הגעתי במאסף
אני זו שהתייעצה לגבי הגירושין
שמחה שההודעה שלי גרמה לך לפתוח את זאת וליצור פה שרשור מעמיק ומרחיב-דעת.
יש כ"כ הרבה הודעות מעליי שהייתי שמה
גדול מתחתן אבל אם אתחיל זה ייקח כל הלילה.
אין לי שום בעיה עם כל סוג והגדרה של קשר, כל עוד הוא מוסכם על שני בני הזוג (או כל המעורבים בעניין). באמת שלא.
כל עוד הכל פתוח וגלוי ומגיעים לזה מתוך הסכמה וכנות - הכל הולך מבחינתי. הכי לא מצקצקת שאפשר, לא מעניין אותי מה עושים אנשים בוגרים עם עצמם *כל עוד הם לא פוגעים במישהו אחר*.
הבעיה שלי היא עם השקרים וההסתרה. לדעת שאת חיה עם מישהו שמנהל סוג של חיים כפולים כשאת כבר יודעת שהוא משקר אבל זה לא עולה בדעתו שאת יודעת ולכן הוא מרשה לעצמו להסתכל לך בעיניים ולהמשיך כאילו כלום - זה מה שהכי פוגע.
לא מסירה מעצמי אחריות, יש לי פאקים משלי, כל אחד מביא את החבילה שלו ליחסים ואני יכולה להבין שיש דברים שגורמים להתרחקות לפעמים. השאלה היא כמה רחוק לוקחים את זה.
תמיד אמרתי לו שהדלת פתוחה ואף אחד לא מחזיק אותו בכוח. אני בחרתי בו בכל יום מחדש וקיוויתי שזה הדדי, כי בתחילת היחסים הבטחנו שאם וכאשר זה לא יתאים לאחד מאיתנו, הוא ייפרד קודם מהשני ואז יילך לעשות מה שירצה בחוץ.
כמה תמימה וטיפשה הייתי, מסתבר. כי בזמן שאני הקפדתי לעמוד בזה, הוא כבר היה רחוק רחוק...
נתתי כ"כ הרבה הזדמנויות רק כדי להיות שלמה עם עצמי ולדעת שאני לא מפרקת את המשפחה הזאת לחינם, ולצערי הרגשת הבטן שהייתה לי כל הזמן מאז שהתחלתי לחשוד, התבררה כנכונה.
כמו שכבר נאמר - בגידה היא בגידה היא בגידה.
אמון הוא דבר כ"כ שביר וזה לא משנה באיזה תחום הוא הופר, זה פוגע.
רק שזה פוגע שבעתיים כשזה על רקע רגשי ומיני מאשר בתחומים אחרים,
וזה הכי נורא כשאת נותנת צ'אנסים בזה אחר זה ונדהמת לגלות בכל פעם מחדש עד כמה מצפצפים עלייך...
בשבילי זה הדיל-ברייקר האמיתי, אז לא עוד.