בגרות בספרות

[עינת הדבש]

בגרות בספרות../images/Emo45.gif

כיף גדול. חוץ מעודף עמיחי ועודף ביאליק, שמהראשון נמאס והשני- אני כנראה צריכה לגשת אליו מכוון אחר; חומר מענין ושאלות כיפיות. רק חבל שזה מקצוע חובה, כי אז נאלץ משרד החנוך להתאים את הרמה לאנשים שאפילו לא שולטים בהבנת הנקרא. אפילו כתבתי על שיר ימי-הביניימי שלא ראיתי מעולם לפני כן, (יחידה שחרי האל וספו (אאז"נ) של ריה"ל) כשתכנית האב היתה לעשות רק שירת המאה ה-20. והכי כיף- ארבע שעות חופשיות בשבוע.

 

[שירה בלטר]

שאלה לא קשורה:

אם אני כותבת "מקוריות" ומתכוונת למשמעות המקורית של המילה (

), כלומר: אותנטיות, (ולא: ניסיון-לעשות-את-הדבר-שיגרום-לי-להראות-הכי-מיוחד) מותר לי להניח שיבינו מה שרציתי לומר? שתי דוגמאות: 1) וואו, איזה יוצר מקורי- בחיים שלי לא שמעתי דבר כזה... 2) מטרתו המקורית הייתה להסב את תשומת ליבנו.

 

[מוגג]

אני מניח

שכשאת כותבת "מותר לי להניח", את מניחה שיבינו שאת מתכוונת להעלות השערה ולא לשים משהו פיזי לפנינו. כפי שכתבתי, ועוד אכתוב מן הסתם, אין מבע בעל משמעות אחת בלבד ואין בכך כל רע. אם ברצונך למנוע עמימות והשתמעויות שגויות את תעטפי את המבע העמום במילים נוספות שיפזרו את ערפילי אי ההבנה. כשכתבת "איזה יוצר מקורי" הוספת הסבר "מעולם לא שמעתי כמוהו" וכך הבהרת את כוונתך. בדרך כלל הביטוי "מקוריות" כוונתו ההיפך מחיקוי ולא מרבים להשתמש בו במשמעות השניה. לעומת זאת התואר "מקורי" סובל (כן, עמימות לעיתים מכאיבה) את שני הפירושים. לכן אם תכתבי "מה המקוריות של המושג הזה" לרוב לא יבינו את כוונתך. אגב גם המושג "אותנטי" יכולהתפרש כייחודי או כמקור ראשוני, לכן ההסבר מקוריות=אותנטיות אינו בהיר דיו (לכן כדאי להשתמש בדיו של טוש..). כרגע חשבתי על עוד הבחנה, אבל היא לא תמיד עובדת . אם מתכוונים למשמעות המקורית נשתמש בדרך כלל, בהא היידוע. כאשר לא משתמשים ביידוע למשל, כשנאמר "איזה יוצר מקורי" המשמעות הראשונה תהיה "ייחודי, לא חקיין", אך כשנרצה להדגיש שזו יצירה שמקורה קדום, בדרך כלל, נוסיף הסבר "זוהי יצירה אינדיאנית-מקורית" === ואולי לא ===

 

[shellyland]

מכיוון אחר

כשמלמדים את ביאליק יש סכנה גדולה להשאב אל תוך הפאתוס של "המשורר הלאומי" וקצת לשכוח שהיה אדם מאחורי השם הגדול "ביאליק" ושהאדם הזה בהרבה מובנים היה דומה מאוד לרבים מאיתנו: מתלבט, מסוכסך עם עצמו, לא מוצא את המקום שלו, מרגיש זר ולא שייך... אם מנסים להתחבר לאנושי שמאחורי השירים הרבה יותר קל לקרוא אותם וגם להבין את הגדולה שלו כמשורר שהיטיב לתאר את עוצמתן של התחושות האנושיות, לעיתים קרובות של תחושות מנוגדות. הטריק הכי טוב הוא לנסות לחבר את הסיטואציה למצב שאני מכירה מהחיים. את "על השחיטה", למשל, כדאי לקרוא כאילו זה על פיגוע בדיזינגוף ולא על פרעות היסטוריות בארצות זרות ורחוקות. מילת מפתח בשירה של ביאליק היא "אמביבלנטיות". כמעט כלפי כל דבר הוא מביע יחס שונה ולפעמים אף מנוגד - בו זמנית. אם תביני את היכולת להתחבר לשני כוחות מנוגדים בתוך עצמך - הבנת את ביאליק! מקווה שעזרתי. רק למקרה שזה לא היה ברור: ביאליק הוא בעיני אחד מהגדולים ביותר שקמו לשירה העברית מאז ימי התנ"ך ועד היום, והוא מותיר אותי לעיתים קרובות נרגשת עד דמעות ומדבר לחלקים הכי פנימיים בנשמתי.

 

[lexigali]

ואני? אני לא רוצה "טריקים" כדי

להתחבר לשום דבר; ודאי שלא לאמנות. ביאליק "עושה לי את זה" בשירים ספורים בלבד. ובכל שירי הילדים שלו. למה אני לא צריכה שום טריק כדי להתחבר לרחל, למשל? או למוסיקה מסוימת?

 

[עינת הדבש]

גם אנילא

כנראה שלא היתה לך הזדמנות להבין את זה, אבל אני לא עד כדי כך שטחית בהבנת (או הרגשת) שירה. מובן שהוא בן-אדם, וכנראה בשל כך אני מתחברת יותר לשירים האישיים שלו. מה שמפריע לי בדרך כלל זה האמצעים האומנותיים, שלדעתי לוקים בחסר. (או שהשירים לוקים בחסר אמצעים?) אני מעדיפה את שירי הטבע והאהבה שלו, וכמובן שירי הילדים, ואילו בתכנית הלימודים של משרד החינוך של מדינת ישראל הגאה במשוררה הלאומי- מופיעים רק שיריו הלאומיים והדתיים-משהו, אז אם זה ככה כבר עדיף יהודה הלוי. (בלי שום זלזול בכבודו! חס וכרפס.)