בכל זאת הדיון חשוב
הוא חשוב לאחרים כדי שישמעו דיעות שונות ויחליטו בעצמם. הוא חשוב גם לשנינו משום שאסור לה לדיעה להיות סופית ומוחלטת. תמיד תיתכנה הפתעות ותמיד לומדים דברים חדשים. עתה הרשי לי התיחסות קצרה לכמה נקודות: "ואני טוענת שהאינטימיות והחברות כנראה הייתה פגועה עוד קודם, שלולא כן-לא היה הבוגד מחפש מפלטו בבגידה". בגידה לא תמיד מתרחשת על רקע התרחקות. בגידה אכן דורשת שריחוק יהיה קיים, אבל הרי ריחוק מסוים בין בני זוג קיים תמיד, כי אלה שני אנשים שונים. לכן לדעתי התנאי הזה לבגידה מתקיים כמעט בכל זוגיות, ודרוש רק פיתוי מספיק חזק כדי שהריחוק ייראה גדול דיו ע"מ "להצדיק" את הבגידה. אבל כך או אחרת, הבגידה גורמת לריחוק נוסף, שכן היא מכניסה לזוגיות עוד ועוד נושאים שאינם חלק מהשותפות של בני הזוג. ומהו ריחוק אם לא ריבוי תחומים שאינם משותפים לנו ולבן/בת-זוגנו? "האם זה יתכן לדעתך, שאדם שבוגד, יכול להתנהג בבית כמו שנהג בעבר?" לא, לדעתי זה לא יתכן. הבגידה בהכרח גורמת לשינוי בהתנהגות. גם אם הצד הנבגד לא מיד מרגיש בשינוי, השינוי קיים, והסברתי מדוע בפעם הקודמת: היכן שקודם היה שיח ספונטני ובלתי-אמצעי, מעתה יש "משחק" שמטרתו למנוע גילוי. "אז- היא לא יודעת. האם היא נפגעת? לדעתי לא." היא אולי לא נפגעת ישירות ובמודע, אך הזוגיות נפגעת, ולכן בעקיפין גם האישה נפגעת. האם את מסכימה שהזוגיות נפגעת? ואם כן, האם את מסכימה שפגיעה בזוגיות פוגעת בעקיפין גם בבן הזוג השני? כמובן, כשתבוא הידיעה, הפגיעה תהיה קשה שבעתיים כי היא תהיה מפורשת ובמודע. "אתה טוען שהידיעה תגיע בכל מקרה" לא, אני טוען שזה יקרה ברוב המקרים. הסיכוי שהבגידה תתגלה גבוה מאד, ולכן מוטב להניח שהיא תתגלה לפני שמקבלים החלטה. "או שכל אלו הם טיעונים שמטרתם ל"הרתיע" בוגדים אפשריים (כולם)-שאינם עוסקים במוסר וערכים, אלא בסיכונים של הבגידה(גילוי, מחלה,)." לדידי, המוסר איננו עקרון תיאורטי מופשט. המוסר הוא ביטוי של שיקולים תועלתניים שהועלו לרמת עקרונות. לכל כלל מוסרי יש ב-ד"כ רשימת סיכונים ממשיים האורבים למי שעובר על הכלל. לכן טיעוני הרתעה וטיעוני מוסר אינם שני דברים שונים, הם שני צדדים של אותה המטבע. אבל זה כבר חורג הרבה מעבר לדיון המקורי, כך שלא אמשיך לפתח נקודה זו. מכל מקום, מצטער על האריכות.