איש יקר בחולצת פסים
New member
בגידה.
נבגדתי. מישהו בגד בי. וזה מאוד כואב. נתחיל מזה, שאני לא יודע למה אני בכלל כותב את מה שאני עומד לכתוב. אני מניח שאני צריך סוג של משהו מסוים, ואני לא אקרא לזה תמיכה, מטעמי אגו. ובגלל שאני מאוד אוהב אותכם (את כולכם) החלטתי לשתף, ממש בקצת, מעצמי. מי שמכיר אותי, יודע, שאני לא נוהג לשתף הרבה אנשים בחיים הפרטיים שלי. בעצם, איש יקר הוא שילוב של שני אנשים. איש יקר א', ואיש יקר ב'. איש יקר א' הוא הטיפוס המצחיק, הצבעוני, הקופצני, שמוצא את הטוב כמעט בהכול, יודע לעזור כמעט תמיד, והוא בעצם, זה שכותב פה בפורום בדה"כ. איש יקר ב' הוא הטיפוס הרציני, החושב, הכבד יותר, זה עם הגבולות הברורים, והדעות הנוקבות. הוא מגיח בפורום גם, אבל כמעט ולא. אחד הדברים הכי חשובים לאיש יקר בכלל ולאיש יקר ב' בפרט, הוא אימון. אימון באנשים שסובבים אותו, שנבחרים בקפידה ע"י אספקטים שונים שמתן אימון הוא אחד הגדולים שבהם. יש לי סטנדרטים מאוד גבוהים לחברים שלי והם יודעים את זה. מי שזה מתאים לו, מצויין, מי שלא "היה נחמד, שיהיו לך חיים נפלאים". זה לא מבחן, זה פשוט דרך חיים. אם נשארת אז את יודע שעל כתפיך מונחת אחריות כבדה. נבגדתי. מישהו בגד בי. וזה מאוד כואב. חבר ממש טוב שלי, אחד הטובים ביותר שהיו לי אי פעם, הצליח לעשות את זה. וממש לא מתוך רוע, והוא גם היה שיכור, וגם יש נסיבות מקילות. והוא מאוד מצטער, והוא באמת אמר את כל הסליחות שאפשר, והוא באמת מבין את הטעות שהוא עשה, ואני באמת מאמין לו שהוא מצטער ושהוא לא יעשה את זה שוב. בלי להיכנס לפרטי המקרה (בכל זאת, זה עדיין אני), הוא הצליח לממש את הפחד הכי גדול שלי מחברים שקרובים אליי. כזה סוג של בגידה. אחד ממעשי ה"לא-המוחלט" בלקסיקון שלי, בכללי ההתנהגות שלי, בחיים שלי. כמובן שהוא פחד לספר לי, ואני, במקרה, אחרי שהוא אמר איזה משפט, סחטתי ממנו את כל השאר. הכול היה בטלפון כמובן. אחרי שניסיתי לצאת מהשוק הראשוני בצעקות של "אתה עובד אליי נכון?" הוא היה חייב להיכנס לאיזה שיעור וניתקנו, אחרי שהוא השביע אותי שאני יענה לו שהוא יתקשר אח"כ. לא עניתי. לא הייתי מסוגל. בצילצול השלישי, אמרתי שאני עסוק ואני אתקשר אליו. וניתקתי הכי מהיר שיכולתי. אחרי 3 שעות של חשיבה, התקשרתי אליו. אני חייב לו לפחות את זה אמרתי לעצמי. הוא היה הכי חמוד בעולם, הסביר הכול, בדבריו הוכיח לי איך הוא הגיע למעמד הגבוה שלו אצלי והזכיר לי כמה אני אוהב אותו. אבל אחרי כל זה הבנתי שזה לא מספיק. שאני לא יכול. שאני לא מסוגל. הזכרתי לו את החוקים, ניסיתי להסביר לו, ולעצמי, למה אני לא יודע מה לעשות איתו ואיך "לאכול אותו" מעכשיו והלאה. תוך כדי נזכרתי בחברים אחרים שעשו חצי ממה שהוא עשה והועפו קיבינמט מהחיים שלי. ובסוף, עם גרון חנוק, עיניים לחות ובעיקר לב כבד, פחות או יותר סיימתי את החברות בינינו. נבגדתי. מישהו בגד בי. וזה מאוד כואב. שקוראים דברים כאילו, לי, או סיפורים שאני שומע מאנשים אחרים, אני מייד שם עצמי במקומם וחושב מה הייתי עושה. בשביל שלא יצא מצב שהסטנדרטים שאני דורש מחבריי לא יחולו עליי גם. ואני יכול להגיד לכם בלב שלם, שאני, בחיים, לא רק שלא הייתי מגיע לסיטואציה כזו, לא הייתי מבצע את המעשה הזה. האם הייתי נחרץ מידי? האם אני קשה איתו מידי? הרי זה ברור שאני אתגעגע. הוא באמת יקר לי. יכול להיות שאני מונע ע"י סטנדרטים מסויימים שקבעתי לעצמי ואני לא מוכן לשברם בגלל שאני הוא זה שקבע אותם. כמובן שאני יכול לשכוח הכול בשניה ולחזור למצב הקודם, אם אני יהיה מסוגל בכלל לעשות את זה? איך אני אסתכל לו בעיניים? איך אני אסתכל לעצמי בעיניים? עצוב לי. איש יקר (א' ו-ב')
נבגדתי. מישהו בגד בי. וזה מאוד כואב. נתחיל מזה, שאני לא יודע למה אני בכלל כותב את מה שאני עומד לכתוב. אני מניח שאני צריך סוג של משהו מסוים, ואני לא אקרא לזה תמיכה, מטעמי אגו. ובגלל שאני מאוד אוהב אותכם (את כולכם) החלטתי לשתף, ממש בקצת, מעצמי. מי שמכיר אותי, יודע, שאני לא נוהג לשתף הרבה אנשים בחיים הפרטיים שלי. בעצם, איש יקר הוא שילוב של שני אנשים. איש יקר א', ואיש יקר ב'. איש יקר א' הוא הטיפוס המצחיק, הצבעוני, הקופצני, שמוצא את הטוב כמעט בהכול, יודע לעזור כמעט תמיד, והוא בעצם, זה שכותב פה בפורום בדה"כ. איש יקר ב' הוא הטיפוס הרציני, החושב, הכבד יותר, זה עם הגבולות הברורים, והדעות הנוקבות. הוא מגיח בפורום גם, אבל כמעט ולא. אחד הדברים הכי חשובים לאיש יקר בכלל ולאיש יקר ב' בפרט, הוא אימון. אימון באנשים שסובבים אותו, שנבחרים בקפידה ע"י אספקטים שונים שמתן אימון הוא אחד הגדולים שבהם. יש לי סטנדרטים מאוד גבוהים לחברים שלי והם יודעים את זה. מי שזה מתאים לו, מצויין, מי שלא "היה נחמד, שיהיו לך חיים נפלאים". זה לא מבחן, זה פשוט דרך חיים. אם נשארת אז את יודע שעל כתפיך מונחת אחריות כבדה. נבגדתי. מישהו בגד בי. וזה מאוד כואב. חבר ממש טוב שלי, אחד הטובים ביותר שהיו לי אי פעם, הצליח לעשות את זה. וממש לא מתוך רוע, והוא גם היה שיכור, וגם יש נסיבות מקילות. והוא מאוד מצטער, והוא באמת אמר את כל הסליחות שאפשר, והוא באמת מבין את הטעות שהוא עשה, ואני באמת מאמין לו שהוא מצטער ושהוא לא יעשה את זה שוב. בלי להיכנס לפרטי המקרה (בכל זאת, זה עדיין אני), הוא הצליח לממש את הפחד הכי גדול שלי מחברים שקרובים אליי. כזה סוג של בגידה. אחד ממעשי ה"לא-המוחלט" בלקסיקון שלי, בכללי ההתנהגות שלי, בחיים שלי. כמובן שהוא פחד לספר לי, ואני, במקרה, אחרי שהוא אמר איזה משפט, סחטתי ממנו את כל השאר. הכול היה בטלפון כמובן. אחרי שניסיתי לצאת מהשוק הראשוני בצעקות של "אתה עובד אליי נכון?" הוא היה חייב להיכנס לאיזה שיעור וניתקנו, אחרי שהוא השביע אותי שאני יענה לו שהוא יתקשר אח"כ. לא עניתי. לא הייתי מסוגל. בצילצול השלישי, אמרתי שאני עסוק ואני אתקשר אליו. וניתקתי הכי מהיר שיכולתי. אחרי 3 שעות של חשיבה, התקשרתי אליו. אני חייב לו לפחות את זה אמרתי לעצמי. הוא היה הכי חמוד בעולם, הסביר הכול, בדבריו הוכיח לי איך הוא הגיע למעמד הגבוה שלו אצלי והזכיר לי כמה אני אוהב אותו. אבל אחרי כל זה הבנתי שזה לא מספיק. שאני לא יכול. שאני לא מסוגל. הזכרתי לו את החוקים, ניסיתי להסביר לו, ולעצמי, למה אני לא יודע מה לעשות איתו ואיך "לאכול אותו" מעכשיו והלאה. תוך כדי נזכרתי בחברים אחרים שעשו חצי ממה שהוא עשה והועפו קיבינמט מהחיים שלי. ובסוף, עם גרון חנוק, עיניים לחות ובעיקר לב כבד, פחות או יותר סיימתי את החברות בינינו. נבגדתי. מישהו בגד בי. וזה מאוד כואב. שקוראים דברים כאילו, לי, או סיפורים שאני שומע מאנשים אחרים, אני מייד שם עצמי במקומם וחושב מה הייתי עושה. בשביל שלא יצא מצב שהסטנדרטים שאני דורש מחבריי לא יחולו עליי גם. ואני יכול להגיד לכם בלב שלם, שאני, בחיים, לא רק שלא הייתי מגיע לסיטואציה כזו, לא הייתי מבצע את המעשה הזה. האם הייתי נחרץ מידי? האם אני קשה איתו מידי? הרי זה ברור שאני אתגעגע. הוא באמת יקר לי. יכול להיות שאני מונע ע"י סטנדרטים מסויימים שקבעתי לעצמי ואני לא מוכן לשברם בגלל שאני הוא זה שקבע אותם. כמובן שאני יכול לשכוח הכול בשניה ולחזור למצב הקודם, אם אני יהיה מסוגל בכלל לעשות את זה? איך אני אסתכל לו בעיניים? איך אני אסתכל לעצמי בעיניים? עצוב לי. איש יקר (א' ו-ב')