עד למשפט האחרון...
כל מילה שלך היתה לעניין ואפילו....יוצרת חשיבה... אבל כהרגלך, חייב קצת ציניות ו... ככה בקטנה לזלזל... לא לוקחת ללב , באמת, יודעת שבתוך תוכך, מתחת למעטה הציניות והחומות המקיפות אותך, מסתתר אדם רגיש ואולי גם אמיתי. ואין לי את הזכות לכעוס מכיוון שמבינה שנגעתי בנקודה רגישה. ועל כן מבקשת סליחתך. אז יקירי... גדול עליי שאלת? כן גדולה עליי היכולת להבין איך בדיוך אתה רואה את התופעה כטבעית, מקובלת, מובנת וברורה...(למרות היותה שכיחה). הלא אחוזי הגירושין גדלו לא מעט בגללה?! אוקיי, אז אנחנו שונים, ודעותינו שונות והראיה שלנו שונה מטבע הדברים, כי לכל אחד יש את "השריטה" שהוא סוחב עימו מהנישואים ויכול להיות שאפילו אתה הוא הצודק... ולכן לא מנסה אפילו לשכנע אותך... רק חשבתי וזאת לנוכח הבלוג המפרט והמרגש שלך...שאולי הגיע הזמן לשחרר, אולי הגיע הזמן למחול ולסלוח ובכך ללמוד להאמין, לבטוח ובהחלט להיות מסוגל למחוייבות. לא כועס, אההה?