתתר מאחרים. אולי משום שחלק משמעותי ממנה (=המחשבות) הוא בכלל בלתי נראה - ואז מרגישים ביתר שאת שגם מי שקרוב אלי לא באמת מבין אותי ולא יודע עם מה אני מתמודד. אולי בגלל עצם השקיעה בעולם המחשבות והטקסים, שהוא תמיד עולם דמיוני-אישי-פרטי לחלוטין, שמעצם הגדרתו תמיד תהיה שם לבדך - גם אם פיסית אתה מוקף בחבורה של עוד 100 איש... ואולי בשל עוד כמה סיבות. באופן אישי, אני מוצא את עצמי פעמים רבות מרגיש בודד למדי. אני תוהה מה מהתחושה הזו הוא תוצאה של ההפרעה, ומה תוצאה של חלקים אחרים בי - בריאים יותר או פחות ("סתם" ביישנות? חרדה חברתית?...) מכירים את תחושת הבדידות? ממה היא נובעת לדעתכם? איך מתמודדים איתה? אשמח לשיתופים ולעצות
אולי זו תחושה שמלווה כל מי שסובל מהפרעה מסוימת. אולי זו תחושה שמלווה את כל בני האדם... (ע"ע ספרים של קאמי ושל אריך פרום ושל עוד כמה הוגים...) ובכל זאת, אולי יש לה גם גוון מיוחד בקרב סובלים מOCD. אולי דווקא מפני שבד"כ אפשר להסתיר אותה - ואז משקיעים מאמצים בלהסתיר ולהסתתר מאחרים. אולי משום שחלק משמעותי ממנה (=המחשבות) הוא בכלל בלתי נראה - ואז מרגישים ביתר שאת שגם מי שקרוב אלי לא באמת מבין אותי ולא יודע עם מה אני מתמודד. אולי בגלל עצם השקיעה בעולם המחשבות והטקסים, שהוא תמיד עולם דמיוני-אישי-פרטי לחלוטין, שמעצם הגדרתו תמיד תהיה שם לבדך - גם אם פיסית אתה מוקף בחבורה של עוד 100 איש... ואולי בשל עוד כמה סיבות. באופן אישי, אני מוצא את עצמי פעמים רבות מרגיש בודד למדי. אני תוהה מה מהתחושה הזו הוא תוצאה של ההפרעה, ומה תוצאה של חלקים אחרים בי - בריאים יותר או פחות ("סתם" ביישנות? חרדה חברתית?...) מכירים את תחושת הבדידות? ממה היא נובעת לדעתכם? איך מתמודדים איתה? אשמח לשיתופים ולעצות