יקירה, את במצב
רגשי סוער, ולא תוקפת את הבעיה מהפוזיציה הנכונה. מתה ש-מתה. במקרה שלך, הבעיה היא לא בינך לבינו, אלא בינך לבינה. הוא רק הכלי, תרתי משמע. את מספרת כאן סיפור שבו הוא יתכן ובחר אותך בדמותה, לא התגבר עליה, והיא בחרה במישהו אחר על-פניו. לרבות הימים הוא הסתדר כלכלית, היא התגרשה בלי גרוש, היא מצמצה לו והוא נפל ברשת בלי מלח. היא תווה סביבו קן אלטרנטיבי, ואת מנסה לחלק את הרכוש חצי בחצי? לבחון את עוצמת האהבה שלו? בחייך, את בסדר?! את לא מתגרשת, ולא נעלים, ואת מפסיקה למות לאלתר. את חייה את חייך שהרווחת בעבודה קשה, מגדלת את ילדיך, ונהנית מהמצב שנוצר שבו הוא מפחד להפסיד את המכנסים. זורקת לו שאתמול יצרת קשר עם משרד חקירות בינלאומי. סתם ליתר בטחון, כדי להיות שקטה. ושנורא יקר החרא הזה, היית מעדיפה להשקיע את הכסף הזה בילדים המתוקים. וזהו. כדברי השיר - "כולם גונבים מישהו ממישהו אחר, זורקים חכה, ומקווים תמיד להיות בצד שצד"...
.
