בגידה

לא רואה מה מונע בעד החברה לעשות את זה

אם זה משהו ש-85% עושים (שאני לא מאמינה לזה לשניה, אבל נניח) וכוח טבע שגדול מכולנו,
אז תוך כמה שנים זו תהיה ברירת המחדל,
יהיה ברור שנאמנות מינית היא פאסה וכולנו נתקדם למודל הבא.
 
אני חושבת שהיא די פסה כבר היום

ומה שיש הרבה פעמים זו פסאדה.
ברור שלא תמיד, ברור שלא מצד כולם, אבל ביותר מדי מקרים.
 

BazukaGirl31

New member
אני חושבת שהיא לא פסה בכלל.

אנשים ממשיכים להתחתן ולהתרגש מעצם העניין, ועוד ברוב פאר והדר מוקפים במאות ממכריהם. זה חייב להיחשב כמשהו.

מה שכן פס מן העולם זו ריצה למרחקים ארוכים, דחיית סיפוקים ועבודה קשה באופן כללי. כולם רוצים הכל כאן ועכשיו באופן שלא משאיר ממש צ'אנס למונוגמיה.

מה שעדיין לא פס מן העולם, לצערי, הוא התחזוקה של תמונת הפוסטר בה מוצגים לראווה שני הורים מחייכים חיוך רחב עם 2.7 ילדיהם המוצלחים על רקע הדירה שזה עתה רכשו בסביוני שקר-כלשהוא.
רבים מהנאבקים במונוגמיה נאבקים גם בסדקים שנוצרו בפוסטר שלהם, וממהרים לטייח אותם. רק שלא יראו, רק שלא ירגישו.
אנחנו??? לא מאושרים??? לאאאאאאאאאאאאאא.
הכל טוב, אח שלו.

אני חושבת שיש גם קשר הדוק מאד לעניין הכלכלי.
להתגרש זה פאקינג יקר וזה ממש לא כיף.
כשמשתי משכורות (במקרה הטוב!) אפשר לקיים בקושי את רמת החיים הרצויה לזוג+משפחה, איך אפשר לשאת את הרעיון של פיצול ההכנסות לשני בתים והירידה ההכרחית ברמת החיים שנובעת מהמהלך?
המון נשים לא עובדות או מרוויחות גרושים ביחס לבעליהן. וואלה, לא רואה נשים כאלו מעלות בכלל על דעתן להתגרש במקרה כזה.
המון גברים ישלמו אלפי שקלים כמזונות (מוצדקים או לא) ויודרו מהשתתפות פעילה בחיי ילדיהם. וואלה, לא רואה גברים כאלו ממהרים להתגרש.
 

כרמיון

New member
הכתיבה שלך היא מאוד מעניינת

ומעוררת מחשבה, ומה שכתבת עכשיו נקרא לי יפה וקולע.

אני חושבת שהשיטה המונוגמית נמצאת עכשיו בסוג של מבחן, הרבה יותר מבעבר.
מכיוון שבמשך דורות רבים היא הייתה מעוגנת הרבה יותר חזק בטבואים וחוקים, ולא באמת הייתה צריכה להוכיח את עצמה, ועכשיו היא הופכת יותר ויותר לעניין של רשות ובחירה, עכשיו היא נדרשת יותר למבחן התוצאה. עכשיו גם נחשפים יותר בגלוי היתרונות והחולשות שלה. היתרונות (כמו שתוארו פה ) הם רבים ומשמעותיים, ולצדם, החולשות לא-פשוטות ואנשים רבים חווים אותן בכאב גדול (ואני חושבת שדווקא בפורום הזה, הקשיים הבסיסיים של רבים עם מערכת מונוגמית - ואני לא מדברת דווקא על תחום המין - עולים חדשות לבקרים בצורה מאוד כנה ומעניינת).

כמובן שאין לי דרך לדעת איך זה ייגמר ולאן זה הולך.

נכון מה שאמרת, בזוקה, שלא פשוט להתגרש. מבחינת הסנקציות החברתיות זה אכן פשוט הרבה יותר כיום, אבל מבחינות אחרות - כלכליות ואישיות - לפרק משפחה זה עניין לא פשוט בכלל עבור הרבה מאוד אנשים. לדעתי זאת יכולה להיות גם תשובה חלקית לשאלה למה אנשים לא "פשוט מדברים", כלומר למה הם לא הולכים ודנים בפשטות עם בני זוגם באופציה של פתיחת הנישואים. אנשים חוששים מתגובת בן/בת הזוג, וזה חשש הגיוני מבחינתם, כי גם אם תיאורטית קיימת האופציה שהוא יאמר "לא מתאים לי" ועמדתו תתקבל וימשיכו הלאה, עדיין משהו ישתנה בעקבות שיחה כזאת: הידיעה של בן/בת הזוג שיש לבן/בת זוגו כמיהה ורצון בסיסיים למערכת פתוחה. עבור אנשים רבים, גם זאת ידיעה מטרידה. אדם שחרד מאוד מהאפשרות של גירושים, ידחה שיחה כזאת עקב חרדותיו.

כנ"ל לגבי האופציה של "לחפש מראש את הדומים להם". נאמר שמישהו מאוד רוצה במערכת זוגית, משפחה וילדים. הוא יכול להצהיר מראש בפני כל מי שעומד/ת מולו כאופציה ליחסים זוגיים שהוא מחפש רק מישהו שמעוניין במערכת פתוחה. במצב אידיאלי, זאת תהיה באמת הדרך הישרה והמוסרית ביותר. אבל צריך גם לזכור שאם אותו אדם נמצא כיום בלחץ להקים משפחה ומקבל את הרושם שזוגיות פתוחה היא מאוד לא מקובלת בסביבתו, או שהיא מזוהה עם אנשים 'לא רציניים', הוא מסיק מזה שהוא יבריח את הרוב הגדול של בנות הזוג הפוטנציאליות ברגע שיאמר זאת. ואם הוא פוגש מישהי שנראית לו מאוד מכל בחינה אחרת והוא חושש מאוד להבריח אותה, יש סיכוי גבוה שהוא יאמר לעצמו שזה לא כל כך חשוב, שהוא יסתגל, שיוותר על החלק הזה אצלו ושלא נורא. ואולי הוא באמת יסתגל ולא נורא? מן הסתם הרבה פעמים אדם גם לא יודע ולא יכול להעריך עד כמה העניין עקרוני אצלו, ועד כמה הוא מוכן לוותר עליו לפני שהתנסה בזוגיות רצינית וממושכת. אנשים עוברים תהליכים. אם הזוגיות הרצינית והממושכת הראשונה שלו היא עם מי שהוא מקים איתו/איתה משפחה, אז זה ייבחן בזוגיות הזאת.

לכן, בנסיבות של היום, אני חושבת שזה קל מדי לומר "מה הבעיה, שאלה שרוצים זוגיות פתוחה פשוט ימצאו את הדומים להם" או "מה הבעיה, שמי שיש לו בעיות של מיניות או אחרות בזוגיות פשוט יתגרש", או "פשוט שידונו באופן חופשי בפתיחת הנישואים, ואם זה לא מסתדר, שיכלו לטיפול" / "שימצאו איזה שהוא פתרון מיני בתוך מסגרת הזוגיות" וכדומה. כי נכון להיום, כן יש בעיה. דווקא בגלל שרוב האנשים עדיין רוצים מאוד במערכת זוגית / מונוגמית, זה לא פשוט, ולא ניתן להציג את המצב הזה פשוט כהוכחה לנצחון המונוגמיה ולסגור עניין. ולכן אני מבינה את פתיחת הנושא ע"י זמניתושקה, ומברכת על זה שפתחה אותו.
 

כרמיון

New member
ואם כבר קראתי לעגבניות לבוא, אז משהו נוסף:

בנושא השקר.
יש פה שירשורים שבהם ממליצים למישהי לחפש עבודה אחרת בסתר, בעודה עובדת במקום מסוים ונותנת לבוס להאמין שהיא רואה את עתידה שם ברצינות ולטווח ארוך.
תכלס, זאת הסתרה, רמאות. אבל זה מובן לרוב האנשים שזה לגיטימי ואפילו מומלץ וחלק מחוקי המשחק. לא מצפים מאדם להקריב את עתידו המקצועי בשביל ערכים של נאמנות למקום עבודה, וגם לא מצפים ממנו שיודיע על התפטרות לפני שהוא מתחיל לחפש מקום אחר, בשם הערך הנעלה של אמירת אמת ואי-הסתרה. אם מישהי כותבת כאן שהיא הולכת לראיונות עבודה ובמקום העבודה שלה חושבים שהיא רצינית, או שהיא חושבת לשבור חוזה אפילו, לא ראיתי שתוקפים אותה שהיא שקרנית חראית ומטונפת וכו'. לעתים קרובות מעודדים אותה שתשאג לאינטרס האישי והמיידי שלה. אני בטוחה שאם מישהי הייתה כותבת פה שהסיבה שהיא לא מחפשת עבודה אחרת עד שתתפטר היא רק כי זה לא הגון להשלות ככה אנשים, היו נמצאות מי שהיו אומרות לה שתפסיק להיות תמימה ונאיבית, שתניח לאידיאלים המגוחכים ושתתעורר למציאות. אחרות פשוט היו אומרות לה שזה לשיקול דעתה. לא נראה לי שהיו נמצאות פה רבות שהיו משבחות אותה על ההתנהגות הזאת ואומרות שתמשיך ככה. (אני, בכל אופן, מעולם לא ראיתי התייחסויות כאלה). ולא מדובר בשקר "לבן" שמיועד לא לפגוע ולא לומר אמת מכאיבה בפנים (ע"ע: "את נראית טוב" למישהי שלדעתכם לא). מדובר, מה לעשות, בשקר מתוך אינטרס אישי.

אני מניחה שיגיבו לי כאן שקשר זוגי ויחסי עבודה הם לא אותו הדבר.
אז הם לא. ועם זאת, יחסי עבודה יכולים להיות הרבה מאוד. אם זה מקום קבוע עם בוס מכבד ואמפתי, שמתפתחים איתו יחסים של אמון הדדי, של שיתוף פעולה וגם של נתינה וקבלה, ומבלים איתו חלק ניכר של היממה במשך שנים. והתפטרות פתאומית של עובד יכולה להעמיס ולפגוע בעסק זעיר. וגם הבוס הוא אדם, וכשמשקרים לו, זה שקר לאדם. בוגר, לא ילד.

לא, זה עדיין לא כמו מסגרת זוגית ואישית. ועם זאת, בולט לי הניגוד הקיצוני: עד כמה הערך של אמירת האמת זוכה פה להגנה נמרצת במקרה אחד - ממש אסור לשקר, זה גועל נפש, האלף-בית של יחסים הוא התנהלות כנה וכו' - ועד כמה הוא נתפס כבטל בשישים ואפילו פסול במקרה אחר.
 

הילהל

New member
נהנתי לקרוא אותך

בתור מישהי שעובדת עם בעלה, החוויה של הרצון שלי להתנתק מהעסק המשפחתי היתה מאוד מטלטלת ודרשה טיפול זוגי משמעותי מאוד.
נראה לי שהחלק העסקי ביחסינו בהחלט בזוגיות פתוחה כרגע.. כשלאט לאט מתחלפים התפקידים ומי שהיה המאהב בסיפור הופך לבנזוג העקרי ולהפך (כלומר: הרבה יותר עיסוי והרבה פחות גינון עבורי) וגם זה מטלטל אותנו קשות
אז אני מאוד יכולה לראות את הדימיון והקשר בין הדברים
דרך אגב, כשנכנסתי לעסקי הגינון הייתי בטוחה שזה מאוד חתונה קתולית. לא ידעתי שאני ארצה לעסוק בטיפול במגע באופן מלא בעתיד.
 

BazukaGirl31

New member
שקר אינו מוסרי, נקודה.

יחד עם זאת, יש גוונים רבים של שקרים, ואני לא חיה בלה לה לנד בה כולם צריכים להיות כנים עם כולם כל הזמן.
לחפש עבודה תוך כדי עבודה אחרת זה לא כל כך נורא. אבל לעבוד במקביל בשני מקומות עבודה ללא ידיעה זה קצת יותר.
אני בהחלט אשפוט לרעה מעלים מס סדרתי או עובד שגונב ממקום העבודה שלו.
להמציא מדי פעם כאב ראש כדי להתחמק מביקור אצל החמות זה לא כל כך נורא, אבל לפתח מערכת יחסים משמעותית עם בן/בת המין השני, לפתוח בפניו את סגור ליבך ולשנות באופן חד צדדי את החוזה שחתמת עם בן/בת הזוג החוקי שלך שעלול להיפגע עד מאד אם וכאשר השקר יתגלה - זה כן. זה נורא.
אני בהחלט שופטת אנשים שבוחרים בדרך חיים של שקר ורמיה מפני בני הזוג שלהם.
למה? כי הם לא רוצים להתגרש? בעיה שלהם.
הם לא רוצים להתמודד עם המחיר של פירוק הזוגיות שלהם, אז הם מעמידים פנים שהכל בסדר ומאלצים את בן הזוג שלהם לחיות חיים שהוא לא מודע להם בכלל.
לדעתי החיים בשקר גרוע יותר מגירושים.
היי, אני התגרשתי. זה היה קשה וכואב (ועודנו!!!) אבל נשארתי בחיים לספר שלפחות אני כבר לא משקרת.
כן, שווה להתאמץ רק בשביל מוסר. אני עד כדי כך צדקנית וטהרנית ואני בהחלט חושבת שזו הדרך הראויה לחיות.

ואת יודעת מה, נגיד שאין לכולם את האומץ והאמצעים שהיו לי.
בסדר. מקבלת את זה.
תשקרו, אבל לפחות אל תחייכו כל הדרך אל הצימר.
לפחות אל תתהדרו בזיונים שלכם כאילו אתם חסידי אומות העולם שמצילים את בני זוגם מחיים עם מישהו כבוי וחסר מנוחה.
אלו הכי מגעילים אותי - המשקרים שחיים בנחת ושלווה עם השקר שלהם, ועוד מתרצים על ימין ועל שמאל למה הוא מותר: הילדים קטנים, ההכנסה נמוכה והרצפה המונוגמית עקומה.
 

כרמיון

New member
כמה נקודות:

אם היינו חברה שמקדשת את אמירת האמת כערך בסיסי, זה היה מובן וגם טבעי, עוצמת התגובות שמציגות את הבגידה כמעשה הנבלה האולטימטיבי. מכיוון שעד כמה שאני רואה, אנחנו ממש לא חברה כזאת, עוצמת התגובות אכן נראית לי מעוררת מחשבה. מהצד השני, אם היינו חברה פוריטנית מבחינה מינית, הייתי כן מצפה לתגובות כאלה, אבל גם הייתי מצפה שישללו מערכת זוגיות פתוחה באותה נשימה - ולפחות לדברי רוב הכותבות, לא כך הוא הדבר: אין להן בעיה עקרונית עם מערכת כזאת. (אבל בעצם כן יש, כך נראה לי. כי חוזרות ונשנות הטענות שזמניתושקה בטח חיה בשקר פסיכולוגי כלשהו, או שהיא לא הייתה חייבת לפתוח את הנישואים, שהפתיחה באה מבעיות לא פתורות, וכו'. אפשר אולי לשאול אם הטענה "יש לי רק בעיה עם בוגדים ולא עם אלה שמנהלים נישואים פתוחים" היא לא איזו אמירה 'פוליטיקלי קורקטית' כלשהי. כאילו, טוב, אז אנחנו לא נוקיע אותך מוסרית, רק נרחם עלייך ולא נאמין לך שאת יכולה לבחור מתוך מודעות ולעשות את מה שנכון לך, או משהו כזה. בקיצור, יש מצב שבכל זאת עוד משהו חוץ מקידוש האמת משחק כאן תפקיד).

מה שאמרת עכשיו - "שקר אינו מוסרי, נקודה" - לדעתי פשוט לא משקף את מערכת הערכים של החברה שלנו. גם אחרי שסייגת והצגת רמות שונות של שקר ונסיבות שונות, החלק ששקרים תופסים כחלק מסדר חיינו הוא כזה שאם אלה באמת הערכים שלך, נראה לי שאת חריגה. אני אומרת את זה בתור מישהי שהקושי שלה לשקר מותיר אנשים לפעמים נדהמים ולא מבינים למה, לכל הרוחות, אני בכלל עושה מזה עניין (ואני לא מדברת על מקרים כמו להמציא כאב ראש כדי להימנע מביקור אצל החמות).

"לחפש עבודה תוך כדי עבודה אחרת זה לא כל כך נורא. אבל לעבוד במקביל בשני מקומות עבודה ללא ידיעה זה קצת יותר.
אני בהחלט אשפוט לרעה מעלים מס סדרתי או עובד שגונב ממקום העבודה שלו." - אז הרושם שלי הוא שאנשים - כלל החברה - ישפטו בחומרה אולי רק את הסעיף האחרון. וגם זה רק אם מדובר בגניבה 'כבדה'.

(כמה אנשים אומרים בגלוי, גם פה, "אז תעבדי גם בשחור אם זה משתלם לך?" לא נראה לי שהעלמת מס נחשבת לפשע מעורר חלחלה כל כך בחברה שלנו. מסתכלים על זה בצורה מאוד יחסית: טייקון שמעלים מיליונים = חרא, עוסק זעיר שעובד גם בשחור = מישהו שרק רוצה לשרוד מול המדינה החראית שלוקחת אחוז גבוה מאוד של מיסים ולא נותנת לחיות. אחוז גבוה מהאנשים לא ישלחו אדם כזה להחליף מקצוע תכף ומיד כדי לא לחטוא חלילה בשקר, ולא יגידו לו "אתה בקשיים כלכליים? זו בעיה שלך".

אגב, היכן הם אותם בוגדים שמתהדרים בזיונים שלהם שאת מתארת בפיסקה האחרונה? אולי בפורום בגידות בנישואין, שם הם אחד עם השני. אני לא רואה אותם מסתובבים פה, בתקשורת או בפורומים אחרים של אנשים "מהוגנים", מספרים איך הם בוגדים ומתפארים ומצדיקים את זה בנחת. לפעמים מישהי מספרת כאן בניק זמני שהיא בוגדת, או רוצה לבגוד, בבעלה. לא ראיתי שלווה ונחת וגאווה בהודעות האלה. (ומן הסתם זה כי זה בלתי אפשרי, כי ברגע שמישהו בוגד "ייצא מהארון" כדי להתפאר או להצדיק את בגידתו קבל עם ועדה, הוא גם ייתפס, וזו לא תהיה עוד אותה בגידה חשאית, אלא יעבור לשלב הבא...)

אני כן רואה רווקים שמתהדרים בזיונים שלהם, אבל אז הם עושים זאת כי זה לא נתפס כבגידה, כי אין להם מחויבות ולכן גם אין שקר. אגב, כשמישהו מתפאר "אני מזיין על ימין ועל שמאל", זה דוחה אותי מסיבות שונות, בלי קשר לזה שאין כאן בגידה כי הוא לא נשוי.

יפה שהתגרשת ושאת מרגישה שזה היה הצעד הנכון. ממה שתיארת כאן, אני מתרשמת שלא עשית את זה רק בשביל המוסר ומשום האמונה שחיי אמת הם הדבר הנכון. נראה לי שעברת איזה תהליך שבו עלית על זה שהשקר היה סימפטום לזה שמערכת היחסים לא מתאימה, ושההסתרה לא מתאימה לך.
 
גם אני מברכת על כך

וגם כתבתי שאני יכולה להזדהות עם התחושות שזמניתושקה מדברת עליהם בהקשר של הזוגיות המונוגמית. יחד עם זאת יש לי הרגשה שזמניתושקה מייחסת משקל רב מידי לזוגיות המונוגמית מאשר לנסיבות האישיות שלה.
 
זה תמיד על הרצף של האישי-פוליטי

ברור שהנסיבות האישיות שלי והתפיסות האישיות שלי והבעיות האישיות שלי הובילו אותי בסופו של דבר לפתיחה. זה החלק האישי ואני האמת חושבת שנכנסתי לתוכו יותר מדי בשרשור הזה. כי לא רציתי לפתוח שרשור עלי אלא על התופעה.
והמון המון מקרים אישיים מתחברים יחד לסיפור מערכתי רחב.
זה כמו שאני מרוויחה פחות מבעלי ונמצאת יותר עם הילדים. במקרה הפרטי שלי יש לזה אלף ואחת סיבות וצידוקים אישיים שלי ושלו. אבל סיפור אישי שלי ועוד סיפור אישי ועוד אחד יספרו סיפור פוליטי-פמיניסטי של נשים שרובן עדיין מרוויחות פחות מהגבר ונמצאות יותר עם הילדים למרות שאנחנו חיים לכאורה בתקופה של נישואין שוויוניים.
כך גם הבוגדים. כל בוגד בוגד מהסיבות שלו. אפשר להגיד שכל אחד בנפרד לא בסדר, אגואיסט וכד'. אבל כשרואים את רוחב התופעה מבינים שכל סיפור אישי כזה הוא גם חלק מסיפור יותר רחב. זה מה שרציתי להעלות פה ולא את הסיפור האישי שלי.
 

BazukaGirl31

New member
בקליפת אגוז (כי בכל זאת זו השבת "שלי"
)

אני חושבת שהרעיון למצוא מישהו לרוץ איתו, לבנות איתו תא משפחתי ולהיאחז בו כל החיים, AKA מונוגמיה הוא רעיון נכון.
המימוש שלו היום בעייתי. נכון.
שילוב של כמה גורמים:
מביאים יותר מדי ילדים מכפי שהם יכולים לשאת בלוחות זמנים צפופים מדי, מגדלים אותם בצורה תובענית מדי (חוגים, הצגות, שבתות מקורקסות) עובדים שעות ארוכות מדי, מקדישים פחות מדי זמן לעצמם ולהתפתחות האישית שלהם ובטח ובטח לזוגיות שלהם ולהתפתחות שלה.

~~~מתנצלת מראש על הניתוח הפסיכולוגי בגרוש, אני לוקחת את זמניתושקה והסיפור שלה כדוגמא להבהרת נקודה ~~~
פותחת השרשור מספרת שבעלה עובד שעות ארוכות בעבודה תובענית ויש להם ילדים - אני יכולה להניח שרוב נטל הבית והילדים נופל עליה (משחק סכום אפס, לא?). אני מסיקה בחופזה (ואולי ביומרנות) שהקריירה שלה לא התקדמה כמו שהיא היתה רוצה, ומכאן הדרך להרגיש תקועה וקמלה קצרה. לא פלא שמחזר אלמוני באינטרנט עורר בה ריגוש שהיא שכחה מהו בכלל, ולא פלא שהיא מרגישה מסופקת כשיש לה סקס מטורף ומאהב אוהב ואהוב.
מה שאותי קצת מפליא זה החיבור האוטומטי של "אני מרגישה לא מסופקת" ל"המונוגמיה לא עובדת". יש באמצע מיליון נורות מהבהבות בערך, כולל הרקע האישי כבת להורים שלא התגרשו על אף בגידות חוזרות וגלויות.
 
חלק נכון וחלק לא

דווקא הייתי מאוד מרוצה מהקריירה שלי. אבל זה נכון שהפתיחה התרחשה בתקופה של חולשה וקושי אצלי כשהייתי הרבה בבית מסיבות אישיות.
יכול להיות שמצב אחר לא הייתי מגיעה לזה. זה לא אומר שהייתי מקבלת את כל מה שאני רוצה וצריכה ממערכת היחסים שלי עם בעלי. שכאמור, מערכת יחסים באמת נהדרת ואוהבת. ושוב אגיב, הסיפור האישי שלי הוא אישי שלי. אבל כיוון שהוא מצטרף לעוד הרבה מאוד, יותר מדי סיפורים אישיים, אני טוענת שיש בעיה מערכתית במונוגמיה. שיש בה בעיות וקשיים. כמו שכתבה כרמיון נדמה לי, הרצון שלי הוא לעורר מודעות ושיח. משם כל אחד מחליט לעצמו. יש שיגידו נכון, המונוגמיה לא מושלמת אבל מבחינתי זה הכי טוב שיש. יש שיגידו שעבורם זו דרך החיים המושלמת. יש שיגידו שאולי יש פה משהו שהם לא חשבו עליו. יש כאלו שאולי יחשבו האם לדבר עם בן הזוג ולפתוח תסכולים וללכת לטיפול ויש כאלו שאולי יחשבו לבדוק אלטרנטיבות. כל מה שאני מנסה לעשות זה לדבר על זה. כי בעיות במערכת הזו יש. את ההתמודדות שלו כל אחד שיעשה על פי התפיסות והאמונות והצרכים שלו.
 

כרמיון

New member
זאת באמת שאלה.

אם החיים כיום, בעשורים האחרונים, מטילים מעמסות ואתגרים כאלה על המונוגמיה כמו אלה שתיארת בהתחלה, מה צריך לקרות כדי שיהיו לאנשים יותר כלים לתחזק אותה ולהצליח בה. זה יכול לקרות בצורה של שינויים וניואנסים במסגרת המונוגמית עצמה, ויכול גם לקרות בכלים חיצוניים ושינויים אחרים באורח חיים של אנשים.

אפשר להוסיף גם את העניין הכלכלי. מצד אחד, אני בטוחה שהעלייה בגירושים קשורה גם לזה שלהבדיל מלפני כמה עשורים, זה כבר לא עניין שלא יעלה על הדעת שלאישה יהיה מקצוע / עבודה תנהל משק בית בעצמה ותפרנס ילדים בעיקר בכוחות עצמה - גם אם יש תלות בהשתתפות של המזונות, את הבסיס היא מרוויחה. עלתה פה כבר טענה, מצד פוסה למשל, שאנחנו הולכים לקראת מגורים משותפים של משפחות מורחבות. איך זה יכול להשפיע על המונוגמיה ולאיזה כיוון זה יאתגר אותה? וכו'.
 

כרמיון

New member
זאת באמת שאלה.

אם החיים כיום, בעשורים האחרונים, מטילים מעמסות ואתגרים כאלה על המונוגמיה כמו אלה שתיארת בהתחלה, מה צריך לקרות כדי שיהיו לאנשים יותר כלים לתחזק אותה ולהצליח בה. זה יכול לקרות בצורה של שינויים וניואנסים במסגרת המונוגמית עצמה, ויכול גם לקרות בכלים חיצוניים ושינויים אחרים באורח חיים של אנשים.

אפשר להוסיף גם את העניין הכלכלי. מצד אחד, אני בטוחה שהעלייה בגירושים קשורה גם לזה שלהבדיל מלפני כמה עשורים, זה כבר לא עניין שלא יעלה על הדעת שלאישה יהיה מקצוע / עבודה תנהל משק בית בעצמה ותפרנס ילדים בעיקר בכוחות עצמה - גם אם יש תלות בהשתתפות של המזונות, את הבסיס היא מרוויחה. עלתה פה כבר טענה, מצד פוסה למשל, שאנחנו הולכים לקראת מגורים משותפים של משפחות מורחבות. איך זה יכול להשפיע על המונוגמיה ולאיזה כיוון זה יאתגר אותה? וכו'.
 

Miss Super

New member
נהנית להרוס ניתוחים פסיכולוגיים ברשת

ממש בא לי לספר באיזה שלב בחיי זה תפס אותי, אבל לא מתאימה לי החשיפה ולא בא לי שינחשו מי אני
אז בואי רק נאמר ש.. שומדבר מהסיפור של זמניתוקה ומהניתוח שלך לא תופס אצלי. אשכרה כלום
מה שכן נכון אצלי הוא, שמעולם מימי לא הצלחתי להיות מונוגמית לאורך זמן. באופן מעניין, מי שהבין את זה לגמרי היה דווקא בעלי (אני סיפרתי לעצמי סיפורים) בערך מהרגע שהוא הכיר אותי והחליט שאני האישה שהוא רוצה לחלוק את חייו איתה.
האהוב שלי הוא לא תחליף לכלום. לא לבעלי, לא לקריירה שלי (שנמצאת בפריחה מטורפת, תודה ששאלתן), לא לקשרים החברתיים שלי ולא לסקס בבית. הוא לא במקום שום דבר, הוא בפני עצמו. מערכת יחסים חלקית, שזה דבר מורכב ובכלל לא פשוט, אבל אהבה שלמה מאוד.

נדמה לי שהיה משמח אותי להיות מובנת ומקובלת. אבל מכיוון שזה כנראה לא יקרה, אני משתדלת לשמוח בזה שאני מבינה ומקבלת אותי.
 
את צודקת אבל אם האנשיםהאלו לא מתגרשים רק מתוך

פחד זה לא אומר שהמצב הקיים הוא טוב. ואם תוך כדי הם יוצאים החוצה זה אומר שהמונוגמיה עבורם מתקיימת רק כמשהו חיצוני. זו מונוגמיה לכאורה. שקר. פסאדה.
 

BazukaGirl31

New member
כי אנשים לא רוצים להתמודד ולא רוצים להתאמץ

הרי פי מיליון יותר קל לבגוד מאשר לנסות שיהיה טוב יותר בבית.
אותי אישית לא מפליאים אחוזי הבגידות הגבוהים.
יותר קל, יותר כיף ויותר נעים לחוות תשוקה מטורפת מאשר לחטט בנבכי הנשמה.
וכן, אני בהחלט שיפוטית כלפי בוגדים שבחרו בדרך הבגידות כדרך חיים.
זו פחדנות, ואני בהחלט אומרת אותה בבוז.

זו השיטה. נישואים טובים היא דרך חיים קשה ותובענית שדורשת מאמץ אינסופי ועבודה קשה.
לא יכולים להיות מונוגמיים? בכיף. אל תהיו.
רק אל תגידו שאתם כן כשאתם בעצם לא
 
מסכימה

ואיך אפשר לטעון שמדובר בבעיה במערכת עצמה כשפותחת השרשור מעידה על עצמך שעוד כשהתחתנה ויתרת על סקס מלהיב, שבאופן כללי נגמר לה מינית מגברים די מהר ושפעם הייתה אשה שלא אהבה סקס (שזו קצת סתירה)?
 
למעלה