בגדי המלך הדנדשים
היום ביקרתי במוזיאון הרצליה - מוזיאון מצויין המציג תערוכות אמנות עכשווית נהדרות. מומלץ להגיע בשבת ב12 , שכן אז יש הדרכות מלומדות. ובכן בפינת אחד האולמות יש קיר בטון מעוגל שאותו ציפתה האמנית הצעירה נעמה צבר (בת עשרים וקצת) בפלסטיק שחור ( זה לא בדיוק פלסטיק אלא משהו נדבק דומה לאיזוליר באנד) המדריכה הפליגה בהסברים על כך שהבחירה בלצפות דווקא קיר מעוגל מצביעה על הפן הנשי של האמנית ואילו העובדה שהקיר השחור נמצא בנקודת מעבר בין שני חדרים מראה על הטרנזטיביות של חיינו או משו כזה. כמו כן , ציינה המדריכה , האמנית הביאה מומחה תאורה והם בחרו את הזווית בה יואר הקיר השחור במשך יום שלם. אני מסתכל, מסתכל, ושוב רואה קיר בטון מכוסה באיזוליר באנד שחור. אמרתי למדריכה שזה מזכיר לי את "בגדי המלך החדשים". המדריכה הביטה בי במבט נוזף ואמרה בזו הלשון: "פעם, בימי ליאונרדו ומיכל אנג'לו, ואפילו בימי רנואר ופיקאסו, יכול היה כל אחד מפשוטי העם להביט ביצירת האמנות, להבין אותה ולהנות ממנה. היום זה לא כך. כאשר לאמנות המודרנית פנים כה רבות, אי אפשר לגשת ליצירה סתם כך - צריך להבין את הרקע, את תולדות האמנות, את הקונטקסט שבו נוצרה יחסית ליצירות של אמנים אחרים, את ההקשרים ההיסטוריים, החברתיים והתרבותיים, כדי להבין ולהנות מזה. רוב האנשים מסביבי הנהנו בחשיבות בראשם וצקצקו בשלונם ברחמים שכן לחברתם נקלע אחד פרימיטיב שלא מבין את גדולת היצירה. רק גיברת אחת קרצה לי בחשאי... אמרתי למדריכה, שעם כל הכבוד, ויש כבוד, תשובתה ממחישה בדיוק את הסיפור על בגדי המלך החדשים. היא נאנחה וענתה לי שלפעמים גם היא מסבירה יצירות אמנות שלדעתה לא היה מקום לתלות אותן במוזיאון הזה או במוזיאון בכלל. באותה תערוכה יש עוד שתי יצירות אמנות של נעמה צבר הנ"ל. אחת מהן היתה בעיני ממש יפה , מרשימה, ומעוררת מחשבה.
היום ביקרתי במוזיאון הרצליה - מוזיאון מצויין המציג תערוכות אמנות עכשווית נהדרות. מומלץ להגיע בשבת ב12 , שכן אז יש הדרכות מלומדות. ובכן בפינת אחד האולמות יש קיר בטון מעוגל שאותו ציפתה האמנית הצעירה נעמה צבר (בת עשרים וקצת) בפלסטיק שחור ( זה לא בדיוק פלסטיק אלא משהו נדבק דומה לאיזוליר באנד) המדריכה הפליגה בהסברים על כך שהבחירה בלצפות דווקא קיר מעוגל מצביעה על הפן הנשי של האמנית ואילו העובדה שהקיר השחור נמצא בנקודת מעבר בין שני חדרים מראה על הטרנזטיביות של חיינו או משו כזה. כמו כן , ציינה המדריכה , האמנית הביאה מומחה תאורה והם בחרו את הזווית בה יואר הקיר השחור במשך יום שלם. אני מסתכל, מסתכל, ושוב רואה קיר בטון מכוסה באיזוליר באנד שחור. אמרתי למדריכה שזה מזכיר לי את "בגדי המלך החדשים". המדריכה הביטה בי במבט נוזף ואמרה בזו הלשון: "פעם, בימי ליאונרדו ומיכל אנג'לו, ואפילו בימי רנואר ופיקאסו, יכול היה כל אחד מפשוטי העם להביט ביצירת האמנות, להבין אותה ולהנות ממנה. היום זה לא כך. כאשר לאמנות המודרנית פנים כה רבות, אי אפשר לגשת ליצירה סתם כך - צריך להבין את הרקע, את תולדות האמנות, את הקונטקסט שבו נוצרה יחסית ליצירות של אמנים אחרים, את ההקשרים ההיסטוריים, החברתיים והתרבותיים, כדי להבין ולהנות מזה. רוב האנשים מסביבי הנהנו בחשיבות בראשם וצקצקו בשלונם ברחמים שכן לחברתם נקלע אחד פרימיטיב שלא מבין את גדולת היצירה. רק גיברת אחת קרצה לי בחשאי... אמרתי למדריכה, שעם כל הכבוד, ויש כבוד, תשובתה ממחישה בדיוק את הסיפור על בגדי המלך החדשים. היא נאנחה וענתה לי שלפעמים גם היא מסבירה יצירות אמנות שלדעתה לא היה מקום לתלות אותן במוזיאון הזה או במוזיאון בכלל. באותה תערוכה יש עוד שתי יצירות אמנות של נעמה צבר הנ"ל. אחת מהן היתה בעיני ממש יפה , מרשימה, ומעוררת מחשבה.