סיידר תפוחית
New member
בגלל שאני משועממת,
ובגלל שאני עושה הפסקה מהתרגום טיפה (עוד עמוד וחצי לסוף הפרק השני...) אז אני שולחת שוב את דראקו דורמיינס, החלק הראשון. לכל מי שיש בעיה בוורד, ובטקסט, אז זה בגוף ההודעה! ענבל (בלי י´!), שימי את זה בטאג ליין! ואני שמה את זה בשורת הודעות... ________________________________________________________________________ ביום אחד של חודש יוני, במרתף השיקויים, היה רותח פחד. אבל לסנייפ לא היה אכפת. "האם אתם יכולים להגיד לי מה זה?" הוא שאל את הכיתה האומללה ששכבה על השולחנות, בעוד הצביע על קדירה מלאה בנוזל. אחדים מהם הרימו את ראשיהם, וסנייפ הראה להם בלחש הרמה לאוויר את הנוזל שהתרומם מהקדירה, כדי שיוכלו להתבונן בו. ידה של הרמיוני, עלתה לאוויר. כרגיל. "שיקוי הפולימיצי," היא אמרה ורעדה קצת. היא בוודאי נזכרה מה היה הטעם שלו, חשב הארי בחיוך מוסתר, נזכר באחר-הצהרים לפני שלוש שנים כשהוא, רון והרמיוני שתו את השיקוי הזה על מנת להתגנב לחדר המועדון של סלית´רין. סנייפ התעלם ממנה. "עוד מישהו?" הוא אמר, סורק בעיניו את הכיתה. דראקו מאלפוי הרים יד עצלה ובהירה לאוויר. "שיקוי הפולימיצי," הוא אמר בטון משועמם. הארי התבונן בו. איפה ששאר הכיתה נראו אומללים ומזיעים, הוא נראה קריר כמו מישהו שאכל קופסא שלמה של עכברטיקים. "כל הכבוד דראקו!" הריע סנייפ. "חמש נקודות לסלית´רין. עכשיו," הוא המשיך, "מישהו מכם יכול להגיד לי מה הוא עושה?" הוא הסתובב במהירות אל רון, שמצמץ. "וויזלי?" רון, שנראה כאילו עצר את עצמו מלפהק, אמר "זה, ארר, משנה אותך למישהו אחר." סנייפ, אשר נראה מאוכזב, אמר, "זה נכון." הוא לא נתן לגריפינדור חמש נקודות. לעומת זאת, גחן לעבר הקדירה והתחיל למדוד כמויות של שיקוי לתוך כוסות נייר. "עכשיו," הוא אמר, מתיישר, "אני אחלק את הכיתה לשניים. כל אחד מכם ישתה חצי כוס של השיקוי עם שערה מהראש של השני... לא. את לא חייבת לבלוע את השיערה, העלמה בראון. יש מספיק שיקוי על מנת להפוך אתכם לשותף שלכם למשך חצי שעה בדיוק. לא יותר, לא פחות. זה ייתן לכם את הרעיון איך השיקוי אמור לעבוד, מחר, תעשו את השיקוי בעצמכם, ותשתו אותו. אבל אני מזהיר אתכם," הוא אמר, מסתכל לעבר נוויל, "שאם עושים טעות קטנה ביותר בשיקוי, התוצאות יכולות להיות לא נעימות. אתם יכולים לגמור בתור חצי מעצמכם וחצי ממי שהתכוונתם להשתנות אליו, בלי יכולת לחזור חזרה, או להמשיך את ההשתנות." נוויל החוויר ורעד. "ובכן," סנייפ אמר, "העלמה פאטיל והעלמה בראון בואו הנה," ולוונדר ופרבאטי הלכו לכיוון השולחן של סנייפ, מצחקקות. סנייפ שם את קראב וגויל ביחד מיד, נוויל עם פרצוף הבולדוג פנסי פרקינסון, (אשר הסתכלה ארוכות על דראקו בשעה שהלכה לשולחן של סנייפ-אם היא לא יכלה להיות דראקו, ככה נדמה שחשבה, לפחות תוכל להיות לידו כמה שיותר.) רון שובץ להיות עם הרמיוני, והארי... "פוטר," אמר סנייפ, "ומאלפוי. בואו הנה." לסתו של דראקו נפלה. גם של הארי. "לא!" הם אמרו ביחד. "אני לא אהיה מאלפוי," אמר הארי בטון כועס. אבל סנייפ לא היה מורשם. "בואו הנה מיד, שניכם," הוא אמר. מאלפוי היה הראשון שקם על רגליו. שולח מבט קפוא לעבר הארי, הוא הלך לקדמת החדר, לקח את השיקוי, ופנה בחזרה לאיפה שהארי ישב. הארי שלח מבט מיואש לעבר רון והרמיוני, שבהו בו ברחמים. רון נענע את ראשו; הרמיוני לחשה אליו משהו שהוא לא הבין, אבל הוא הכיר את הרמיוני טוב מספיק, בשביל לדעת שהיא אומרת, כדאי שתמשיך עם זה הארי, זה יחושב בציונים הסופיים! ---------------------- המשך יבוא!
ובגלל שאני עושה הפסקה מהתרגום טיפה (עוד עמוד וחצי לסוף הפרק השני...) אז אני שולחת שוב את דראקו דורמיינס, החלק הראשון. לכל מי שיש בעיה בוורד, ובטקסט, אז זה בגוף ההודעה! ענבל (בלי י´!), שימי את זה בטאג ליין! ואני שמה את זה בשורת הודעות... ________________________________________________________________________ ביום אחד של חודש יוני, במרתף השיקויים, היה רותח פחד. אבל לסנייפ לא היה אכפת. "האם אתם יכולים להגיד לי מה זה?" הוא שאל את הכיתה האומללה ששכבה על השולחנות, בעוד הצביע על קדירה מלאה בנוזל. אחדים מהם הרימו את ראשיהם, וסנייפ הראה להם בלחש הרמה לאוויר את הנוזל שהתרומם מהקדירה, כדי שיוכלו להתבונן בו. ידה של הרמיוני, עלתה לאוויר. כרגיל. "שיקוי הפולימיצי," היא אמרה ורעדה קצת. היא בוודאי נזכרה מה היה הטעם שלו, חשב הארי בחיוך מוסתר, נזכר באחר-הצהרים לפני שלוש שנים כשהוא, רון והרמיוני שתו את השיקוי הזה על מנת להתגנב לחדר המועדון של סלית´רין. סנייפ התעלם ממנה. "עוד מישהו?" הוא אמר, סורק בעיניו את הכיתה. דראקו מאלפוי הרים יד עצלה ובהירה לאוויר. "שיקוי הפולימיצי," הוא אמר בטון משועמם. הארי התבונן בו. איפה ששאר הכיתה נראו אומללים ומזיעים, הוא נראה קריר כמו מישהו שאכל קופסא שלמה של עכברטיקים. "כל הכבוד דראקו!" הריע סנייפ. "חמש נקודות לסלית´רין. עכשיו," הוא המשיך, "מישהו מכם יכול להגיד לי מה הוא עושה?" הוא הסתובב במהירות אל רון, שמצמץ. "וויזלי?" רון, שנראה כאילו עצר את עצמו מלפהק, אמר "זה, ארר, משנה אותך למישהו אחר." סנייפ, אשר נראה מאוכזב, אמר, "זה נכון." הוא לא נתן לגריפינדור חמש נקודות. לעומת זאת, גחן לעבר הקדירה והתחיל למדוד כמויות של שיקוי לתוך כוסות נייר. "עכשיו," הוא אמר, מתיישר, "אני אחלק את הכיתה לשניים. כל אחד מכם ישתה חצי כוס של השיקוי עם שערה מהראש של השני... לא. את לא חייבת לבלוע את השיערה, העלמה בראון. יש מספיק שיקוי על מנת להפוך אתכם לשותף שלכם למשך חצי שעה בדיוק. לא יותר, לא פחות. זה ייתן לכם את הרעיון איך השיקוי אמור לעבוד, מחר, תעשו את השיקוי בעצמכם, ותשתו אותו. אבל אני מזהיר אתכם," הוא אמר, מסתכל לעבר נוויל, "שאם עושים טעות קטנה ביותר בשיקוי, התוצאות יכולות להיות לא נעימות. אתם יכולים לגמור בתור חצי מעצמכם וחצי ממי שהתכוונתם להשתנות אליו, בלי יכולת לחזור חזרה, או להמשיך את ההשתנות." נוויל החוויר ורעד. "ובכן," סנייפ אמר, "העלמה פאטיל והעלמה בראון בואו הנה," ולוונדר ופרבאטי הלכו לכיוון השולחן של סנייפ, מצחקקות. סנייפ שם את קראב וגויל ביחד מיד, נוויל עם פרצוף הבולדוג פנסי פרקינסון, (אשר הסתכלה ארוכות על דראקו בשעה שהלכה לשולחן של סנייפ-אם היא לא יכלה להיות דראקו, ככה נדמה שחשבה, לפחות תוכל להיות לידו כמה שיותר.) רון שובץ להיות עם הרמיוני, והארי... "פוטר," אמר סנייפ, "ומאלפוי. בואו הנה." לסתו של דראקו נפלה. גם של הארי. "לא!" הם אמרו ביחד. "אני לא אהיה מאלפוי," אמר הארי בטון כועס. אבל סנייפ לא היה מורשם. "בואו הנה מיד, שניכם," הוא אמר. מאלפוי היה הראשון שקם על רגליו. שולח מבט קפוא לעבר הארי, הוא הלך לקדמת החדר, לקח את השיקוי, ופנה בחזרה לאיפה שהארי ישב. הארי שלח מבט מיואש לעבר רון והרמיוני, שבהו בו ברחמים. רון נענע את ראשו; הרמיוני לחשה אליו משהו שהוא לא הבין, אבל הוא הכיר את הרמיוני טוב מספיק, בשביל לדעת שהיא אומרת, כדאי שתמשיך עם זה הארי, זה יחושב בציונים הסופיים! ---------------------- המשך יבוא!
